משה כחלון, שר האוצר (צילום: תמר מצפי)
אז שוב זה קרה לו, למשה כחלון. שוב הם טעו הכלכלנים שלו באוצר, וגם שנת 2017 תיגמר בעודף של 10 מיליארד שקל לפחות, המון כסף שכחלון היה יכול לחלק בתקציב לנכים, לקשישים, לחיילים בשירות חובה, לאימהות ולאבות, לסבים ולנינים - כל המיליארדים האלה עומדים להישפך עכשיו לתוך בור ללא תחתית שנקרא מימון הגירעון אם שר האוצר לא יזדרז וימהר להשתמש בהם להפחתות מסים, אפילו זמניות, שמהן ייהנו בעיקר העשירים.
איך שוב קרה שהשנה נגמרת בכזה עודף? האם האוצר מציג במתכוון תחזיות שמרניות מדי? ההיגיון אומר שלא, הרי כל העודף השנה מיוחס למה שמכונה "אירועים חד-פעמיים", אבל אי-אפשר להתעלם מכך שהסיפור הזה חוזר על עצמו זה 5 שנים ברציפות. יאיר לפיד הבין את הפרינציפ כבר אחרי שנתיים וחבט בפקידים: "זה מה שאתם רוצים?" הוא שאל אותם בנוכחות משפחות שכולות, "שעל המצבה שלכם ייכתב 'פה נטמן משה שמר על איזון פיסקאלי יהי זכרו ברוך בלי גירעון'?"
לכחלון יש סגנון קצת יותר מכבד ואלגנטי, אבל גם הוא לא מוכן לראות איך העודף התקציבי שלו נזרק ככה סתם לתוך הפח האלקטורלי הזה שנקרא החזר חובות.
אז אחרי שכבר 3 פעמים כחלון שלף מהכובע את השפן המרוט של המסים, כולם מנסים לנחש איזה שפן הוא ישלוף בפעם הרביעית. נתניהו והכלכלנים מהאגף הימני רוצים שפן-מס-הכנסה שיעזור קצת לבעלי השכר הגבוה שנאנקים תחת הנטל. המשקיעים החבוטים בשוק ההון רוצים שפן-מס-בורסה. כחלון עצמו התאהב בסיוע למשפחות עובדות. הוא רוצה שפן-נקודות-זיכוי-זמני. רק שהכסף לא יתבזבז חלילה על הקטנת החוב. מתי אם בכלל - ישאלו אתכם כחלון ולפיד - נבחר בישראל פוליטיקאי בזכות מדיניות תקציבית אחראית שהנהיג? מתי הבוחרים גמלו בקלפי למישהו שאמר להם ש"עדיף להקטין גירעון כי לחיות על האוברדרפט זה אומר לחיות על חשבון העתיד, על חשבון הילדים?". אפס גירעון (ומסים גבוהים) זה רעיון שמוכר אולי לציבור בגרמניה, במדינות צפון-אירופה וסקנדינביה, או בקיצור במדינות האלה שאנחנו כל כך אוהבים לומר עליהן "למה לא כאן? למה לא אצלנו?".
הפספוס של יוגב
בחודש שעבר תכננו באוצר להכריז על הישג היסטורי: חתימת הסדר מקרקעין בין המדינה לחברת החשמל. תמורת העברת נכסי נדל"ן ב-10 מיליארד שקל באזור תל-אביב למדינה ולעיריית תל-אביב, הייתה חברת החשמל אמורה לקבל מהמדינה מחיקת חובות של 2.5 מיליארד שקל. אבל הישיבה שתוכננה לסיכום פרטי ההסדר בוטלה לאחר שהתוכנית הודלפה לאחד העיתונים הכלכליים.
הסדר המקרקעין של חברת החשמל הוא דוגמה למהלכים הגדולים שאפשר לעשות בחברות הממשלתיות - אחד הסקטורים הכי שמנים במשק.
כהונתו של אורי יוגב ברשות החברות הממשלתיות תיכנס להיסטוריה בזכות הקמת נבחרת הדירקטורים אבל בכל הקשור לקידום מהלכים משמעותיים, הקדנציה של יוגב הייתה פספוס אחד גדול. הפרטת תעש והדואר, הרפורמה בחברת החשמל, השינויים המבניים הדרושים בתעשייה האווירית - כל המהלכים החשובים האלה נמצאים היום בערך באותו מקום שהיו ביום שיוגב נכנס לתפקיד. דווקא הוא, אביר ההפרטות והשינויים המבניים הגדולים (לדוגמה הרכבת והנמלים), כילה את תקופת כהונתו במלחמות מול שרים נגד מינויים פוליטיים.
יורשו המיועד של יוגב, יעקב קווינט, יצטרך לבחור באיזה משני הדגלים הוא רוצה לנופף: דגל טוהר המידות או דגל השינויים המבניים. הרקע המשפטי של קווינט מושך לכיוון הדגל הראשון, אבל הניסיון שהוא צבר בהסדרי מקרקעין מושך לכיוון הדגל השני. ואולי קווינט בסופו של דבר יפתיע ויצליח לנופף בשני הדגלים?
amiram-b@globes.co.il