אמיר הסל / צילום: תמר מצפי
אמיר הסל, עד לאחרונה מנהל ההשקעות הראשי והוותיק של קבוצת הביטוח הראל, ושותפיו בקרן ההשקעות הפרטית ארבל, השלימו לאחרונה בהצלחה את סבב הסגירה הראשונה בגיוס שלהם, במסגרתו גייסו כ-700 מיליון שקל - כך נודע ל"גלובס".
מתוך הסכום האמור כ-250 מיליון שקל גויסו ממשקיע העוגן של הקרן - קבוצת הראל שבשליטת משפחת המבורגר. הקרן החלה כבר לעבוד על עסקאות ובימים אלה ממשיכים השותפים בה בהליך הגיוס, במטרה לגייס כמיליארד שקל בסך הכל.
לצד הסל, שכיהן כמנהל ההשקעות הראשי של קבוצת הראל מאז אמצע שנת 2000 ועד סוף 2017, הצוות שמוביל את הקרן כולל את גבי לב, שותף מייסד בקרן המנוף KCPS, שכיהן גם בתפקידים בכירים בקבוצת סיטי וניהל השקעות נוסטרו בתחום החובות המסופקים ואג"ח של חברות בקשיים; דייב גל, מהשותפים והמנהלים בקרן המנוף אוריגו; וורד קרין, לשעבר מנהלת אשראי לא סחיר בבית ההשקעות פסגות, שבעבר גם כיהנה כקצינת האשראי של בית ההשקעות אלטשולר שחם.
קרן ארבל תתמקד בהשקעה בחוב מורכב ובמניות של חברות ישראליות בגודל בינוני, כשבעבר פורסם כי היא גם תשקיע במימון פרויקטים ונכסים בסדר גודל בינוני. מדובר בגופים בהם התמקדו כל השותפים לאורך השנים, במסגרת עבודתם כמנהלי השקעות מוסדיים או בקרנות שפועלות רבות עם השוק המוסדי (בדגש על קרנות המנוף - שהוקמו בסיוע המדינה עבור השוק המוסדי).
קרן ארבל אינה ייחודית בשטח, במובן הזה שהיא ממש לא קרן ההשקעות הראשונה המנוהלת על ידי גורמים מוסדיים לשעבר שפועלת בשוק המקומי. למעשה, בשנים האחרונות מורגשת תופעה של הקמת קרנות השקעה פרטיות שמנוהלות על ידי גורמים שכאלה, בהם ניתן לציין בין היתר את רועי ורמוס ושלומי ברכה - מבכירי פסגות בעבר שנמצאים בקרן נוקד, המתמחה בהשקעה בניירות ערך בשוק המקומי, שאליהם הצטרף לאחר מכן גם שי יצחקי שהיה בהפניקס. קדמו להם שורה של מנהלים, בהם אלה של טוליפ קפיטל, שמנוהלת על-ידי ברוך ציבין ומיכה מלכה, שני בכירים לשעבר בחברת הביטוח הראל, ועוד רבים אחרים.
צורך ממשי של המוסדיים
בעבר הערכנו כי מבחינת רבים מאלה שעזבו את הגופים המוסדיים הגדולים ובתי ההשקעות לטובת קרנות השקעה "קטנות", תזזיתיות אולי ובוודאי ש"לא מפוקחות", חלק לא זניח מהמוטיבציה לעזוב הגיע מכך שגופים אלה הפכו כבר בעשור שעבר לגופים המנהלים סכומי עתק, אשר מחפשים לא ליפול בתשואות - יותר מאשר להצטיין בהן. זאת, בין היתר בגלל כובד הרגולציה, כשלאחרונה נוספה גם סוגיית השכר, עם תקרת השכר האפקטיבית - שאותה למשל ציין הסל כסיבה לעזיבתו את קבוצת הראל.
מנגד, הגופים המוסדיים, כגון הראל, מזרימים יותר ויותר כספים לניהול קרנות ההשקעה האמורות, כתוצאה ממספר התפתחויות בשוקי ההון. האחת מהן היא עודף הכספים שזורמים לניהולם, כשגם כך אלו כבר גופי ענק שגדולים מדי על שוק ההון המקומי. כלומר, מפאת גודלם של המוסדיים הגדולים ביותר, הם מתקשים להשקיע במניות קטנות או בסדרות אג"ח מוגבלות בהיקפן, כשכל השקעה שכזו מהווה מלכודת נזילות עבורם. לכך יש להוסיף את הכבדות המובנית בניהול ההשקעות על ידי גופים אלה, וכך יוצא שקרנות ההשקעה הקטנות והייעודיות עונות על צורך של ממש.
ואולם, הצורך הזה בא עם עלות. קרנות ההשקעה הפרטיות גובות דמי ניהול קבועים גבוהים למדי, של 2% מהנכסים שהמשקיעים התחייבו להשקיע בהן, ולצד זאת עוד נתח משמעותי של 15%-20% מהרווחים הריאליים שנרשמים בקרנות (מעל תשואת משוכה, הנקבעת בין הקרן לבין המשקיעים).