סטפן קרי, גולדן סטייט ווריורס, NBA / צלם: רויטרס
ה-NBA יצאה לדרך. זו לא הליגה הפופולרית בעולם (ככה זה בעולם של כדורגל) ואפילו בארה"ב (פוטבול, פוטבול, פוטבול), אבל אין לזה שם קשר לשכר השחקנים. שכר ממוצע של 6.6 מיליון דולר הופך את ליגת הכדורסל האמריקאית לליגה עם השכר הגבוה ביותר בעולם הספורט. ה-NBA נמצאת במצב כלכלי מצוין, הטוב אי פעם, עם רווח תפעולי ממוצע של כ-31 מיליון דולר לקבוצה בעונה האחרונה.
סטף קרי של גולדן סטייט הוא הדוגמה הקיצונית: העונה הוא ירוויח 34.68 מיליון דולר ונכנס להסכם החדש עם הקבוצה שיבטיח לו שכר כולל של 201 מיליון דולר בחמש השנים הבאות.
הבעיה עם המספרים הללו שהם לא משקפים את המציאות בשטח. לא שצריך לרחם על השחקנים, אבל ענייני המיסוי המורכבים בארה"ב משפיעים מאוד על שכר השחקנים, ולפעמים יותר מזה - על ההחלטה שלהם באיזו קבוצה לבחור כדי להימנע מתשלומי מס גבוהים.
לפי חישוב של רוברט ראיולה, שנחשב למומחה המיסוי מספר 1 בארה"ב עבור ספורטאים, קרי ייפרד העונה מ-56% מהשכר שיקבל - כלומר יסיים את השנה עם הפקדות משכר בלבד של 15.2 מיליון דולר. זה נשמע קצת פחות מרשים עכשיו. על פי אותו חישוב, מהחוזה החמש-שנתי שלו הוא יקבל 88 מיליון דולר.
ללברון ג'יימס יישאר מתוך שכר שנתי של 33.28 מיליון דולר העונה בקליבלנד קאבלירס 16.7 מיליון. ובאופן כללי שחקנים בארה"ב נפרדים ברוב המקרים מ-50%-55% מהשכר לרשויות המס ולהתחייבויות שונות - למרות ששיעור המס הפדרלי המקסימלי בארה"ב עומד על 39.6%. "כשאנשים לא מבינים איך ייתכן שכל כך הרבה ספורטאים מקצועניים פושטים רגל כמה שנים לאחר הפרישה, חלק מזה נובע מכך שהם מתנהגים ומוציאים לפי החוזה שהם חותמים עליו (הברוטו), אבל בפועל שוכחים שהם מרוויחים שכר אחר לגמרי", מסביר דארן רובל, פרשן הספורט ביזנס של ESPN.
אז מה הסיפור? והאם שחקנים באמת בוחנים איפה לשחק בגלל פערי המיסוי הקיימים בין המדינות השונות?
מה שיעור המס שלי?
כמו כל שכיר בארה"ב, ספורטאים בארה"ב משלמים שני סוגי מס על השכר שלהם: 1. מס פדרלי; 2. מס נוסף של המדינה שבה הקבוצה שלהם פעילה. ברמת השכר שלהם הם נכללים באופן טבעי במדרגת המיסוי הפדרלית הגבוהה ביותר. הפערים מתחילים בהפרשי המיסוי בין המדינות והערים השונות: סטף קרי משלם בנוסף למס הפדרלי מס נוסף של 11.8% על השכר בגלל שהוא גר בקליפורניה - המדינה שבה שיעור המיסוי הוא כמעט הכי גבוה בארה"ב.
כלומר, הוא יעביר כ-25 מיליון דולר מהחוזה החמש-שנתי למדינת קליפורניה רק בגלל שהקבוצה שלו משחקת במדינה עם שיעור מס גבוה.
כהשוואה, ג'יימס הארדן שחתם בקיץ על חוזה של 228 מיליון דולר כדי להמשיך ולשחק ביוסטון, לא ישלם "מס מדינה" (state tax) בכלל מאחר שמדינת טקסס היא אחת מ-9 מדינות בארה"ב שלא גובות מס מהתושבים שלהן (אלסקה, וואיומינג, פלורידה, נבאדה, ניו המפשייר, טנסי, טקסס, וושינגטון ודרום דקוטה).
ב-NBA בלבד יש 6 קבוצות ממדינות ללא מיסוי, ולעתים השיקולים לאיזה קבוצה ללכת הם משמעותיים. האם לשחק בשיקגו שבה המיסוי הוא 3% בלבד או לקבל חוזה בפורטלנד שבה המס הכולל של המדינה והעיר הוא 11.6%? גם הקבוצות שמגיעות מהמדינות הללו יודעות היטב שהן מחזיקות יתרון עצום ומשתמשות בסעיף המיסוי כדי למשוך שחקנים. "ייתכן שאחת מהסיבות לכך שלברון ג'יימס בחר בשנת 2010 לשחק במיאמי ולא בניו יורק קשורה לעניין המיסוי", מסביר ראיין לוסי, רו"ח שמייצג 70 ספורטאים מקצועניים בארה"ב. בניו יורק היה ג'יימס צריך לשלם מס נוסף של כמעט 12% בהשוואה למיאמי שיושבת בפלורידה, שבה שיעור ה-state tax הוא אפס.
סוכני השחקנים ורואי החשבון גם מבהירים את הנקודה לשחקנים, ולעניין הזה יש משקל גם בבחירת מקום המגורים אחרי שנחתם החוזה. המקום שבו הקבוצה משחקת קובע את שיעור המס שהשחקן ישלם עבור השכר שלו, המקום שבו הוא גר קובע את שיעור המס שלו על ההכנסות האחרות - הכנסות מספונסרים, הכנסות מריבית על ההון וכו'. הדוגמה המוכרת ביותר בתחום היא של שחקן הפוטבול איליי מאנינג: הקווטרבק של ניו יורק ג'איינטס העדיף לגור בעיירה הובוקן שבמדינת ניו ג'רזי במקום בניו יורק, מרחק 10 דקות נסיעה ממנהטן. למה? כי אם היה גר מעבר לגשר היה משלם בנוסף ל-8.97% מס שהוא משלם למדינת ניו ג'רזי עוד 3.78% - שיעור המס שחל על תושבי העיר ניו יורק.
שיחקת בעיר אחרת? תשלם
לא כל כך פשוט לספורטאי לבחור בעיר אחרת ובכך להימנע מתשלום מס. חלק מהמדינות מצאו פיתרון גם לעניין הזה וסגרו אותו, ובכך מצליחות בכל זאת לשים יד על כסף של שחקנים שבחרו במדינות עם שיעור מס מופחת או אפסי. בשנת 1991 מצאה מדינת קליפורניה דרך חדשה לגבות מס, כאשר דרשה ממייקל ג'ורדן לשלם לה מס על כל יום עבודה שלו בשטחה - כלומר, בגין ההתייצבות שלו בלוס אנג'לס לסדרת גמר הפלייאוף מול לוס אנג'לס לייקרס. ג'ורדן, הספורטאי המכניס והפופולרי ביותר באותה תקופה, נאלץ לשלם.
הנקמה לא איחרה לבוא. במדינת אילינוי הוציאו מיד לאחר מכן שומות מס לשחקני הלייקרס עבור כל יום שבו התייצבו למשחק חוץ בשיקגו, במהלך שזכה באילינוי לכינוי "נקמת מייקל ג'ורדן" . מאז כמעט בכל המדינות יישרו קו וכך נולד מס חדש על ספורטאים - Jock Tax.
אם לוקחים בחשבון ששחקני NBA משחקים לפחות 41 משחקים בעונה מחוץ למדינת המס שלהם, זה אומר לפחות 41 "ימי עבודה" שצריך לשלם עבורם מס למדינות אחרות. כאשר ליגת הפוטבול קבעה כי משחק הסופרבול ב-2014 יתקיים בניו ג'רזי או בקליפורניה ב-2016 הייתה להחלטה הזאת משמעות גם עבור השחקנים: כל הבונוסים בגין זכייה בתואר (כ-92,000 דולר), ובנוסף אפילו טבעות האליפות שזכו בהן שחקני הקבוצה המנצחת בגין אותו "יום עבודה" - עבור כל אלו גבו מדינות ניו ג'רזי וקליפורניה מס מהשחקנים. על-פי הערכות, יש שחקנים שהשאירו עבור אותו סופשבוע כ-60 אלף דולר כתשלום Jock Tax.
לא צריך לרחם על השחקנים הללו, כאמור, אבל זה לא נגמר בזה: בהסכם הקיבוצי שנחתם בין בעלי הקבוצות ב-NBA לבין השחקנים נקבע גם כי השחקנים מעבירים באופן אוטומטי 10% משכר הברוטו שלהם לקופת נאמן. הכסף הזה יושב שם עונה שלמה עד שמתברר האם בתום העונה הבעלים קיבלו את הסכום המגיע להם על פי ההסכם הקיבוצי, כ-50% מכלל ההכנסות הקשורות לכדורסל (מכירת כרטיסים ומנויים, מכירת מרצ'נדייז, זכויות שידור וכו'). כלומר, לוודא שהשחקנים לא קיבלו שכר יותר מהמגיע להם על-פי ההסכם הקיבוצי. בשנים האחרונות קרה לא אחת שחלק מהכסף כבר לא חזר לשחקנים, מאחר שהשכר ששולם להם בפועל היה גבוה בהשוואה לתחזית ההכנסות המוקדמת של הבעלים.
תוסיפו לזה עוד בסביבות 2.75% תשלום מהשכר לסוכן, עוד 18,000 דולר ששחקן מחויב לשלם לקרן פנסיה. וממש לא נשאר עם מה לשלם במכולת.
