עד מדינה/ איור: גיל ג'יבלי
לפני כ-3 שבועות הקדיש G את כתבת השער שלו למה שעובר על עדי המדינה לאחר חתימת ההסכם עם הפרקליטות. עורכי דין, יועצי תקשורת ובלשים פרטיים תיארו באוזני G את הקמפיין שמושק כנגד העדים, ושמטרתו להשפיע על בית המשפט, על דעת הקהל וכמובן, להפעיל לחץ נפשי על העדים עצמם. באמצע השבוע הנוכחי פורסם כי עד המדינה מיקי גנור הועבר על ידי המשטרה לדירת מסתור. האם היו אלה לחצים או איומים שגרמו לכך? במשטרה סרבו להתייחס.
בעקבות הכתבה יצר קשר עם המערכת י', ששימש עד מדינה בפרשת שוחד בולטת לפני כמה שנים, וביקש לספר בעילום-שם את סיפורו. מה שמעניין בסיפורו הוא שאת רוב הטענות מפנה י' נגד המדינה ולא נגד האדם שכנגדו העיד. מדוע בעילום-שם? לדבריו רק בתקופה האחרונה, שנים אחרי העדות, הוא מצליח למצוא "קצת עבודה", והחשש שלו הוא שהעלאת הסיפור בתקשורת תהיה תזכורת לעדותו, מה שיחזיר אותו להיות מובטל. מה הוא ממליץ לעדי המדינה בפרשות השחיתות הנחקרות עתה סביב ראש הממשלה? "בשום פנים ואופן אל תעידו", הוא אומר, "העונש לעד מדינה הרבה יותר גדול ממה שתקבלו כנאשמים בבית המשפט, והכאב עצום".
הפרשה שבה העיד י' הייתה חשובה ומשמעותית, והושגה בה הרשעה של איש ציבור. כחלק מהסכם עד המדינה גם י' הורשע ונענש. הבעיות הגדולות, לדבריו, החלו לאחר מכן. מאדם אמיד ובעל נכסים לא מעטים הוא הפך להיות פושט רגל; כל נכסיו עוקלו, הוא איבד בין היתר גם את ביתו, וכיום, בגיל 60, הוא מתגורר אצל אמו ואין לו אפילו חשבון בנק.
ברמה האישית, הוא מספר, בתקופת העדות ולאחריה, ספגו ילדיו השפלות ולעג בבית הספר, ואשתו, שהתקשתה לעמוד בלחצים הגדולים, נפרדה ממנו. כיום הם ביחסים טובים, הוא אומר, אבל גם עכשיו היא מעדיפה שלא יגיע למשרד שלה "כי אז מתחילים להציק לה: בעלך עד מדינה".
- ואם לא היית מעיד, אלא רק עומד לדין ומורשע, מצבך היה טוב יותר?
"הרבה יותר. הייתי יכול להמשיך לעבוד בחברה שהייתה שלי. אבל עשו לי עיקולים, לקחו לי נכסים ומכרו בגרושים, ולא נשאר לי כלום. אפילו לתבוע את המדינה אני לא יכול, כי לפי ההסכם, אני מנוע מלתבוע".
הלחצים בדרך להסכם
הפרשה התרחשה לפני מספר שנים. י' היה מקורב לדמות ציבורית מסוימת, עד שתחקיר עיתונאי חשף התנהלות אסורה של השניים וכעבור זמן קצר הוא נעצר. כשהחלה החקירה, מספר י', רשות המסים והביטוח לאומי הוציאו לו דרישות תשלום גדולות מאוד. "זה חלק מהטקטיקה שמפעילים נגד נחקרים", הוא טוען. "זו הייתה התעללות. הם עשו לי בית ספר עם ארבע שנים של חקירות".
במהלך תקופת החקירה עבר התיק כמה תהפוכות, שלא נפרט כדי שלא לחשוף את י', אך בשלב מסוים נזקקה הפרקליטות לעדותו והציעה לו לשמש כעד מדינה.
- התלבטת?
"לא היו שום לבטים", הוא אומר, ומיד מסביר: "היו איומים בסגנון 'או שאתה נכנס לבית סוהר להמון שנים ושוכח מהילדים, או שאתה מדבר'. לוקחים אדם מבוסס, שיש לו מה להפסיד, ואומרים לו, אם לא תדבר, לא תעבוד בחיים. אתה איש עסקים, אתה לא מבין מה קורה לך. זו פעם ראשונה בחיים שעצרו אותי ואני בהלם קרב, שמו לי כל מיני האזנות והרגשתי שהכול סוגר עליי מכל הכיוונים.
"הייתי במצב נפשי מאוד גרוע. הילדים בבית לבד, האישה נכנסה לדפרסיה ואושפזה בבית חולים, מס הכנסה עיקל לי כספים, ואני יושב בחקירות וכל הזמן מפעילים עליי לחץ שאם לא אחתום, אקבל 14 שנה בפנים".
- למה לא הסכמת מיד לשמש כעד מדינה?
"הייתי איש עסקים מכובד".
- מה הקשר? להיות עד מדינה זה יותר גרוע מלהיות נאשם?
"לא הבנתי איפה אני חי. גם לא הבנתי מה עשיתי. היום אני יודע בדיוק מה לא הייתי צריך לעשות: פשוט הייתי צריך להגיד לא להסכם עד המדינה. לא גנבתי את המדינה בכסף, לא רימיתי אף אחד. לא ראיתי בעצמי כאילו עשיתי עבירה. היום אני יודע שעשיתי את הטעות של החיים שלי, כי אם הייתי עושה ניהול משפטי נכון, הייתי יוצא זכאי. חלק גדול מעדי המדינה אולי היו יוצאים זכאים לו היו הולכים למשפט. אבל מתחילים להפחיד אותם, לאיים עליהם - תואשם בזה ותואשם בזה... זה חלק מהלחץ הנפשי שמפעילים על עדי מדינה. עובדה, האיש שהעדתי נגדו קיבל עונש קל יחסית (והוא מפרט. ה' מ') אז אני כנראה הייתי מקבל עוד פחות".
- בוא נחזור להחלטה שלך.
"הרגשתי שהכול גמור: המצב הכלכלי, המצב הנפשי שלי, מצב הילדים ומצב הנישואים, לא הייתה לי ברירה. אמרו לי שזו התקווה, שאצא לדרך חדשה. אמרו לי שיעזרו לי עם 6,000 שקל לחודש, שילוו אותי, שיתמכו בי. מאה ואחת הבטחות היו. ברגע שחתמתי, הכול נגמר.
"יום אחד הגעתי למשרד של התובעת בתיק. רציתי לבקש עזרה, לבקש שתקיים מה שהבטיחה, והגעתי לשם כי היא לא ענתה לטלפונים. את יודעת מה קרה? היא הזמינה לי משטרה על הסגת גבול. במשפט נתנו לי נשיקות וחיבוקים, נתנו לי מחמאות, אמרו לי, אתה אחד האנשים המבריקים, יום אחרי זה הפכתי להיות כלב".
- תאר את חייך כעת.
"אין יום שהוא לא שחור".
- למה אתה לא עובד?
"שלחתי קורות חיים לכל מיני חברות כדי להתקבל לעבודה, אבל אף אחת לא רצתה אותי. מה שאני מבין זה שעד מדינה לא רצוי אצלן".
- ולהיות עצמאי, כמו שהיית?
"אין לי חשבון בנק בגלל פשיטת הרגל, ולא מאפשרים לי לפתוח חברה. אני מתפרנס מעבודות מזדמנות. עבדתי עד לפני כמה זמן כשומר באולם שמחות".
- במה לדעתך מצבך היה טוב יותר אם היית נאשם?
"בהכול. עד מדינה לא מקובל לא בשום מקום. אם הייתי יושב בבית סוהר, הייתי יוצא גבר, הייתי יכול לחזור. בחוגים מסוימים היו מקבלים אותי באהבה. גם אם הייתי יושב שנה, הייתי חוסך לעצמי הרבה שנים של סבל. היו מי שהיו פותחים לי דלתות. כעד מדינה הכול סוגר עליך".
- מה היית אומר למיקי גנור, שחתם על הסכם עד מדינה בפרשת הצוללות, ולארי הרו, עד המדינה נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו?
"מיקי גנור הוא איש עסקים, הוא לא בנוי לדברים האלה. ייהרסו לו החיים מזה. ארי הרו מסובך עם כל מיני תיקים, אבל בסופו של דבר הוא ייווכח שישלם הרבה יותר ממה שהוא חושב. זה מחיר של הילדים, המשפחה, האישה. מה שלא עושה השכל, עושה הזמן.
"אני מכיר את אחד מעדי המדינה בפרשת ישראל ביתנו, והוא דיבר איתי לפני שחתם. הצעתי לו בזמנו שלא להיכנס לזה. היום הוא אומר לי, 'איך לא שמעתי לך?'. כולם בסביבתו מסתכלים עליו בעין לא טובה. עדיף להיות נאשם ולהגיד שעושים לך עוול, להגיד שהמדינה נגדך. ברגע שחתמת על הסכם עד מדינה, כאילו אמרת 'אני מניאק'. החבר שלי אומר לי שהוא מתבייש לצאת מהבית".
- ואם הוא היה נאשם ולא עד מדינה, הוא היה מתבייש פחות?
"כשאתה עד מדינה, אתה לא יכול לטעון שום דבר. אתה מניאק ואשם וזהו. כל הדיבורים של הפרקליטות על ההגנה שייתנו לעדי המדינה זה בלוף אחד גדול. אני בטוח שבפרשת הולילנד עדי המדינה קיללו את היום שחתמו על הסכם ושאלו את עצמם למה לא הלכו להיות נאשמים".
- יש איזה אור בקצה המנהרה?
"אני אדם אופטימי. אני תמיד מסתכל על חצי הכוס המלא. זה נגזר עליי ואני מקבל את זה באהבה". אני מאמין שיהיה טוב".
תגובת משרד המשפטים
"נעשים מאמצים לפתור קשיים ומצוקות"
"מטבע הדברים, משלא נמסרו פרטי המקרה הספציפי, נוכל להתייחס במישור הכללי בלבד. סוגיית 'עד מדינה' מוסדרת בהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. נוכח העובדה כי עד מדינה מוגדר על-פי חוק כמי שהנו שותף לעבירה, השימוש בכלי זה נעשה במשורה, ובהתאם לנסיבות הספציפיות של כל מקרה. כלי זה הוכח פעמים רבות כאפקטיבי וחיוני במסגרת המאמץ לחשיפת עבריינים ותופעות פשיעה.
"בנסיבות הרגישות הנוגעות לביצוע עבירות פליליות על-ידי העד ושותפיו, וכתוצאה מכך שהעד 'חצה את הקווים', עלולים להתעורר לעד קשיים בהקשרים שונים. אותם קשיים, ככל שמתעוררים, הנם, ככלל, תוצאה ישירה של העבירות הפליליות שביצע העד, והסכם עד המדינה אינו מתיימר - וגם אינו יכול - לפתור אותם.
"המשטרה והפרקליטות עושות מאמצים ניכרים לפתור קשיים ומצוקות שאליהם נקלעים עדי מדינה, וקיום הבטחות שניתנו להם הוא בגדר חובה. ככל שיש טענה שהבטחה שלטונית הופרה העד זכאי לפנות ליועמ"ש ובמידת הצורך לבג"ץ, המפקחים על הרשויות הרלוונטיות".