ניר בר–דעה, נחי יחיאלי, קרן קרניול–טמבור / צילומים: מירב חבד אלון
חלק משגרת החיים של קרן קרניול-טמבור, נחי (נח) יחיאלי וניר בר-דעה הוא לזרוק אחד לשני את האמת בפרצוף, גם אם היא לא נעימה. שלושתם שייכים לעשירייה המובילה בניהול קרן הגידור הגדולה בעולם, ברידג'ווטר, שיש הרואים בה חברה אקסצנטרית בדרך שבה היא מתנהלת, ושלושתם הפנימו את תרבות השקיפות הקיצונית עד כדי פגיעה שבבסיס האידיאולוגיה של הקרן, שאפילו מקום מושבה, בלב יער בקונטיקט, נחשב לבלתי שגרתי.
"הפתיחות הזאת מייצרת הרבה קרבה, אבל לפעמים גם שיחות מאוד קשות", אומר בר-דעה. "כשאני אומר לקרן, 'היית ממש גרועה בפגישה האחרונה', או שהיא עושה את זה לי - אז לשנינו יש חרא של יום וחרא של שבוע ולפעמים אפילו חרא של חודש. אבל בהמשך, החודש הרע הזה הופך את השנה ליותר משמעותית, יותר טובה. הרבה מהאנשים מעדיפים לוותר על הרגעים הלא נעימים, וכך גם לא לראות את התמונה הגדולה".
המייסד הכריזמטי, מתווה האידיאולוגיה והרוח החיה מאחוריה, היו"ר ריי דליו, מייחס את הצלחתה של הקרן, המנהלת כ-160 מיליארד דולר, לאותה שקיפות רדיקלית. הגישה הזו מאפשרת, לשיטתו, לייצר דיון כן בכל כיוון וניתוח של השקעות, והיא הפן המשלים של הדרך שבה מעוצבים כללי ההשקעה ונאספים למה שמכנים כאן "הר הידע".
כמה מהאפיונים של הקרן עלולים להרתיע: למשל אפליקציה שבה עובדים מדווחים על רגשותיהם השליליים, הקלטה של רוב השיחות הנערכות והפיכתן לפומביות ודירוג מצטבר של כל עובד ועובד על סמך דעות משוקללות של חבריו המנותחות בידי המחשב (הצבעותיו בקרן מקבלות משקל, נמוך או גבוה, על-פי המידה שאפשר לסמוך עליו ועל דעותיו).
"מה הבעיה עם להיות כן ושקוף בצורה רדיקלית?", אומר דליו עצמו בהרצאת TED על עקרונות ניהול הקרן, "אנשים אומרים שזה קשה רגשית, שזו נוסחה לסביבת עבודה ברוטלית", הוא מוסיף ומסביר כי אכן השיטה הזאת לא מתאימה לכ-30%-25% מהאנשים, אבל עבורו היא הדרך היחידה לקבלת החלטות מושכלת ונכונה.
ואכן, כרבע מהעובדים המגויסים לקרן עוזבים בשנה וחצי הראשונות. אלה שנשארים, הופכים לחסידים נלהבים של השיטה ורואים בה חלק בלתי נפרד מהצלחת הקרן. קרניול-טמבור מוסיפה שבניגוד למה שיכול להצטייר מהפן הזה של התרבות הארגונית, "האווירה הכללית מאוד מפרגנת ואנשים מתרגלים לזה".
אבל החיים בברידג'ווטר הם לא רק לשמוע כמה לא הצגת טוב את הרעיונות שלך (לפעמים ממישהו שצעיר ממך וזוטר ממך בהרבה), אלא גם הווי של קרבה; והישראלים כאן בהחלט נשארים ישראלים. כדי להמחיש זאת, יחיאלי מספר על הפעם שמשחק הפיינטבול הפך למעין "השייטת האמריקאית" נגד "צה"ל". השופט היה לא אחר מאשר ראש ה-FBI ג'יימס קומי, ששימש יועץ של הקרן בשנים 2010-2012 (ושהדי פיטוריו על-ידי ממשל טראמפ ממשיכים להסעיר את ארצות הברית גם היום). במכתב הפרידה שלו מהקרן, הסביר קומי שהתרבות הארגונית פחות התאימה לו וכי הוא וריי (דליו) "אנשים מאוד שונים".
"לישראלים יש פה יתרון"
יחיאלי, בעברו קצין ביחידה 8200 ובעל שלושה תארים מהטכניון, מאוניברסיטת תל-אביב ומאוניברסיטת קולומביה, הצטרף לברידג'ווטר לאחר קריירה קצרה כיועץ השקעות. הוא היה אחראי על המטבעות במשך שש-שבע שנים ואז הפך למנהל תחום המניות ולחבר בוועדת ההשקעה. "למעשה, גדלתי פה", הוא אומר, "כל הקריירה שלי נבנתה פה".
"כשהגעתי לקרן, לפני 11 שנים, ונחי כבר היה בתפקיד בכיר, כבר היה לו שם של אחד שתמיד אומר מה שהוא חושב, הרבה פעמים בניגוד לדעה של כולם", מוסיפה קרניול-טמבור. "לא הפתיע אותי לגלות שזה הישראלי, ואפילו יחסית לתרבות שלנו הוא היה חריג ברמת הכנות".
קרניול-טמבור גדלה בנתניה וברידג'ווטר איתרו אותה עוד בזמן לימודיה לתואר ראשון בפרינסטון, ואף על פי שתחום לימודיה היה לכאורה מרוחק מענייני כלכלה - מינהל ציבורי ויחסים בינלאומיים. "גדלתי פה כמשקיעה", היא אומרת. היום היא אחראית על תוכן המחקר, ראש תחום אגרות החוב וחברה בוועדת ההשקעה. "קרן מאוד צעירה יחסית לתפקיד הבכיר שלה כאן", אומר עליה בר-דעה, "ויש אצלה סקרנות יוצאת דופן ואנרגיה מטורפת, שמתבטאת בעבודה ומחוץ לעבודה".
בר-דעה עבר קריירה שונה במקצת. מבחינת הוותק, שלוש שנים בברידג'ווטר, הוא הצעיר שבחבורה (מבחינת הגיל, קרניול-טמבור צעירה יותר). לאחר קריירה צבאית ארוכה למד בוורטון ועבד עם הדיפלומט הוותיק רון פרושאור, "וקרן מצאה אותי ואני אותה". היום הוא מנהל מחלקת האנליטיקה ואחראי על תהליך המחקר.
"ניר עשה כאן עלייה מטאורית בשלוש השנים שהוא כאן", מפרגנת קרניול-טמבור, "הוא נכנס בתפקיד קטן, וכל כמה חודשים קפץ למעלה בתפקידים. יש כאן כבוד אליו כאל מי שחושב באופן עצמאי ואסטרטגי ותמיד מביא רעיונות חדשים".
אתם נשמעים מאוד מחוברים זה לזה.
יחיאלי: "זה מה שעושה את החיים בברידג'ווטר למה שהם - העובדה שיש אנשים שאתה רוצה לחלק איתם את החיים. זה נותן טעם לבוא כל יום לעבודה ומשפר את החיים פי שניים".
ואולי זה קורה מפני שברידג'ווטר, כפי שטוענים אנשים שעבדו בה, היא מעין כת?
יחיאלי: "בעיניי זו יותר קהילה מאשר כת".
קרניול-טמבור: "במקומות עבודה אחרים, בעיקר בארצות הברית, באים בבוקר והולכים אחר הצהריים והאנשים לא חדורים בתחושה של משימה שמנסים לעשות אותה יחד. מצד אחד זה מאוד כיף לעבוד במקום כזה, ומצד שני זה גורם לרושם של מין קבוצה סגורה, ומזה נגזר דימוי הכת. חוץ מזה, כת מתאפיינת בזה שיש לה כתבים, ספר, וגם אנחנו רושמים את הרעיונות שלנו שמצטברים למעין 'ספר'" (ה"ספר" הזה - מצבור הרעיונות הן בתחום ההשקעה והן בתחום יחסי האנוש - הוא במידה רבה מהות הקרן, ועוד נגיע אליו בהמשך).
"ה'ספר' והתרבות הארגונית הזו - או שמאמינים בהם או שלא, וקשה להיות בברידג'ווטר בלי להאמין בזה", מוסיף בר-דעה. "המילה כת מגוחכת בהקשר הזה, אבל האנשים כאן חולקים סט ערכים. מה שלנו כישראלים דווקא מצלצל מאוד מוכר ודומה למה שאנחנו מכירים, ולחלק מהאמריקאים פחות. אנשים מפרשים דברים שהם לא מבינים בצורות שונות ומשונות. הרבה דברים שאני קורא על הקרן לא משקפים את מה שאני מרגיש. בתור ישראלי, זה מתאים לתרבות שגדלתי עליה, עם אפס בולשיט, ועם התבססות לא על היררכיה אלא על מי שיש לו את הרעיון הכי טוב. זה עדיף בעיניי על כל מקום אחר שעבדנו בו בארצות הברית. יש אנשים שמעדיפים לא להתנהל בצורה הזאת".
אז זה מקום עם "מנטליות ישראלית"?
"בעיניי כן. למעשה, זו הסיבה שבעשירייה הפותחת של קרן כזאת את מוצאת שלושה ישראלים - חלק בהחלט לא פרופורציונלי. צורת ההתנהלות הזאת טבעית לישראלים, הם שוחים באופן חופשי בבריכה הזאת. אנחנו היינו רוצים להביא עוד אנשים שזה טבעי להם, שרוצים להצטרף לקהילה הזאת. בעיקר מחפשים כאן פתרונות לאתגרים הטכנולוגיים של הר הידע של הקרן".
זאת הצעת עבודה לחבר'ה בישראל?
יחיאלי: "בהחלט, לישראלים יש כאן יתרון יחסי, לא רק ברמה התרבותית אלא גם בתכונת היזמות. פה אף אחד לא אומר לך מה לעשות, את צריכה להחליט בעצמך, ולישראלים זה בא בטבעיות".
קרניול-טמבור: "אנחנו רוצים כאלה שיהיו מוכנים להמר על משהו חדש, להציע פתרונות אחרים, וזה תואם את המנטליות שיש לישראלים ושונה ממה שמוצאים כאן".
מריטוקרטיה של רעיונות
דימוי הכת שנגדו מתקוממים כל-כך השלושה, ניזון גם מהעובדה שהקרן מתבססת על דמותו הדומיננטית של ריי דליו, שפיתח תיאוריה ייחודית על איך עובדת מכונת הכלכלה בעולם - אוסף אין-סופי של עסקות בודדות, עם כוחות שוק ברורים - ונוהג לספר איך כבר בגיל 12 שנא את בית הספר, אבל התאהב בשוק המניות ורכש בכספי עבודת הנער שלו מניות של נורת'איסטרן איירליינס, "רק מפני שזו הייתה המניה היחידה שהכרתי שעלתה פחות מ-5 דולר". זו הייתה אסטרטגיית השקעות "מטומטמת", לדבריו, אבל ההשקעה שילשה את עצמה והוא התאהב בתחום.
באמצע שנות ה-70 הקים את ברידג'ווטר בדירה קטנה במנהטן, ושמונה שנים לאחר מכן, כך סיפר לא אחת, "עשיתי את השגיאה הגדולה ביותר שלי". השגיאה נבעה דווקא מאבחנה נכונה: דליו חישב שהבנקים האמריקאים הלוו יותר כסף לארצות מתפתחות (הכוונה לארצות אמריקה הלטינית) ממה שאלה יוכלו להחזיר ושהדבר יגרור משבר חוב גדול, מה שאכן קרה ב-1982, ואפילו גרם להזמנתו של דליו לקונגרס כדי שיסביר איך ידע שזה עומד לקרות ומה צריך ללמוד מזה. אבל התחזית השנייה שעשה, שהייתה קריטית לעסקי הקרן, הייתה שהמשבר הזה יגרור ירידה בשוק המניות, בעוד מה שקרה היה ההיפך. "הפסדתי כל-כך הרבה כסף לעצמי וללקוחות שלי, שהייתי צריך לסגור את העסק ולפטר את רובם, והייתי צריך ללות 4,000 דולר מאבא שלי כדי לשלם את החשבונות של המשפחה", סיפר בהרצאה ב-TED. "זה היה הכישלון הגדול של חיי, אבל זה הפך להיות השינוי הגדול של חיי, כי זה שינה את היחס שלי לקבלת החלטות".
המסקנה של דליו הייתה לייצר מה שהוא קורא "מריטוקרטיה של רעיונות": לאסוף את האנשים החכמים ביותר, שמוכנים בלי היסוס לחלוק עליו כשצריך, תוך אותה כנות קיצונית שתוארה כאן, וכך באמת, לשיטתו, הרעיון הטוב ביותר ינצח. כל רעיון כזה מנוסח כ"חוק", החוקים הללו מוזנים למחשב, שכבר 40 שנה קולט את המחשבות והרעיונות של אנשי ברידג'ווטר, ונוספים לאלפי חוקים אחרים שכבר נמצאים בו.
"אין כאן השקעות שקורות כי מישהו קם בבוקר ואמר, נראה לי שהמניה הזאת והזאת עומדת לעלות", אומרת קרניול-טמבור. "אנחנו מפתחים לאורך שנים מחקר", משלים יחיאלי, "הכול נכנס למחשב שכמעט מרשת את כל העולם ואת הדרכים שבהן הכסף זורם בעולם".
עם כל המחשב והידע הנצבר, ברידג'ווטר נשענת ועומדת על דמותו של דליו.
"אין ספק שריי הוא איש חזון יוצא דופן, אבל אחד הדברים שהוא רצה מההתחלה זה לוודא שהוא אינו בונה משהו שקורה בראש שלו. לכן כל רעיון נרשם וזה נבנה במשך 40 שנה, ולא תלוי לא בריי ולא בנחי ולא בקרן".
"כל רעיון שהיה לריי בקשר להשקעות רשום, ואפשר להמשיך בלעדיו", מוסיפה קרניול-טמבור. "כמובן שאנחנו מקווים שימשיך עוד הרבה זמן. זה לא כל-כך שונה מהאקדמיה, שבה כאשר מישהו פורש, הרעיונות שלו אינם מתים. אנחנו חושבים על ריי כעל פרופסור כזה. אבל בהשקעות, השיטה הזאת עוד לא קיימת ברוב המקומות, ולכן זה נראה מוזר".
הוא עצמו הכריז שהוא רוצה לשבט את המוח שלו כדי שהקרן תמשיך להכות את המתחרים. כלומר גם עבורו הקרן תלויה בו ובמוח שלו.
יחיאלי: "זה הובן מחוץ להקשר. מה שאנחנו עושים זה לא לשבט, אלא לשכפל את הרעיונות. לא רק את המחשבות הספציפיות איך לסחור בשוק, אלא גם את הרעיונות, מה חושבים על השוק, איך להיות שיטתיים, איך לגייס אנשים".
כולם יודעים הכול
ובכל זאת, ברידג'ווטר מספקת שערוריות לפרקים גם בתחום הניהול. דליו השיק תוכנית מדורגת ליציאתו שלו מהניהול השוטף, תוך שהוא מכריז ש"כל ארגון שאותו מנהל אדם בן יותר משישים, ושטוען שאינו נמצא בתקופת מעבר, הוא נאיבי או שקרן". אלא שבתחילה הציפייה הייתה שגרג ג'נסן, אז מנכ"ל משותף ומנהל השקעות משותף לצד דליו, יהיה היורש, וכשהתאחרה הפרישה של דליו, לטעמו של ג'נסן, התחיל האחרון לתהות בקול אם זה יקרה בכלל, והתעורר ויכוח אם תהה "בפנים" או "מאחורי הגב", ובסופו של דבר הייתה הצבעה של עובדי החברה וג'נסן נשאר לנהל בתחום ההשקעות, אך לא בניהול החברה. מועמד אחר, ג'ון רובינשטיין שעזב את אפל כדי להפוך למנכ"ל משותף, גם הוא לא נשאר בתפקיד הזה, כפי שבישר דליו במכתב בפרופיל שלו בלינקדאין. כיום מנהלים במשותף את החברה איליין מוריי ודיוויד מקקורמיק.
"לא חושבת שיש לנו הרבה מה לספר בעניין מעבר למה שכבר פורסם בעיתונות", אומרת קרניול-טמבור. "כשגרג ניסה להיכנס יותר לניהול החברה והחלטנו שעדיף שיישאר בניהול כסף, הכול היה בעיתונות. כל עובד הכי פשוט, האדם שמנקה את השירותים, יודע את הדברים האלה".
"מה שקורה בחדרי-חדרים בחברות אחרות קורה אצלנו בצורה פתוחה", מוסיף בר-דעה, "ויש בזה דברים חיוביים וגם שליליים. אבל אנשים מבלבלים בין ניהול החברה וניהול ההשקעה. ואת ניהול ההשקעה (כאחד מתוך שלושה) הוא אמר שהוא יעשה עד יומו האחרון".
הסכם הגרעין ומחיר הנפט
אז איך באמת מחליטים מהם רעיונות ההשקעה הנכונים? השלושה אומרים שלעולם לא יהמרו, למשל, אם קטלוניה תיפרד מספרד. "ההבנה שלנו היא איך עובדת המכונה הכלכלית בעולם, ולא הפסיכולוגיה הפוליטית", אומר יחיאלי. "לכן אנחנו מנסים להמר על דברים שיש לנו סיכוי גבוה לדעת איך הם עובדים".
"נגיד שאת מהמרת אם הברקזיט יקרה או לא", מוסיף בר-דעה, "גם אם תצדקי, ההסתברות שהשוק חשב כמוך גורמת לכך שיהיה לך קשה לעשות משהו שאחרים לא יודעים. אנחנו 'מהמרים' על מה יקרה בעקבות זה, מהן ההשלכות. מה קורה לכלכלה הבריטית שלא קרה לה בעבר".
אתם חושבים לעיתים קרובות אחרת מאחרים?
קרניול-טמבור: "כן. למשל בתחום הכלכלה הכמותית חשבנו מאוד שונה מרבים. כאשר בנקים מרכזיים מדפיסים עוד כסף, מישהו מקבל את הכסף הזה, והשאלה מה יקרה איתו. אם ישימו את הכסף בבנק, ההקלה הכמותית לא תשפיע על הכלכלה, אבל אם יקנו נכס או ישקיעו, ההשפעה תהיה עצומה. בנינו מודל ושיתפנו במחקר הרבה בנקים מרכזיים וזה מאוד עזר להם לעשות את הצעד כשהוא עוד היה שנוי במחלוקת".
המנדט שלכם להרוויח כסף ללקוחות, לא לסייע לשרי אוצר ונגידי בנקים מודאגים.
קרניול-טמבור: "נכון שהמטרה הכי חשובה היא לעשות עבודה טובה עבור הלקוחות שלנו, אבל אנחנו מאוד שמחים לשתף בהבנות שלנו ואפילו מרגישים אחריות לעשות זאת".
איך אתם בדיונים שלכם מתייחסים לדוגמה לאיום ביטול הסכם הגרעין בין ארצות הברית לאיראן?
"אנחנו בודקים באילו שווקים הסכם הגרעין רלוונטי, שהם בעיקר שווקי הנפט, ואז בודקים מיהם כל היצרנים וכל המשתמשים, ועל אילו יצרנים זה עשוי להשפיע ואיך. השאלה הרלוונטית היא איך זה ישפיע על כמות הנפט היוצאת מאיראן. כך שלא ננסה להמר על גורל ההסכם, אבל ננסה לנתח את השוק, ויכול להיות שזה לא ישנה את דעתנו על מחיר הנפט, ויכול להיות שישנה מאוד".
אתם בטח גם טועים לפעמים.
"אנחנו טועים כל הזמן. בשנה טובה ממוצעת יש לנו 55% רעיונות טובים, ובשנה גרועה 50%-45% רעיונות טובים. לכן הפורטפוליו שלנו כל-כך מפוזר".
ואילו רעיונות יש לכם על הכלכלה הישראלית?
"אנחנו לא משקיעים ישירות בישראל, אבל היא מדינה מעניינת וחקרנו איך מדינות מתפתחות לאורך שנים ומה גורם לצמיחה גבוהה. בכל מדינה שבה בחנו את הנושא שאלנו האם אנחנו מבינים איך תפעל הצמיחה במשך 20-10 שנה, איך האנשים עובדים שם, האם הפרודוקטיביות עולה. השאלה הגדולה בקשר לישראל דומה: האם הם יצליחו להגיע לעוד מדרגה מעל, האם אפשר לצרף עוד אזרחים לתעשיות המתקדמות".