התשובה לשאלה איך תראה מערכת המשפט הישראלית בשנת 2030, תלויה במידה רבה בתשובה לשאלה מה יהיו פניו של בית המחוקקים הישראלי.
הכנסת מקוטבת היום ביחסה אל מערכת המשפט בשתי עמדות הפוכות: רבולוציה מול שימור הקיים. נושאי דגל הרבולוציה הם שרת המשפטים, איילת שקד; שר החינוך, נפתלי בנט; שר התיירות, יריב לוין; ופוליטיקאים אחרים מהימין שמצהירים השכם וערב על הצורך לחולל מהפכה באופן שבו מערכת המשפט עובדת מימיה הראשונים של המדינה.
הם רוצים לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה לשני תפקידים (של ראש התביעה ויועץ לממשלה); הם שואפים להכניס פסקת התגברות בחוק יסוד: החקיקה, כדי להגביל את התערבות בג"ץ בחקיקת הכנסת והממשלה; הם מבקשים לבטל את שיטת הסניוריטי בבחירת נשיא בית המשפט העליון כדי להגביר את השפעת הפוליטיקאים על הבחירה; והם רוצים שבבית המשפט העליון ישבו שופטים בעלי תפיסת עולם שמרנית (שלא לומר, ימנית). שקד גם תומכת בחוק שיקבע כי בעבירות צווארון לבן דוגמת מרמה והפרת אמונים, לא תהיה אפשרות להגיש כתב אישום נגד ראש ממשלה מכהן.
למול הפוליטיקאים הללו ניצבים חברי הכנסת מהימין המתון, המרכז, והשמאל: שר האוצר, משה כחלון; ראשי "המחנה הציוני" אבי גבאי ושלי יחימוביץ'; יו"רית מרצ, זהבה גלאון; ואחרים, שבגיבויה של רוב הגוורדיה המשפטית הוותיקה, בולמים את הניסיונות לחולל מהפכה במערכת המשפט ומנסים לשמור על המבנה הקיים שלה.
בעבר הלא רחוק, בימי פרופ' דניאל פרידמן כשר המשפטים, נראה היה שהרעיונות לשינוי מערכת המשפט ומיגור הישגי המהפכה החוקתית, שהיום מובילים שקד וחבריה, הם חסרי סיכוי. אבל מבחירות לבחירות, הימין שמעדיף את "האינטרס הלאומי" (או רצון הכלל) על פני שמירה על זכויות הפרט (כדברי שקד) הולך ומתחזק, ועמו גם מתחזק הסיכוי של נושאי דגל הרבולוציה להגשים את שאיפותיהם.
אם שקד, בנט, ולוין וממשיכי דרכם ינצחו בקלפי, אז בשנת 2030 ישראל עלולה להיות מדינה עם מערכת משפט מוחלשת וכנועה שראשיה צריכים להתחנף לפוליטיקאים, ואין ביכולתה להגן על האינטרס הציבורי הרחב או על המיעוטים והחלשים מפני פגיעה בזכויותיהם על-ידי המדינה.
מבקשי מקלט יוכלו להיכלא למשך שנים ארוכות ללא משפט (בג"צי מתקן חולות והמסתננים); הממשלה תוכל לקדם מהלכים כלכליים (כמתווה הגז או חוק מיסוי דירה שלישית שנפסלו בבג"ץ) ללא פיקוח; מותר יהיה להפלות לרעה ערבים בקבלה ליישובים ולעבודה (בג"ץ קעדאן, בג"ץ ועדות הקבלה); וראש הממשלה לא ייחקר על-ידי המשטרה למשך תקופת כהונתו, אפילו אם יצוצו נגדו חשדות להפרת אמונים.
בתחומים אחרים, הלא חוקתיים, צפויה מערכת המשפט ב-2030 להיות משוכללת, יעילה, וטכנולוגית בהרבה מזו שאנחנו מכירים. כבר היום מנוהלים כל התיקים המשפטיים באמצעות מערכת ממוחשבת (מערכת הנט) שהוטמעה בשנת 2010 ומאז הלכה והשתכללה. השכלול הטכנולוגי של ניהול התיקים כבר התחיל להוביל להגברת יעילות ניהול ההליכים המשפטיים ולקיצורם ברוב בתי המשפט. יש להניח כי בשנים הקרובות ההתייעלות תגבר.
גם איכות השופטים המכהנים ב-3 הערכאות השיפוטיות לא צפויה להיפגע אם משרד המשפטים ומשרד האוצר יצליחו בשאיפתם לשפר את תנאי הפנסיה שלהם. מנגד, מערכת המשפט תמשיך, וביתר שאת, לרדוף אחרי המציאות הטכנולוגית, ובמקרים רבים להיות לא רלוונטית.
השופט מישאל חשין ז"ל אמר פעם כי "המשפט והטכנולוגיה הם יצורים שונים שבאים מעולמות שונים - והם הפכים. המשפט עניינו הסדר החברתי, מוסר צדק ויושר, ואילו ההתקדמות הטכנולוגית מקורה בסקרנות והישגיות. המשפט מפגר אחר הטכנולוגיה, לעיתים במרחק ובזמן רבים מאוד".
כבר היום אנחנו עדים לצווי איסור פרסום שמוציאים בתי המשפט בזמן ששמות האנשים שנאסר לפרסם את שמם מסתובבים ברשת, לקניין רוחני (כמוסיקה וסרטים) שאין דרך משפטית אמיתית להגן עליו, ולשימוש נרחב באנונימיות ברשת (גם למטרות רעות) שאין כלים משפטיים אפקטיביים להתמודד איתו. ככל שהטכנולוגיה תמשיך להתקדם בקצב מסחרר - כך הפיגור של מערכת המשפט אחריה יגדל.