תל אביב ורמת גן / צילום: צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קרייטיב
מכל שלושת הרגלים, סוכות הוא באופן ברור חגם של החקלאים. בכל יום נוטלים ישראל ארבעה מינים שונים המייצגים את המגוון החקלאי (ואת האזורים השונים בארץ), יושבים בתוך סוכה, מסכמים שנה חקלאית ("חג האסיף") ומתפללים לשנה גשומה. ולרגל החג, כשאווירה הכללית מאפשרת לנו לברוח לרגע מהחדשות היומיומיות הטריות ובשעה שרובנו רחוקים כל-כך מחיים חקלאיים, זו הזדמנות טובה להזכיר כאן את השפעתה הגדולה של מורשת הכפר והחקלאות על התכנון והנדל"ן בישראל. הרבה מעבר לכוחו של הלובי החקלאי - כן או לא - גם בימים אלה.
סוד גלוי וידוע הוא שדווקא המגזר העירוני ניצח פה בגדול. בזמן שבעולם ציינו רק לפני שנים ספורות את העובדה שלמעלה ממחצית מהאוכלוסייה גרה לראשונה בערים, אצלנו בישראל כבר גרו רוב רובם של התושבים ביישובים עירוניים. נכון להיום, 10% מאוכלוסיית ישראל גרה במועצות אזוריות (ב-1,010 ישובים כפריים), בעוד 90% מהישראלים גרים ב-76 ערים ובעוד 125 מועצות מקומיות.
ועם כל זאת, הניצחון העירוני הוא אשליה. בפועל, מי שמנסה להבין את מקורו של התכנון הבעייתי כל-כך במדינת ישראל: יותר מדי ערים, הכוללות יותר מדי שכונות מנותקות (בדרך-כלל עם רצף ירוק/צהוב ביניהן), מוכרח להבין שהקמת עיר נחשבה פה מימים ימימה לכורח המציאות.
האדריכל אריה שרון, מי שעמד בראש אגף התכנון בהקמת המדינה, ביקש לתכנן ערים, שכונות ויישובים במודל כפרי. הוא לא חשש לבטא את סלידתו מהעיר הגדולה. "הערים הישנות באירופה וגם בארץ", כתב שרון, "בנויות ברציפות מונוטונית של בתים, רחובות ושכונות דיור, המתמשכות ללא קץ ועושות את חיי תושביהן לזרא".
70 שנה יעברו, ומיליוני ישראלים שגרים ביישובים קהילתיים ובערים מבודדות (5 מיליון ישראלים גרים היום ביישובים שאינם כוללים אפילו 100 אלף תושבים), יקטרו יום יום בפקקים אינסופיים בדרך לעבודה, ללימודים, להצגה או חלילה לבית חולים בעיר הגדולה.
היה זה דוד בן-גוריון שכל-כך חשש מהקמת עיר-מדינה (רק תל-אביב מנתה יותר מ-100 אלף תושבים בקום המדינה), ודחף להקים פה עוד ועוד יישובים כפריים או ערים סמי-כפריים. "יש בידינו להקים מדינה עירונית גדולה בתל-אביב ובחיפה, עם מיליון תושבים ויותר", כתב בן-גוריון ב-1935, "אולם סופה יהיה כסופה של קרתגה. תקראו על המצב הפנימי של קרתגה בימי חניבעל ותמצאו את דמות דיוקנה של תל-אביב: אותה התרבות התלושה, אותו חוסר השורש, אותה התלות בסביבה כפרית זרה, אויבת, אותה עצמיות מדומה. הנחכה גם אנחנו לאותו הסוף?".
מדינת תל-אביב? בן-גוריון דאג שהיא תהיה לכל היותר חלום באספמיה. חג סוכות שמח.