השופטת אריאלה גילצר-כץ / צלם: דן לב
סטודנט למשפטים הצליח באחרונה לעורר מחלוקת לא שגרתית בבית הדין לעבודה בתל-אביב, בין השופט לשני נציגי הציבור שיושבים לצדו. לא שגרתית, משום שלרוב השופט הוא שקובע את הטון ונציגי הציבור נוטים לקבל את עמדתו.
באותו פסק דין חריג, ביקשה השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ להטיל על בעלי מסעדה בגבעתיים תשלום פיצויים בסך 15 אלף שקל לסטודנט שניסה להתקבל לעבודה כמלצר במסעדה בגבעתיים ונאמר לו שהמקום מעסיק רק מלצריות. נציגי הציבור, ד"ר גיל אלוני ואיסר באומל, חשבו שסכום הפיצוי גבוה מדי, אף שהסכימו כי הייתה כאן אפליה על רקע מין, ופסקו 1,000 שקל בלבד.
במסגרת התביעה, שהוגשה ב-2014, טען הסטודנט תומר שחל כי מסעדת אורבן קיטשן בגבעתיים סירבה לקבלו לעבודה כמלצר בגלל מינו. בעלי המסעדה טענו מנגד כי הם אינם מפלים בין גברים לנשים והסטודנט הציג עצמו כמחפש עבודה כדי להפיל אותם בפח, ולא ביקש באמת ובתמים לעבוד כמלצר. לאחר שמיעת עדויות, כולל הקלטות שביצע שחל וציטוטים מדפי הפייסבוק של בעלי המסעדה, פסקה השופטת שהתובע הוכיח שהוא לא התקבל לעבודה כמלצר בשל מינו והמסעדה הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. "בהעסקת מלצריות בלבד פגעה הנתבעת פגיעה כפולה בגברים: ראשית - פגיעה בגברים אשר לא הועסקו אצלה; שנית - בשליחת המסר הסקסיסטי של הנתבעת כי על נשים לעבוד כמלצריות ושימור הסטריאוטיפ של נשים וייעודן לעבודה מסוג מסוים", כתבה.
שני נציגי הציבור הסכימו שהמסעדה הפרה את החוק אך טענו כי התובע "לא בא בתום-לב ובניקיון-כפיים". "אני למד שהתובע... הגיע אל הנתבעת בפעם השנייה לאחר שנאמר לו בפעם הראשונה כי לא מחפשים גברים לעבודה כמלצרים, על מנת למשוך את גב' לי אביב (נציגת המסעדה שעמה שוחח התובע) ולגרור אותה בלשונה, ועולה הרושם כי הגעתו השנייה הייתה למען ביסוס תביעה זו על דרך הקלטתה של אביב", כתב נציג הציבור גיל אלוני. "כעולה מכתבי הטענות ומעדות התובע, זו אינה הפעם הראשונה שהתובע עושה שימוש בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כנגד אי-העסקתו כמלצר במסעדה... עובד המגיע לדרוש עבודה עליו לנהוג על פי חובת האמון המוגברת בדיני עבודה, משמע עליו לבוא בתום-לב ובניקיון-כפיים... לא זו אף זו הגדיל התובע ולא פנה טרם הגשת התביעה אל הנתבעת לברר את עניינו". נציג הציבור הנוסף בהרכב, איסר באומל, הצטרף לעמדתו של אלוני בלי לנמק את ההחלטה.
עו"ד גל גורודיסקי, מומחה בדיני עבודה, טוען כי מדובר בפסק דין שערורייתי. "הוא מצייר תמונה מזעזעת ורצופה באמירות סקסיסטיות ופוגעניות של נציגי המסעדה, דווקא כלפי נשים. כמו כן הוא חושף את שיטת הפעולה של המסעדה, שבחרה להעסיק רק מלצריות ולא מלצרים. המסעדה חיפשה נשים עם 'מקסימום יופי ומינימום אופי' לעבודה במלצרות וכמארחות. מדובר באפליה בוטה וחמורה מחמת מין והפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שמאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של עד 50 אלף שקל, וזה הסכום שהיה צריך להיפסק".
לדברי גורודיסקי, "התוצאה הפוכה ממה שהיה צריך להיות. בית הדין הארצי לעבודה פסק לא אחת שיש לחזק את אכיפת חוקי השוויון ולכן בתי הדין לעבודה צריכים לעודד תובעים שפועלים כדוגמת התובע בתיק זה - לחשוף את התופעה המכוערת של אפליה בשוק העבודה ולהעלות את המודעות להפרת חוקי השוויון". לדעת גורודיסקי, פסק הדין הזה הוא עילה גם להגשת תביעה ייצוגית נגד המעסיק. "להערכתי, פסק הדין לא יעמוד במבחן הערעור בבית הדין הארצי לעבודה", הוא אומר.
עו"ד שושנה גביש, ראש תחום דיני עבודה במשרד ש. הורוביץ, רואה את הדברים אחרת מגורודיסקי. בדומה לעמדת נציגי הציבור, גביש שמה את הדגש על התנהגותו של התובע ועל העובדה שהוא הקליט את נציגת המסעדה ללא ידיעתה. "פסק הדין הזה משקף תופעה של הקליטת אדם על ידי שותף שליחה ללא ידיעתו", אומרת גביש. "הקלטה כזאת אמנם אינה עבירה פלילית, וההקלטה אינה פסולה כראיה, אך כאשר ברור כי המקליט גרר בלשונו את המוקלט, יש בכך כדי לפגוע בכוחה הראייתי. מעבר למישור של דיני ראיות, ביחסי עבודה ולמעט בנסיבות חריגות, הקלטה כזאת אינה מתיישבת עם חובת האמון וחובת תום-הלב ביחסי עבודה ואף חותרת תחתם, ובית המשפט העליון כבר אמר את דברו כי יש בכך, בשירות הציבורי, אף להוות עבירת משמעת".