חייל צה"ל / צילום: Shutterstock / א.ס.א.פ קרייטיב
הטור הזה נולד משיחה עם מנהלים בכירים של ארגון גלובלי, שהגיעו לישראל כדי להבין טוב יותר את הסטארט-אפ ניישן. הם שמעו את האמירות המוכרות על עולמות הטכנולוגיה שצמחו מהשירות הצבאי, על התרבות שמעודדת לקיחת סיכונים, על מאפייני הסביבה שיצרו כאן את אחד ממרכזי ה-IP של העולם. אבל בשיחה בינינו ניסינו לחקור קצת יותר לעומק מדוע הדור הצעיר שלנו מתארגן בנוחות בעולם העבודה החדש, לא רק בתחום הטכנולוגיה, ומדוע צומחים כאן כל כך הרבה ארגונים במערכת הבנויה רשתות-רשתות וחברות זרות רבות מקיימות כאן פעילות. כמה מהתשובות נמצאות דווקא במקום מפתיע, בצבא. כשחושבים על כך, השירות בצבא הוא למעשה המפגש הראשון של רובנו עם עולם העבודה, והוא מפגש מעצב ושונה מכל מפגש אחר שחווים צעירים המצטרפים לשוק העבודה. זה נכון כמעט לכל רוחב השירות והרבה מעבר לעולם הטכנולוגי.
צאו איתי לרגע מהשיח הביטחוני על צבא כדי להתבונן בשירות הצבאי כתקופה שבה החיילים רוכשים סוג של מקצוע, פועלים במסגרת, לומדים לעבוד בצוות, מקבלים אחריות, כלים, הכשרה, חלקם אפילו מקודמים יחסית מהר לתפקידי ניהול. מנקודת מבט כזאת, עולם העבודה הראשוני, המעצב, שאנחנו מספקים לצעירים בארץ מצייד אותם בנתוני פתיחה ייחודיים בשוק העבודה בהמשך. המערכת הצבאית ייחודית גם בכך שיש בה באופן יחסי הרבה יותר צעירים מבני הדורות הבוגרים, והצעירים האלה מעצבים בה תהליכי הכשרה, ניהול ועבודה מהר יותר מאשר בכל ארגון אחר. לכן בתחומים רבים המערכת הזאת מתאימה את עצמה, מכורח המציאות, בקצב מהיר יותר לתהליכים שחווים ארגונים אבל לא תמיד מתמודדים איתם בהצלחה.
הכשרה קצרה. אחד התהליכים שבהם רואים את השינוי נוגע לכניסה לתפקיד. בניגוד למקומות עבודה שעדיין מאמינים שגיוס כוח אדם הוא לטווח ארוך, לצבא ברור שה"עבודה" היא זמנית, ולכן לשני הצדדים אין זמן לבזבז על "תשב, תלמד, תחכה לתורך". לא חשוב מה המקצוע הצבאי שלכם, תחשבו על היקף האחריות שניתן לכם בתוך פחות משנה. המערכת יודעת שהיא חייבת להאיץ את ההכשרה ולמקסם את הפונטציאל במהירות האפשרית. מהבחינה הזאת, היא מהירה הרבה יותר מכל ארגון במתן אחריות, סמכות, כלים, התנסות. זה מוביל את הארגון לקבל גם את העובדה שחלק מהלמידה ייעשה תוך כדי עבודה, באופן עצמאי, כחלק מעבודת הצוות וחניכה של ותיקים.
אין זה באמת משנה אם החייל או החיילת הם לוחמים, תומכי לחימה, בשטח, במטה, בשלישות, בטכנולוגיה, במחסן או במטבח. עם הגיוס הם נכנסו למסגרת דרך מסלול הכשרה, למדו את הכללים, את הסביבה. והם למדו להבין גם את מרחב האחריות שלהם, את הציפיות מהם, ואיך ייראה המסלול בשנים הקרובות. הם למדו זאת לא רק בקורסים מסודרים אלא גם תוך כדי תנועה, מהתבוננות, ממדריכים שניסיונם מסתכם בעוד שנה או שנתיים, מעמיתים לצוות או לגמרי לבד, מניסוי וטעייה ותחקור. ברוב העיסוקים בשירות החובה, בתום שנה מוצאים עצמם חיילים וחיילות רבים עם אחריות על משימות, אולי אפילו תקציבים, כלים, אנשים, בהיקפים שאין להם מקבילה בעולם העבודה האזרחי. התהליך הזה מעצים את תחושת המסוגלות וגם את ההכרה בכך שבתוך המסגרת הזאת, המשך הדרך תלויה כמעט רק בהם, במה שיעשו, במוטיבציה, במקצועיות, ולא פחות חשוב, באופן שבו הם מתנהלים עם אחרים ובמרחב הארגוני.
רשת קשרים מגוונת. בניגוד לרוב מסלולי החיים, השירות הצבאי מפגיש אותנו עם אנשים שמעגלי החיים הרגילים לא היו מזמנים לנו. החיילים מגיעים מכל רחבי הארץ, מחברות שונות, מוצאים, תרבויות, תחומי עניין ורקע שונים. ובתוך זמן קצר, הם יהפכו לרשת משמעותית שתלך איתנו שנים ארוכות, רשת מגוונת יותר מזו שאיתה יוצא אל עולם העבודה צעיר שהמשיך מהתיכון ישירות ללימודים או לשוק העבודה. המצב הזה מזמן מצייד את העובד לעתיד בכמה יתרונות בעולם העבודה החדש.
היתרון הראשון הוא עצם המגוון של הרשת. זה שנים שמדברים בארגונים על ערך הגיוון, על התרומה של קבוצות הטרוגניות ליצירתיות, לפתיחות לרעיונות אחרים, לקבלת השונה, ליכולת להתגמש. השירות הצבאי מבטיח מפגש עם מגוון אנשים, ומבטיח שנלמד לגשר עליו ולייצר ממנו שלם חדש, חזק, ושנדע גם בהמשך, במקום העבודה, לקבל את האחר.
היתרון השני הוא היכולת להתחבר, לסמוך עד כדי הפקדת החיים עצמם בידי חברי הצוות, וגם היכולת לצאת מצוות אחד ולחבור לאחר. הדינמיות הרבה בפעילות הצבאית מזמנת ל"עובד" במהלך השירות כמה מעברים שבהם הוא נדרש לחבור, לתפקד ולחבור מחדש - מאפיין של עולם העבודה החדש, שבו עבודה נעשית בצוותים שמתפרקים ומתחברים בלי קשר למבנה הארגוני הסדור.
ניהול וערכים. באופן מפתיע, דווקא המפגש הצבאי עם העבודה הוא הרבה פחות היררכי מהמפגשים שיחכו לעובד החדש. הסיבה לכך היא שהמנהל הצבאי, גם הוא יודע שלעובד שלו בשטח יש תפקיד שהוא חייב למלא בתוך זמן קצר, באופן מיטבי, גם כשהוא לא בסביבה. חוץ מהכשרה, המנהל הצבאי מספק לעובד כלי חזק מאד למוטיבציה ועשייה משמעותית. הוא מספק לו את ה"למה" הוא עושה את מה שהוא עושה, לא רק את האיך. עצם השיח על צבא, שמתעקש עדיין להיות צבא העם, מייצר לעובד בארגון הזה חיבור ל"למה" - חיבור הרבה יותר חזק מזה שמקומות עבודה עתידיים יצליחו ליצור, למרות המילים היפות בפוסטרים התלויים על הקירות.
העובדה הזאת מאפשרת למנהל הצבאי לסמוך על העובד שלו, שבעת הצורך יידע לעשות את מה שצריך כי הוא מקצועי, כי הכשירו אותו, וגם כי הוא יודע בדיוק למה הוא שם ומה יקרה אם לא יעשה את מה שהוא עושה. את השיעור הזה המנהל הצבאי ייקח איתו גם לאזרחות.
בסופו של השירות, הצעירים משתחררים ומתחילים את המסע שחבריהם במקומות אחרים התחילו בסיום התיכון, אבל הם למדו שהם יכולים, הם למדו את ערך העשייה, ההכשרה, הניסיון, החברות, הצוות. והמנהלים שביניהם, אלה שפיקדו בשירות, מביאים איתם אל האזרחות את כל מה שלמדו על הכשרה, צוות וסמכות, על הובלת אנשים ממקום של מוטיבציה וערכים. העובד הישראלי יוצא אל שוק העבודה עם מטען עשיר עוד לפני התואר או ההכשרה המקצועית.
הדיון הזה התקיים כאמור בפורום ניהולי של ארגון גלובלי. בעולם, הם מספרים לנו, ארגונים רבים מתקשים להתמודד עם העובדה שאנשים מגיעים לתקופות קצרות אבל תהליכי ההכשרה והקריירה עדיין איטיים, עם הצורך להניע עובדים לעשייה הרבה מעבר למתן שכר ותגמול. ההקבלה הזאת, בין התשתית שמספק השירות הצבאי לעובד הישראלי לבין המאפיינים של עולם העבודה החדש, היא מעניינת דווקא בגלל הפוטנציאל שלה. אם בעבר לקחו את הטכנולוגיות כמנוע צמיחה, אולי בשנים הקרובות דווקא ההתנהלות הארגונית תייצר יתרונות תחרותיים למשק שיודע לגייס מהר יותר, נכון יותר, גמיש יותר.
בסופו של דיון מרתק שאלו אותי האורחים מחו"ל איך האוכולוסיות שלא משרתות בצבא מושפעות מכך בהקשר של עולם העבודה. משהו לחשוב עליו בימים אלה, שבהם יושבים המנהיגים שלנו לנסח את החוק שמגדיר את השתתפות האוכלוסיות בצבא העם. אולי כדאי דווקא למצוא דרך להרחיב את המעגלים האלה ולאפשר לכל האזרחים להיכנס אל עולם העבודה דרך שעריה של מערכת שירות כלשהי, שלא רק מבטיחה את חזון כור ההיתוך, אלא גם מרחיבה את ההזדמנות לפרט, לחברה ולכלכלה.
■ הכותבת היא דירקטור משאבי אנוש באינטל העולמית ובעלת הבלוג "עולם העבודה העתידי", www.niritcohen.com