נתניהו בביקור בשומרון / צילום: משה מילנר לעמ
התחלות הבנייה של יחידות דיור חדשות ביהודה ושומרון אכן מפלות ודופקות את המתנחלים. אבל זה לא בגלל שאלת הכמות - זו שנבנית, זו שמתוכננת, או זו שרק נמצאת בדפי המסרים, אלא בגלל עצם העיסוק התכוף רק בספירת התחלות בנייה של דירות ובתים מעבר לקו הירוק. כשזהו המדד היחיד והכמעט בלעדי, אנחנו נתקעים במלכוד הקבוע שהופך את הטפל לעיקר ומנציח את הבעיה הכי גדולה ומרכזית באותם שטחים.
מה היה לנו בשבוע האחרון? נתניהו נופף למתנחלים ב"קידום של 3,800 יח"ד ביו"ש", בזמן שביישובים עצמם התרעמו על כך שמדובר באישור 600 דירות חדשות בפועל. במקביל, יו"ר העבודה אבי גבאי קרץ לימין, כשאמר שלא צריך לפנות יישובים ובתים. חמישים שנה לאחר שיהודים חזרו לגור ביו"ש, כולם עוסקים עדיין במבחן הכמות ולא האיכות, בבנייה ולא בתכנון. המבחן של הימין ושל השמאל מתמקד שוב ושוב במספר התחלות הבנייה של בתים ודירות (646 יח"ד במחצית הראשונה ו-12,257 מתחילת 2011 ועד סוף יוני 2017 אם זה באמת מעניין אתכם).
רק כשמדובר ביו"ש, אף אחד לא שואל איך גם מקימים ומחזקים יישובים, באמצעות תמהיל של אנשים ותמהיל של שימושים (מגורים, מסחר ותעסוקה). כולם - משני צדי המפה הפוליטית - עוסקים אך ורק בשאלה איך ומתי מקימים (או לא מקימים) עוד שכונות ויישובים חדשים. הדבר האחרון שמעניין את 'מועצת התכנון העליונה' (מת"ע), שמאשרת כל יח"ד חדשה ביו"ש, אלו נושאים תכנוניים. בפועל, דיבורים על פארקים ציבוריים, על תיאטראות, על אקדמיה, או על אזורי תעשייה פורחים הם בעיקר סיסמאות פוליטיות, רגע לפני ששוקעים שוב בשאלה הקבועה מתי ואיפה מקימים עוד התנחלות. תגידו למשל לאנשי יו"ש שבת"א ובר"ג (ובניו יורק ובפריז) מברכים היום על הצפיפות העירונית, והם אפילו לא יבינו באיזה שפה אתם מדברים.
בזמן שבישראל ובעולם כבר השכילו להבין שהכוח עובר לערים החזקות - תכנונית, חברתית, כלכלית ועוד, שגם מייצרות עוגן קריטי לכל הלוויינים שמסביב, ברחבי יו"ש ממשיכים לפזר פירורי ישובים חלשים והומוגניים לחלוטין. רק שם לא שמעו על מגמת העיור העולמית והמקומית. מתוך כ-450 אלף תושבים ביו"ש, רק כ-40% גרים בארבע ערים, אם אפשר בכלל לקרוא לאריאל, מעלה אדומים, ביתר עלית ומודיעין עלית בשם ערים, תואר שהן זוכות בו רק בגלל שיש בהן כמות מספקת של תושבים, בשעה שערים בפרט וחבל ארץ בכלל, ודאי אם הם חפצי חיים (וחפצי איכות חיים), זקוקים להרבה יותר מספירה של כמות התושבים שגרים בעיר.
בשורה התחתונה, הבעיה המרכזית ביו"ש היא לא שבונים שם 600 או 3,800 דירות, אלא בגלל שזה עדיין המבחן היחיד. אף אחד, משלל סיבות, לא באמת עוצר לחשוב איך לתכנן את החיים ואת הנדל"ן שמעבר לקו הירוק. במסגרת משחק הכוחות הפוליטי והביטחוני, אף אחד מעז למנף ולהפוך למשל את עמונה או את מגרון המפונות לשכונות פורחות באריאל או במעלה אדומים.
דווקא הימין הישראלי צריך להפנים שמי שמפזר בשטח רק בתים ויישובים, גם אם מדובר במאות ובאלפים רבים, עשוי לגלות יום אחד שהם בוחרים לעזוב, הרבה לפני שאבי גבאי או כל פוליטיקאי אחר יחליט שיש בכלל למי להחזיר את אותם בתים ושטחים.