הפרשים חוזרים / צילומים: יותם יעקבסון, אמנון גוטמן, יעקב שקולניק, ארכיון קק"ל
ב-31.10.1917, השבוע לפני 100 שנה בדיוק, נפל דבר בארץ ישראל, שבעקבותיו השתנה המזרח התיכון כולו. היה זה אירוע שמוכר כקרב הפרשים האחרון בהיסטוריה המערבית וכהצלחה צבאית מסחררת, והוא אירע מכל המקומות שבעולם בבאר-שבע דווקא. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה. מצד אחד ניצבו הטורקים, האימפריה העות'מנית, בת בריתן של גרמניה ואוסטרו-הונגריה. מנגד ניצב הצבא הבריטי, מול קו חזית טורקי של 50 קילומטר, שנמתח בין עזה לבאר-שבע.
גנרל אדמונד אלנבי החליט להפתיע ולפרוץ את קו החזית הטורקי בבאר-שבע. המשימה המיוחדת הוטלה על פרשי אנז"ק (ראשי תיבות של הקורפוס האוסטרלי והניו-זילנדי): להגיע מגזרת עזה לבאר-שבע ממזרח מבלי להתגלות, להסתער על העיר ולכבוש אותה במהירות, לפני שהטורקים יוכלו לחבל בבארות ולהותיר את הסוסים ללא מים.
ההכנות נערכו בשקט. לא קל היה להסוות כאלף פרשי אנז"ק, שנעו במשך שלושה לילות מעזה לבאר-שבע. הם רכבו באיגוף גדול של כמאה קילומטר, וכיתרו את העיר. הטורקים לא ציפו למתקפה ממזרח, ומכיוון שהיו מופתעים לחלוטין, הפרשים פרצו את קווי ההגנה בקלות. לאור השמש השוקעת דהרו 800 פרשים לעבר עמדות הטורקים וכבשו את העיר. הצלחת המהלך אפשרה את כיבוש שאר הארץ.
"הגאלופ" - דהרת הפרשים הדרמטית הזו, תשוחזר בעוד ימים אחדים, ב-31.10, בפארק באר-שבע, בהשתתפות 100 פרשים שחלקם נכדים ונינים של הלוחמים, במסגרת חגיגות מאה השנים לכיבוש העיר.
בטקס המרכזי, שיערך ב-31.10 בפארק נחל באר-שבע, ישתתפו ראש ממשלת ישראל, ראש ממשלת אוסטרליה, ראש ממשלת ניו-זילנד, יו"ר קק"ל, ראש עיריית באר-שבע ואלפי אוסטרלים שביניהם צאצאים רבים של הלוחמים. די בנוכחות האוסטרלית הנכבדה הזו כדי להבין את חשיבות המעמד עבור בני ארץ הקואלות והקנגרו. המשלחת תעקוב אחר נתיב אנז''ק, המשומר ומתוחזק על ידי קק"ל, ותעצור בתחנות שונות הקשורות להתקדמות הכוח בארץ, מצמח שבצפון ועד באר-שבע שבדרום. בין היתר יערכו שחזורי קרבות, תהלוכת פרשים, טקס בבית העלמין הבריטי וחנוכת מוזיאון אנז"ק.
לניסיון הכיבוש המוצלח של אלנבי את הארץ קדמו שני ניסיונות כיבוש כושלים בפיקודו של גנרל אחר. באותם קרבות, שבהם הוחלט על כיבוש רצועת עזה, מדרום, היישר מסיני, איבדו כעשרת אלפים חיילים את חייהם. הטורקים צפו את המהלך הזה והיו ערוכים לו היטב ומחופרים במערכים מבוצרים. אלנבי, קצין צעיר ומבטיח שנבחר להחליף את קודמו הכושל, בחר בטקטיקה שונה לחלוטין; הוא תכנן את מהלכיו על בסיס לימוד מעמיק של השטח, הקמת רשת ריגול מסועפת (שכללה את מחתרת ניל"י מזיכרון יעקב ובדואים רבים שעימם בא בקשרים) ועוד.
כדי לזכות בתמיכת קצינים, הוא החליף חלק מצמרת הפיקוד ומינה תחתיו קצינים בעלי מעוף שהיו לרוחו. יחד הם תכננו לכבוש את רצועת עזה באיגוף המזרחי הגדול, דרך באר-שבע. לשם כך החלו לאמן את החיילים להכיר את תנאי המדבר; ערכו להם מסעות מחשלים בעומק השטח, שבמהלכם אף הנהיגו משמעת מים, שאומצה לימים על-ידי צה"ל והונהגה עד קיץ 1959.
מסלול הרכיבה ההיסטורית מוכר היום כמעלה נחל בשור, ואילו עמדות התקיפה הן באזור תל שבע - כיום גן לאומי מעניין. הרעיון לשחזר את נתיב התנועה של אנז"ק ולהפכו למסלול טיול מחכים עבור הקהל הרחב היה של העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל (שערכה גם את טקסי השחזור במלאת 90 למלחמה). קק"ל הרימה את הכפפה וגייסה תרומות מיהדות אוסטרליה.
בשלב זה כבר מוצבים שלטי הסבר בחמישה אתרים לאורך הנתיב (ביניהם תל גמה, מצפור יער נחל אסף, תל שרוחן, דרך הבשור). בעתיד יוצבו חמישה שלטי הסבר נוספים באתרי באר-שבע ויוקמו שלוש נקודות שבהן יוצג מבוא לנתיב כולו: בבתרונות בארי, בפארק גולדה ובפארק אשכול. השלטים ממחישים את הווי החיים של הפרשים ואת מעללי הקרבות. פארק באר-שבע הוא אחד ממפעלי השיקום הגדולים בארץ. משולבים בו גשרים, אתרים היסטוריים, גן בוטני שמתבסס על צמחייה מדברית, טיילת ובה שפע פינות ישיבה ועוד. באר-שבע כבר מזמן אינה עיר קטנה ושכוחת אל. קו הרקיע החדש שלה מפתיע את כל מי שמגיע אליה לאחר שלא היה בה כמה שנים.
במקביל למעמד שחזור הקרב, ייחנך מרכז הנצחה שהוקם בתמיכת קק"ל, JNF (קק"ל) אוסטרליה ועיריית באר-שבע. המרכז המודרני והמעוצב צמוד לבית הקברות שבו טמונים 1,240 חללי האימפריה הבריטית שנפלו במהלך כיבוש ארץ ישראל ומשקיף עליו (מידע על אירועי 100 השנים ומרכז ההנצחה החדש ניתן למצוא ב-(www.anzac.co.il. במקום שפע של הסברים, תמונות ארכיון, סרט ואפשרות ללמוד על אנז"ק הן ברמה ההיסטורית הכללית והן דרך סיפורו של חייל בודד שתמונותיו ומכתביו הביתה מיום גיוסו ועד ערב כיבוש באר-שבע יוצגו במקום.
לצד מרכז ההנצחה ובית הקברות, מומלץ לבקר במתחם הקטר המקסים והמחודש, זה מהשיר הידוע "בתחנה בבאר-שבע, עמד קטר..." (www.katar70414.org.il) של תחנת הרכבת העות'מאנית, שבו גם בית קפה. מול מוזיאון באר-שבע והמסגד הטורקי נמצא "גן אלנבי" שהיה אחד הגנים הציבוריים הראשונים שנשתלו בארץ (1902). מכיוון שלא היה מגודר, הוא הושחת על-ידי רעיית עדרים ובשל בדואים מקוששי עצים.
בשנת 1915 יזם אחמד ג'מאל פחה תוכנית לייעור המדבר, ולמימוש חזונו שכר בוגרים של "מקווה ישראל" לשפץ את הגן. אלה הקימו בגן מרכז שאליו מובילים ארבעה שבילים. במרכז הוצב עמוד שיש ועליו סמלי האימפריה ולימים הוספו כתובות לזכר הניצחונות הראשונים על הבריטים. לאחר הכיבוש הבריטי הוצב בראש העמוד פסל של אלנבי, אך הוא נופץ במהלך המרד הערבי הגדול. לא רחוק משם נמצא המבנה העות'מאני (כיום בית מרקחת "נגב", רחוב קק"ל 94) שבו לן אלנבי.