ג'ולס טראמפ / צילום: כפיר זיו
התאחדות התעשיינים לא רואה בעיניים כשנוגעים באחד מבניה, בעיקר אם הוא עשיר ומקושר. היא תעשה כל מה שהיא מסוגלת כדי להגן עליו בכל דרך אפשרית. ובחודשים האחרונים, כואבים ראשי התאחדות את כאבו הקשה של אחד מבכיריה, ג'ולס טראמפ, בעלי חיפה כימיקלים, שנאלץ להיפרד ממכל האמוניה במפרץ חיפה. אם לא די בפרידה הטראומטית, דרישותיו לחלופות הנוחות לו נופלות על אוזניים ערלות של בית המשפט ועיריית חיפה. אפילו איומי סגירת המפעל הצפוני לא הרשימו את השופטים, שהטילו את האשמה למצב על כתפיו של טראפ עצמו.
מכיוון שתעשיינים לא משאירים פצוע כזה בשטח, מיהר שרגא ברוש, יו"ר התאחדות התעשיינים, לקדם חוק מיוחד כדי לחלץ את החבר מהצרה, "חוק ג'ולס טראמפ", או "חוק חיפה כימיקלים", אותו מכנה ברוש בלהט "חוק תשתיות לאומיות". לפיו, סמכויות ראשי הערים יופקעו בכל מה שנוגע לתשתיות לאומיות. זאת אומרת, כל אזור שיוכרז כ"אזור תשתית לאומית", ינוהל על ישירות ידי המדינה.
במכתב בהול לראש הממשלה, ביקש ברוש להאיץ את החקיקה, כי "אסור למדינה להיכנע לפופוליזם", כתב בו בין היתר. "אמוניה היא חומר גלם הכרחי למשק הישראלי, ולא יתכן מצב שבגלל רעשי רקע ופופוליזם זול תיפסק אספקת האמוניה למשק כולו. תעשיית הדשנים כולה תיסגר, עשרות מפעלים אחרים יפגעו ואלפי עובדים ישלחו הביתה ערב חגי תשרי".
מעבר לעובדה, שלמרות ההפחדות מפני סגירת מפעלים, נראה המשק הישראלי ופעליו מסתדרים היטב מאז השבתת המפעל, באיזו זכות יכול ברוש לבקש להכריז על מפעל פרטי ומאוד מאוד מרוויח (כ-350 מליון שקל נטו לשנה) "תשתית לאומית"? האמנם תתמוטט מדינת ישראל ללא אמוניה? האם רק חיפה כימיקלים יודעת לייבא ולאחסן אותה? למה לא להוריד חסמים ולאפשר תחרות בתחום האמוניה, שחיפה כימיקלים עוצרת בכל הכוח כבר שנים (ע"ע סיכול הקמת מפעל בדרום על ידי מתחרים).
כשהפניתי את השאלות האלה לברוש, הוא הבהיר שלא מדובר, חלילה, בחוק שנתפר למידותיו של טראמפ, מה פתאום, אלא מטרתו היא בכלל עתידית - בכוונה להגן על משאבים בעלי ערך קיומי למדינת ישראל כמו דלק וגז.
אם זו הגישה, אז בואו נכריז על הבנקים כעל תשתית לאומית, כי הרי תעשיה לא יכולה להתקיים בלי בנקים. ואם אנחנו כבר בשוונג, אז גם על "דלק" ו"תמר" של תשובה, כדי להגן על משאבי הדלק והגז של המדינה. ומה עם המלח? למה לא להכריז על מפעלי ים המלח של "החברה לישראל" כעל תשתית לאומית ולצ'פר אותם עוד קצת?
ואם אנחנו כבר מפקיעים סמכויות משלטון המקומי, אז בואו נבטל אותו לגמרי, כי ראשי הערים סתם מפריעים לשלטון המרכזי לעבוד. יהיה הרבה יותר קל לתעשיינים בכירים ומקושרים לסגור עניינים מול השר הממונה.
לבסוף, מה שבאמת נוגע ללב, היא דאגתה של ההתאחדות לעובדים שיפוטרו ערב החגים אם לא תהיה אמוניה. אבל 400 עובדי חיפה כימיקלים בצפון, שלא קונים את ספין סגירת המפעל ויוצאים נגד טראמפ - שנמנע מלטפל בבעיה במשך עשרות שנים - יכולים, מבחינת ברוש, ללכת הביתה. הם תומכים ביונה יהב, אז שיסבלו בשקט.