חוף הים של תל אביב / צילום:shutterstock
אמיר פרישר גוטמן טבע בחוף עתלית, שהוא, על-פי דיווחים בתקשורת, חוף שאינו מוכרז לרחצה. כאשר המצילים אינם עובדים או שמדובר בחוף שאינו מוכרז לרחצה, אסונות הטביעה הן רק עניין של זמן. כך גם קרה במהלך חופשת הפסח האחרונה, כאשר שלושה מתרחצים נסחפו במי הכנרת ונמשו מהמים ללא רוח חיים.
כמעט מדי שנה נרשמים שביתות ועיצומים של המצילים וכמעט כל עונה מתחילה במספר מצער של טביעות בשל רחצה בחופים לא מוכרזים, או בחופים שאין בהם מציל.
למי שייכים החופים?
החופים שייכים למדינה ובדרך-כלל נמצאים בהחזקת הרשות המקומית שבשטח שיפוטה מצוי החוף. הרשות המקומית ממונה על החוף כשטח ציבורי, בין אם החוף מוכרז ומוסדר לרחצה ובין אם מדובר בחוף לא מוכרז, והיא אף מוסמכת לגבות דמי כניסה לחופיה ובלבד שלאותה רשות יש לפחות חוף ציבורי אחד לפחות הפתוח לקהל הרחב.
מי אחראי על טביעה בים או בבריכה?
על פי חוק, בכל בריכה שאינה פרטית חייבת להיות נוכחות של מציל מוסמך. בהיעדר מציל, חובה על המפעיל לוודא את סגירתה ההרמטית לכניסת אדם. אם לא פעל כך - המפעיל יהיה אחראי לטביעתו של האדם בבריכה.
לעומת זאת, בחופי הרחצה בהם מתרחשים מרבית הטביעות, שוררת הפקרות לחיי אדם והרשויות המקומיות והממשלתיות אינן נוקטות באמצעים הדרושים למניעת סכנת הטביעה. הציבור נוטה לחשוב שמקרה של טביעה בים היא גזירת גורל, אסון טבע או כוח עליון. לעתים קרובות, הטובע, או בני משפחתו שנותרו, אף נוטים לראות בטובע עצמו "אשם" בטביעתו. אלא שגישה זו היא מוטעית מיסודה וברוב המקרים קיימת עילת תביעה כנגד הרשויות.
האם ניתן לתבוע במקרה של טביעה?
ישנן מספר עילות לתביעה:
- אי מתן ואי פרסום מידע/הסבר ברור ומפורט בדבר הסכנות והמלכודות שמתחת לפני המים, בשילוט ברור ומובן לכל.
- היעדר סימון וגידור של איזורי סכנה בתוך המים בעזרת דגלים, חבלים, מצופים וכיוצא באלה.
- אי מניעת כניסה בפועל ואי הרחקה מהחופים המסוכנים בכלל, ובזמן של העדר שירותי חירום והצלה בפרט, באמצעות פקחים ואמצעי בקרה וכריזה. בהקשר זה יש לזכור, כי לעיריות יש גדודי פקחים העוסקים בפעילות "רווחית" של הטלת קנסות, אך לעומת לא ניתן למצוא אותם במקומות לא רווחיים לקופת העיריה, כמו בחופי הים.
- קיום נוהל בלתי סביר של "סגירת הים" בשעות בלתי סבירות, בשעות הבוקר המוקדמות או בין הערביים כשהמוני רוחצים עדיין נופשים ומבלים בחופים.
- אי קיום משמרות בטיחות, סיור ופיקוח באופן רצוף ומתמיד בחופים גם לאחר "סגירת הים" בחופים מוכרזים ובחופים בכלל.
- אי קיום שירותי הצלה וחירום זמינים, ראויים ומספקים בהתאם לאופי החוף והשוהים בו, במטרה לחסוך עלויות שכר של פקחים ומצילים וזאת על חשבון חיי אדם.
- אי מתן מידע והסבר מפורט וברור בדבר הסיכונים הקיימים באופן ספציפי בכל חוף וחוף, ולסכנות המיוחדות הטמונות בו להיווצרותם של מלכודות בורות מערבולות וזרמים, בשל תנאי החוף, מבנהו ומנגנונו הטבעי, הידועים או חייבים להיות ידועים לממונה על החוף.
- אי קיום תכנון ושיטה של בטיחות מים, היעדר חינוך, הסברה והדרכה, היעדר תקצוב ואי השקעת משאבים לצורך שמירת חיי אדם, וזאת בהשוואה למלחמה בתאונות הדרכים למשל.
יש לזכור: אין דרך לרסן את הים והדרך להישמר מסכנותיו היא בקיום מנגנוני פיקוח, הגנה ושליטה מצד הרשות האחראית על החוף. משנכשלה הרשות - קמה עילת תביעה במקרה של אסון.
האם קיימת עילת תביעה לפיצוי הטובע או משפחתו לגבי רוחצים שטבעו בחוף שאינו מוכרז, כגון: הטביעות שאירעו בימים האחרונים בכנרת?
גם בחוף שאינו מוכרז יכולה לקום עילת תביעה, במקרה בו הרשויות המופקדות על החוף ידעו שהציבור מגיע לים (כמו בכנרת) ולא מנעו כניסת הרוחצים למים. בטרגדיה שארעה בכנרת החוף היה הומה אדם והימים היו ימי חול-המועד פסח. במצב כזה, גם אם החוף אינו מוכרז אך ידוע לרשויות כי משתמשים בו רוחצים רבים - הייתה מוטלת עליהם חובת זהירות מוגברת למנוע כניסת רוחצים ולפעול להוציאם מהמים. משלא עשו זאת, קמה עילת תביעה נגד הרשויות.
מהו הפיצוי שניתן לתבוע?
במקרה של טביעה שגרמה לפציעה, הרי שכל נזקי הגוף שנגרמו עקב כך זכאים לפיצוי: הפסדי שכר לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרה וסיעוד וכמובן עגמת נפש. כאשר מדובר במקרה מוות, הפיצוי הוא בגין אבדן השתכרות פוטנציאלי של המנוח עד יציאתו לגמלאות, פיצוי על אובדן חייו, כאב וסבל, הוצאות קבורה וכו'.
טיפים למתרחץ?
בעת ההגעה לחוף, חפשו שלט בו יהיה כתוב כי במדובר בחוף מוכרז וכן את השעות בהן החוף פתוח לרחצה. אם אינכם בטוחים, גשו לסוכת המציל, ודאו כי נמצא שם מציל וכי דגל מונף על סוכה ומאפשר רחצה. דאגו לא להיכנס למים בסמוך לשוברי הגלים ולא להיכנס לעומק. אם אינך מיומן בשחייה, הימנע מלהיכנס לים. גם ים שקט יכול לגרום לטביעתו של אדם.
■ הכותבת היא בעלת משרד המתמחה בתביעות נזיקין וביטוח.