שום: צילום: רויטרס
האם אתם משתמשים בצמחי מרפא לטיפול בבעיות רפואיות? האם תעדיפו צמח מרפא על תרופה קונבנציונלית גם במקרה של מחלה חמורה? כיום, התשובה לשאלות הללו תלויה בעיקר במידת האמונה שלכם בשימוש המסורתי שנעשה בצמחים, אבל בשנים האחרונות מתחילות להבשיל הטכנולוגיות שיאפשרו מחקר קלאסי גם בצמחי מרפא, שיברור את הצמחים היעילים לטיפול במחלות שונות.
עד כה המחקר בצמחים היה מסובך מאוד משום מורכבותם הכימית, וגם לא הייתה כדאיות כלכלית לבצעו - הרי צמחי מרפא אינם מוגני פטנט, נמכרים לרוב במתח רווחים נמוך מזה של תרופות ובדרך כלל אינם ממומנים על ידי חברות הביטוח, שסופגות את רוב העלות של הטיפול התרופתי באזרחי המדינות המפותחות. טכנולוגיה חדשנית עשויה לשנות את כל זה, לאפשר שינוי בצמחים כך שיהיו יעילים יותר ומותאמים לטיפול במחלות מסוימות, ולכן כלכליים יותר לגידול ומוגנים בפטנטים. החזון הוא שהצמחים גם יצטרפו למגמת הרפואה המותאמת אישית. כך, ייתכן ששום עוזר לשיעול של אדם אחד בעוד רוזמרין מסייע לאחר.
השינוי הזה כנראה לא יתרחש מחר בבוקר. הגידול של צמחים מאופיין בבעיות ייחודיות המקשות את המחקר בהם ואת הייצור שלהם. הקנביס, צמח המרפא המדובר של התקופה, הוא דוגמה מצוינת לעתיד הצפוי בתחום, אבל גם לבעיות שעדיין צריך להתגבר עליהן.
על פי ארגון הבריאות העולמי, 80% מאוכלוסיית העולם משתמשים בצמחי מרפא כחלק משמעותי מהטיפול הרפואי בהם וכ-60%, בעיקר במדינות מתפתחות, ממש מסתמכים עליהם כתרופה יחידה או כמעט יחידה. מאחר שכך, אומרים בארגון, המחקר בתחום הזה חשוב לעולם המתפתח, שכן ייתכן שהשימוש בחלק מהצמחים הוא מוטעה וגם משום שזו הדרך הזולה ביותר להביא אליו רפואה מבוססת מחקר. ואילו לעולם המפותח, המחקר חשוב משום שכיום אנחנו כנראה מפספסים ידע רפואי מסורתי יקר ערך.
כדי להבין מדוע דרושה מהפכה טכנולוגית כדי לקדם את תחום צמחי המרפא, יש להבין תחילה את שלוש הגישות הקיימות לשימוש בצמחי מרפא. האחת היא "פיטותרפיה": בכל צמח יש מגוון של חומרים פעילים, שכיום יש לנו היכולת לזהות ולפעמים גם לסנתז במעבדה מחומרי גלם פשוטים יותר, בתהליך כימי. הידע על החומר הפעיל נלמד מהצמח, אולם החומר עצמו לא חייב להגיע מהצמח. שיטה שנייה היא מיצוי הצמח - לדוגמה מיצוי בתוך שמן ומיצוי בתוך כהל. ושיטה שלישית היא צריכת הצמח כולו, בצורתו הגולמית (לרוב כמאכל, אבל ייתכן גם בעישון, הרחה או כל דרך אחרת שבה ניתן להביא חלקי צמח למחזור הדם).
כאשר עוסקים בפיטו-תרפיה, כלומר ממצים מהצמח חומר פעיל יחיד, אנחנו נמצאים די קרוב לעולם המוכר והבטוח של התרופות הכימיות. ניתן לאפיין את החומר במדויק ולהגדיר היטב את המינון שלו, ואז לבחון את השפעתו במינון מסוים בניסויים קליניים. כשמדובר במיצוי של צמחים או בצמח שלם, הסיפור מסתבך, מאחר שצמח אחד אינו דומה לצמח אחר מבחינת ריכוז החומרים הפעילים בו. הכוונה היא לא רק להבדלים בין זנים. אפילו עגבניה בשורה השנייה בחממה אינה זהה לעגבניה בשורה השלישית. כל דבר משפיע על הצמח - כמות השמש, המים, החיידקים בסביבה, שעת הקטיף, אופן האחסון והשינוע ועוד ועוד. הבעיה הזאת היא מכשול משמעותי בפני התפתחות צמחי המרפא.
הקנביס הוא כנראה הדוגמה הקיצונית למתרחש בתחום רפואת הצמח. "צמח הקנביס הוא ייחודי ברמת הפוטנטיות שיש לו כתרופה. יש מערכות בגוף שמגיבות מאוד חזק לרכיבים הפעילים שלו", אומר פרופ' דדי מאירי מהפקולטה לביולוגיה בטכניון, "אולם לא כל צמח קנביס מפעיל אותן באותה צורה". מאירי הוא מומחה לחקר סרטן שנשאב לחקר השילוב בין הסרטן לקנביס. "כשעשינו מיצוי של צמח הקנביס ראינו שזן אחד הורג תאי סרטן מסוג מסוים, ואילו זן אחר אינו הורג את התאים הללו, אך הורג תאים של סוג סרטן אחר. חיפשנו את רשימת החומרים הפעילים בכל זן של קנביס, וגילינו שאף אחד לא יודע את התשובה. בקנביס יש למעשה מאות חומרים פעילים. נהוג להתייחס ל-CBD ול-THC כחומרים הפעילים העיקריים, אך גילינו שיכולים להיות שני צמחים עם ריכוזי THC ו-CBD זהים - אחד יהרוג את הסרטן והשני לא".
מאירי מדגיש שלא מדובר רק בהבדל בין זנים. "האם קטפנו מהחלק העליון או התחתון של הצמח? האם הוא גדל בקיץ או בחורף? בצד השמשי או המוצל של החממה? מהי הדרך שבה עשינו את המיצוי? ומה אורך חיי המדף של הקנביס לפני שפגה השפעתו? אף אחד לא יודע", הוא אומר. דווקא כיוון שהצמח כה פוטנטי, שינויים קלים יכולים להפוך לחלוטין את תפקודו.
לדברי מאירי, "אנחנו היום בין היחידים בעולם, אולי היחידים, שיודעים לזהות את כל הרכיבים הפעילים בקנביס. ישנם 500 רכיבים פעילים שיכולים להופיע בצמח. אני מקבל דגימה מכל אצווה של שאחד המגדלים הישראלים קוטף, ואנחנו ממפים אותה לפי החומרים הפעילים ואז מתחילים לבצע ניסויים. כך, אנחנו מקווים להגיע למצב שבו נדע שכאשר הצמח עשיר בחומר פעיל X, הוא גורם יותר לתיאבון ואם הוא עשיר בחומר פעיל Y, הוא לא מעורר תיאבון אבל כן מפחית כאב. כך נוכל אחר כך להמליץ לכל חולה איזה שילוב חומרים צריך להיות בצמח שהוא נוטל, והאתגר יהיה כיצד לגדל את הצמחים כך שאנחנו יודעים בוודאות שהם עשירים בחומרים הפעילים הרצויים".
פרופ' עודד שוסייב מהפקולטה לחקלאות מוסיף: "אם ניתן את הקנביס בתור דוגמה, הרי שאמא שרוצה לתת לבן שלה הסובל מאפילפסיה זן שיש בו מעט THC אבל מספיק CBD קשה לה היום לעשות זאת. ברוב הימים הילד יהיה בסדר, אבל פתאום יום אחד הוא יהיה מסטול וגם יקבל התקף. זה לא עסק. היום אם אני לוקח את התרופה הפשוטה ביותר, אפילו אקמול, אני לומד בהדרגה איך התרופה פועלת עליי ויכול לתכנן את היום שלי בהתאם. איך אתמודד אם פעם אחת אקח אקמול וזה לא ישפיע עליי ופעם אחרת זה ישכיב אותי במיטה ליומיים?"
מדוע אם כך לא לדבוק בשיטת הפיטו-תרפיה, כלומר למצות מהצמח חומר פעיל יחיד? כנראה זה הרבה פחות יעיל. פרופ' רפי משולם מהאוניברסיטה העברית, שנחשב אחד האבות המייסדים של חקר הקנביס העולמי ומי שטבע את הביטוי "אפקט הפמליה", הראה ששילוב של עשרות ויותר חומרים שונים בקנביס יחד חיוני לפעולה הרצויה שלו. אין היום שום יכולת טכנית לחבר מחדש את החומרים שבודדו כדי ליצור את אפקט הפמליה המלא. מדובר באינטראקציות רבות מדי בין חומרים רבים מדי.
"אפקט הפמליה" תואר בקנביס, אך כנראה קיים גם בצמחי מרפא אחרים. המחקר האקדמי בתחום מתקדם עקב בצד אגודל, עבור כל צמח בנפרד. כך, לדוגמה, התפרסם לאחרונה בכתב העת "נייצ'ר" מאמר שבחן את אפקט הפמליה בצמח לפופית החוף, הידוע כבעל סגולות אנטי דלקתיות. מחקרים נוספים בחנו את אפקט הפמליה בצמחים הגדלים ברואנדה ונמצאו יעילים בטיפול במלריה. התופעה הזאת מחזירה אותנו לנקודת המוצא: מצד אחד לא תמיד חומר פעיל יחיד הוא אפקטיבי ומצד אחר בשימוש בצמח כולו אנחנו לא יודעים מה אנחנו מקבלים. כל עלה שנקטוף, אפילו מאותו עציץ, יכיל הרכב חומרים קצת שונה.
ללא אפשרות לייצר מוצרים זהים לזה בדיוק ("הדירות"), לא ניתן להפיק תרופה מודרנית. כדי להתגבר מעט על הבעיה, הגדיר ארגון הבריאות העולמי "מונוגרף" - אוסף של חומרים פעילים בכל צמח שצריכים לנוע בטווח מסוים כדי שהצמחים הללו ייחשבו יעילים ולא רעילים. על בסיס המונוגרפים של ארגון הבריאות העולמי ושל גופים אחרים, מאושרים היום לשיווק מיצויים של צמחי מרפא, מסבירה ד"ר קתרין זהנר, המנהלת הרפואית של חברת זלר השווייצרית, חברת צמחי מרפא בת 152 שנה, שמוצריה נמכרים היום כתרופות ללא מרשם ומשווקים בארץ על ידי חברת ניאופארם.
מבחינת זהנר, כל עוד שתי טבליות עומדות בדרישות המונוגרף, הרי שאם ביצענו ניסוי קליני באחת מהן, ניתן להחילו באופן סביר על השנייה גם אם אינן זהות לגמרי. "מבחינה פרמקולוגית צמחים הם מעין 'גן שעשועים פרמקולוגי', שבו מגוון חומרים פועלים יחד על מגוון קולטנים בגוף", היא אומרת. "עם זאת, הקונצרט הזה בסופו של דבר מנוגן על ידי אוסף של כלים שאפשר לזהות. ערכנו עבודת מחקר רבה כדי לדעת איזה חומר פעיל משפיע על כל רצפטור. אנחנו תמיד משווים את המוצרים שלנו עם המוצרים הסינתטיים ראש בראש".
כדי לעמוד בדרישות המונוגרף וכדי להשיג אחידות של הטבליות, החברה מנטרת את גידול הצמחים שלה כך שתנאי הגידול של כל שתיל ושתיל יהיו כמה שיותר דומים. "אנחנו מנטרים את האדמה, את הלחות, את זמן הקציר. יש פרוטוקול מדויק לזריעה, לשימוש בהדברה - הכול משפיע על כמויות החומרים הפעילים. לפעמים התוצאה לא טובה וצריך לזרוק את כל האצווה. זו חקלאות", אומרת יוליה קירשנר, ראש החטיבה הבינלאומית בחברת זלר. "רוב המוצרים שלנו לא מטפלים במחלות מסכנות חיים, ולכן אנחנו מרשים לעצמנו להסתפק בטווח של חומר פעיל ולא מדייקים על המיקרוגרם. אנחנו מאמינים שניתן להשתמש בצמחי מרפא גם במחלות מצילות חיים, אבל לשם כך צריך להראות שבאמת החומר הצמחי טוב יותר מהחומר המסונתז באופן משמעותי, כדי להצדיק את הבקרה שתידרש".
הטכנולוגיה שתשנה את השוק
שתי התפתחויות טכנולוגיות צפויות לשנות את תחום צמחי המרפא - הגנומיקה והביג דאטה. פריצות הדרך בחקר הגנום האנושי הובילו גם לפריצות דרך מדעיות בחקר הגנום הצמחי ולהוזלה שלו. באמצעות הנדסה גנטית של צמחי מרפא, ניתן לחבר בין תכונות רצויות של כמה זנים, וכך אפשר לקבל תיאורטית את זן השום הכי יעיל בהורדת לחץ דם אך כמה שפחות מסריח. לא רק זאת, חברה מסחרית תוכל לרשום פטנט על השום המיוחד הזה. היא תייקר אותו בתחילת הדרך, אבל הסכום הנוסף שהיא תגבה יוכל לשמש אותה להוכיח קלינית את היתרונות הרפואיים שלו. כאשר הפטנט יפקע, הציבור יקבל גם את הידע המחקרי על השום המהונדס וגם גישה זולה אליו.
הלקוחות ה"טבעיים" ביותר של שוק צמחי המרפא אולי לא יאהבו את הרעיון של הנדסה גנטית, אבל כדי להגביר ביטוי של גן מסוים בצמח, לא חייבים בהכרח להנדס אותו. גם הכלאה מתוחכמת של צמחים יכולה להניב צמח המבטא גן מסוים ביתר וגן אחר - פחות.
עידו דור, סמנכ"ל חטיבת שיפור היבול בחברת אבוג'ן, העוסקת במחקר ופיתוח בתחום הגנומיקה של צמחים, מסביר שמחקר גנומי של צמחי מרפא אינו חייב להוביל להנדסה גנטית או להכלאות שמשנות את הצמח. "באמצעות המחקר הגנומי, אנחנו יודעים לומר אילו תכונות של הצמח הן קבועות, כמו צבע עיניים אצל בני אדם, ואילו תכונות מושפעות מהסביבה, כמו רמת השכלה בחברה האנושית. בצמח, חומר פעיל אחד תלוי מאוד בגנטיקה ואילו חומר פעיל אחר יתבטא אחרת כאשר אנחנו 'מכבים' או 'מדליקים' את הגן על ידי מניפולציה של הסביבה".
מניפולציה של הסביבה כוללת את תנאי הגידול של הצמח, ובין היתר את הסביבה המיקרוביומית שלו. בדיוק כמו אצל בני אדם, כך גם צמחים מושפעים מסביבת החיידקים שבה הם גדלים ומנהלים דיאלוג תמידי איתה. יכולות הריצוף הגנטי של חברות כמו אבוג'ן מאפשרות למפות את ההרכב הגנטי של כל החיידקים שנמצאים בסביבתו של צמח מסוים, ואז להוסיף או להחסיר חיידקים בהתאם לתכונות הרצויות לנו.
טכנולוגיית הביג דאטה עשויה לסייע בפתרון בעיית ההדירות. באמצעות ביג דאטה ניתן להתחיל לקלף את המסתורין מעל "אפקט הפמליה" ולזהות את הקשרים בין החומרים הפעילים ואת אופן השפעתם על הגוף, גם אם מדובר במאות חומרים ואף באנשים שונים המגיבים אחרת לאותם חומרים. לאחר הזיהוי, ניתן לשקול לסנתז את הרכב החומרים המדויק הזה באופן כימי.
באמצעות ביג דאטה גם ניתן ליצור תנאים אידיאליים בשדה. בעזרת אלגוריתמים המביאים בחשבון מאות משתנים במקביל, ניתן לבודד את ההשפעה של פרמטר מסוים (קצב ההשקיה, כמות השמש, סוג ההדברה וכדומה) על הצמח.
חברת קנביטק שהקים שוסייב מפתחת לדוגמה טכנולוגיה המאפשרת לדעת מהו ההרכב הכימי המדויק של כל פרח קנביס לפני צריכתו, בלי להרוס את הפרח. היא עושה זאת באמצעות ספקטומטריה, כלומר החזר של אור אינפרה-אדום. כך, כל אדם יוכל ללמוד לגבי עצמו והציבור יוכל ללמוד יחד מהי ההשפעה של הרכבים שונים ואז גם לנתח כל פרח חדש שמגיע כדי לראות אם הוא אכן ישיג את האפקט הרצוי לפני שצורכים אותו. החברה עומדת להיכנס לשלב של ניסוי קליני.
"הטכנולוגיה הזאת מתאימה לכל צמח, ומספיק שתתארגן קבוצה של אלף איש שרוצים לבדוק לדוגמה את התועלת בשום. כל אחד ייטול שום פעם ביום וידווח באמצעות המכשיר על הרכבו ובאמצעות אפליקציה על התגובה הגופנית, וכבר יש לנו מספיק נקודות מידע כדי ללמוד מה הם הרכיבים הפעילים החשובים וכיצד הם עובדים יחד. זה מאפשר לנו לסגור את פערי הידע לגבי אופן הפעולה של צמחי מרפא במהירות רבה יותר".
מי ירים את הכפפה
זו תחילתו של עידן שבו צמחי המרפא אולי יהיו פחות "כמו בטבע" אך השפעתם תהיה הרבה יותר מדידה וברורה. השאלה הגדולה שנותרה היא מי יוביל את המהפכה. חברות התרופות לא בהכרח מעוניינות בכך. הן אוהבות לעבוד עם החומרים הסינתטיים והבטוחים שלהן, והמעבר לפיתוח צמחי מרפא מזמין גם כניסה של מתחרים. קל יותר לחברות התרופות להעמיד רף גבוה של הוכחה בפני כל מוצר חדש שמגיע לשוק ולקטלג את כל הפתרונות הרפואיים שמתקשים לעמוד בסטנדרטים כ"לא רפואה".
חברות תוספי המזון, מצדן, נהנות כיום מכך שהן יכולות למכור לציבור צמחים הידועים כמועילים באופן מסורתי, אך יעילותם לא הוכחה, או שהם נמצאו יעילים במחקר אך אין לדעת עד כמה דומים ההרכב והמינון של החומרים במחקר לאלה שבצנצנת על המדף. חברות של תוספי מזון, שהמודלים העסקיים שלהן שונים מאלה של חברות התרופות, לא רוצות להסתבך בשנים ארוכות של ניסויים קליניים להוכחת היתכנות. הן מעדיפות לוותר על הזכות לצעוק את הטענות הרפואיות לגבי המוצרים שלהם בריש גלי, כי גם הטענות העמומות יותר המותרות בחוק מוכרות מספיק מוצרים.
ה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקאית, נמצאת במלכוד. מצד אחד, הציבור דורש צמחי מרפא וצורך אותם ממילא, ורובם באמת מוכרים כבר שנים לרפואה המסורתית כך שהצטבר לגביהם ידע קליני כלשהו. מצד אחר, אין לרשות מושג כיצד לבחון את המוצרים הללו. בינתיים, אושרו מעט מאוד מוצרים במסלול של "תרופה צמחית".
