בג"צ: הורים במשמורת משותפת יתחלקו במזונות / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בפסק דין חדשני שניתן בחודש שעבר, בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע העניק לאם, אשר בתה נמסרה לאימוץ סגור, הזדמנות נוספת להטיב את דרכיה, וכך לשנות את מתווה האימוץ מסגור לפתוח.
חייה של הקטינה בת ה-8 לא היו פשוטים כבר מראשיתם, מאחר שנולדה לאם הסובלת מפיגור קל ואינה מסוגלת לספק לה תנאי מחיה הולמים. כבר במהלך השנתיים הראשונות לחייה, פנו בני משפחתה של האם לרשויות הרווחה והתריעו על חוסר מסוגלותה של האם להתמודד עם הטיפול בילדה, אך רק כשמלאו לה 5, הוציאו אותה מהבית בצו חירום, לאחר שהגננת דיווחה על חשד לפגיעה מינית ופיזית בילדה על-ידי בן זוג של האם.
לאורך השנים האם התקשתה לשתף פעולה עם הרשויות בכל הקשור לטיפול בילדה. בתחילה היא הכחישה את עצם הפגיעה המינית בביתה על-ידי בן זוגה, שחי עימה, אך את שמו אפילו לא ידעה, והתרשמותן של רשויות הרווחה הייתה שהאם אינה מסוגלת להגן אפילו על עצמה, ולא רק על הקטינה.
גם הסבתא, אימה של האם, מסרה כי אינה יכולה להחזיק אצלה את הילדה לטווח ארוך, הן בשל הקושי בטיפול בקטינה והן בשל החשש שהאם תחבל בהסדר מגורי הילדה אצל סבתה, והיא תתקשה לעמוד מולה.
לאור זאת, לאחר 3 חודשי שהות בבית הסבתא, הילדה עברה לבית מעבר למשך שנתיים. במהלך שנתיים אלה האם קיבלה הזדמנויות חוזרות לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים השונים, אך סירבה לעשות כן. היא סירבה לאפשר לילדה לקבל טיפולים רפואיים בסיסיים כמו טיפולי שיניים, לא הגיעה לביקורים סדירים כדי לפגוש בילדה, ואת המפגשים המעטים אליהם כן הגיעה, ניצלה כדי להסית את הילדה כנגד הגורמים המטפלים ולערער את יציבותה הנפשית.
בתום שנתיים אלה, אימה של האם ואחותה הודיעו לרשויות הרווחה כי אינן סבורות כי האם תוכל לחזור ולגדל את הילדה, שכן היא אינה משתפת פעולה גם עם בני משפחתה, ומסרבת לקבל עזרה. בני משפחתה של האם הסכימו עם רשויות הרווחה שהילדה אינה יכולה להמשיך לחיות בבית מעבר זמני, ושהפתרון הטוב ביותר עבורה הוא בית קבוע ויציב באמצעות הליך אימוץ.
משהוחלט כי יש להכריז על הילדה כברת-אימוץ, על בית המשפט לקבוע אם מתווה האימוץ יהיה סגור, כלומר לילדה לא יהיה קשר עם משפחת המקור שלה - או אימוץ פתוח, במסגרתו הקשר נשמר.
דרך המלך בפסיקה הישראלית היא אימוץ סגור, מכמה סיבות: הרצון להקנות יציבות נפשית לילד אשר יוכל להקשר להורים המאמצים ללא בלבול ורגשות אשם כלפי משפחתו הביולוגית; החשש מפני סיכול האימוץ על-ידי ההורים הביולוגיים שינצלו את הקשר המתמשך; וכן הבעייתיות הכרוכה בדרישה מההורים המאמצים להתמודד לא רק עם הקשיים הנלווים לאימוץ רגיל, אלא גם עם משפחת המקור. לאור זאת אימוץ פתוח נפסק רק במקרים חריגים.
בשנים האחרונות בתי המשפט לענייני משפחה החלו להרהר בשאלה האם התבנית של אימוץ סגור עודנה רלוונטית בעידן האינטרנט, שבו באמצעות מידע בסיסי ילד מאומץ יכול להתחקות אחר שורשיו באופן עצמאי, לדוגמה באמצעות הרשתות החברתיות; והאם לא הגיעה העת להרחיב את היקף ההזדמנויות שניתנות להורים באמצעות אימוצים פתוחים.
בתיק זה בחר בית המשפט לענייני משפחה בדרך ביניים, שבה אימוץ הילדה יתחיל במתווה של אימוץ סגור, שיקנה לה שקט נפשי ויציבות למשך 8 חודשים. במהלך חודשים אלה תקבל האם את האפשרות לקחת חלק בהליך טיפולי, אשר יותווה על-ידי העובדת הסוציאלית לחוק האימוץ ויכין אותה למפגשים עם הילדה. אם האם תשתף פעולה, והעובדת הסוציאלית תתרשם שהיא אכן שינתה את גישתה, ושהקשר עימה יטיב עם הילדה, האם תזכה לפגוש בילדה פעמיים בשנה תחת פיקוח, ואילו סביה של הילדה ודודתה יפגשו בה 4 פעמיים בשנה.
כך תוכל הילדה לגדול בבית חם, יציב ואוהב מחד, ומאידך לא תאבד את הקשר לשורשיה ומשפחתה הביולוגית.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר ww.divorceinfo.co.il