העולם משתנה, והמבוכה רבה: איזה עובדים נכון לנו לגייס? ראיונות עבודה נעים מהמתכון הקלאסי של ראיון עומק ועבודה בקבוצה, ועד למשחק כדורסל עם המנהלים בחברה. ויש גם שאלות מפתיעות כמו: אם הייתם יכולים לבחור בין שני כוחות-על - להיות בלתי נראים או לעוף - במה הייתם בוחרים? איך תעצבו מדף תבלינים לעיוורים? אם הייתם מותג, מה היה המוטו שלכם? מה תעשו אם תמצאו פינגווין בפריזר? ואם היו לוקחים את קורות-החיים שלכם ומסירים את שמכם מראש הדף - איזו שורה הייתה גורמת לחברים שלכם להבין שמדובר בכם?
מה הולך כאן? שאלה טובה. העולם זז קדימה לגמרי בקצב משלו. גורו הניהול העולמי, ג'ים קולינס, כתב פעם שכל מה שמנהל צריך לעשות הוא לאתר ולהעלות את האנשים הנכונים שיצטרפו אל האוטובוס, רק שפעם היה הרבה יותר ברור במי מדובר. מספיק להסתכל על שבוע אחד בחיי העולם החדש: רובוט בשם Yumi ניצח על התזמורת הפילהרמונית בפיזה באיטליה מול 800 אנשים, ובפייסבוק שני בוטים חביבים של בינה מלאכותית, בוב ואליס, החלו לתקשר ביניהם בשפה שפיתחו לבד. הם פשוט רצו לנהל משא ומתן איך יחלקו ביניהם את המטלות שעליהם לבצע. וואו.
החיפוש אחרי ראיון העבודה המעודכן הוא חלק מהמרוץ שמנהלות חברות עם המציאות החדשה. תאגידי ענק משקיעים סכומים אסטרונומיים כדי לעדכן גרסאות. המנהלים שמובילים היום את החברות החדשניות בעולם אינם ממתינים שהמציאות 'תתהפך' עליהם - הם אלה שלרוב 'מתהפכים' על המציאות. ג'ף בזוס, ה'משוגע' המוביל בעולם היום, כנראה, מראיין עובדים בדרך חדשה לחלוטין: הוא נוהג לבקש ממרואיינים לספר לו על משהו חדש שהמציאו. לשיטתו, כל אחד חייב להמציא משהו, גם אם מדובר ברעיון שחשב עליו ביחס למדיח הכלים בבית.
מאז שהתחלתי לעסוק בחשיבה יצירתית, חשתי בשינוי העצום שעובר על התחום. עד לפני חמש שנים ביקשו ממני להתרכז בעבודה עם קבוצות מצומצמות של מנהלים בכירים. היום, אין ארגון חפץ חיים שאינו מנסה לגרום לעובדים שלו לחשוב אחרת. מנוע החיפוש עבר מסגידה לתכונות העל כמו רצינות, התמדה, שקדנות ואחריות, לחיפוש אחר תכונות נוספות כמו יצירתיות, יכולת אלתור, כושר המצאה, חוש הומור ומהירות תגובה.
האקדמיה, מצדה, מנסה להתעשת ולשנות את מסלולי ההכשרה שלה, אך הדרך עדיין ארוכה. הדוגמה הטובה ביותר היא 'הפקולטה ליזמות' שנמצאת כמעט בכל קמפוס; אנו מגדלים את הסטודנטים שלומדים שם ליזום ולהוביל פרויקטים, אבל מה עם כל השאר? האם הסטודנטים לפסיכולוגיה לא יידרשו להיות יזמים בתחום הפסיכולוגיה? האם סטודנטים לביולוגיה לא יצטרכו להפוך ליזמים בתחום מדעי החיים? האם רק בוגרי הפקולטה ליזמות עומדים להוביל שינויים בעולם? האם עבור כל בוגרי הפקולטות האחרות ממתינה מציאות מסודרת ומוגדרת של קריירה מקצועית? בוודאי שלא. אז מה עושים?
כל הזמן לזוז
העולם החדש שאנחנו חיים בו הוא עולם מסתורי וחסר מנוחה. אין באמת תשובה אחת או מתכון להתמודדות, אבל דבר אחד ברור: יש אנרגיה אישית מסוימת שנדרשת מהמועמדים לעבודה. הם חייבים להציע משהו יותר צבעוני, יותר סקרן, יותר אישי ופחות 'רגיל' ו'בוגר'.
במילים אחרות: תתחילו לזוז. לכו לקורסים בצילום, כתיבה, בישול, אנימציה, או משהו הרבה יותר מפתיע, שתבחרו לעצמכם. נסו לרכוש חברים חדשים מתחומים בלתי מוכרים לכם לחלוטין. פשוט 'תתחילו' עם אנשים מעניינים ותציעו להם 'ידידות'. תפסיקו לאכול בעבודה רק בקפיטריה שבקומה שלכם, ותכירו אנשים מקומות אחרות.
בכל פעם שאתם יושבים בקפה השכונתי, תגידו שלום למישהו חדש. אם יענו לכם - שקלו לפתוח בשיחה מקיפה. נסו למצוא שניים-שלושה מגזינים בעולם שאיש בסביבתכם לא קורא. סעו לבד למקומות, אם אתם לא רגילים לזה. או: סעו ביחד עם מישהו, אם דווקא לזה אתם לא רגילים.
אם אתם עובדים בעבודה שאתם לא אוהבים כבר כמה שנים, רק כי זה 'נכון והגיוני' - נסו לסיים את הקשר. אם אתם חושבים שכל הטור הזה נועד לאנשים יוצאי דופן שיש להם פריבילגיה, אתם מתבלבלים. אם אתם ממשיכים לחשוב שאני מדבר על פתרונות ליחידי סגולה, אני רוצה להרגיע אתכם ואותי: אף אחד מאתנו כנראה לא יחיד סגולה או גאון. דווקא בגלל זה אנחנו חייבים כל הזמן להתפתח.
אמצו אנשים חכמים שאתם יכולים לפגוש פעם בכמה חודשים לקפה. נסו ללמוד במנות קטנות. לא כמו שהרגילו אותנו: ללמוד כמה ימים בעל פה את כל החומר למבחן, להגיע לכיתה, להקיא הכול ולשכוח על מה בכלל נבחנתם, כמו בהתקף בולמי. נסו לאסוף תובנות קטנות לאורך הדרך, במנות קטנות, אבל כאלה שיישארו שלכם ואתכם הרבה אחר כך.
קחו משהו אחד שקיבלתם מהטור הנוכחי (אם יש כזה), ותרשמו אותו במקום שתדעו לחזור אליו. ובעיקר - נסו גם לטפח לכם דרך מיוחדת, סודית ואישית, אחרת לגמרי מכל מה שהזכרנו, שבה תוכלו ללמוד כל יום משהו. אל תתכוננו לראיון עבודה ספציפי. תבינו שאנחנו חיים בעולם של 'תוך כדי תנועה'. כל מה שעשיתם, עושים ותעשו - מכין אתכם עוד קצת לראיון העבודה הבא שלכם.