בנימין נתניהו באום/ צילום רוייטרס
"החוק הצרפתי", חייבים להודות, נשמע הרבה יותר טוב מ"החוק שיסדר לראש הממשלה מערכת אכיפה סלקטיבית שתאפשר לו לחמוק מעונש". משהו בארומה המערב-אירופאית, ברפובליקה שהמציאה מחדש את החופש, השוויון והאחווה, אמור לטפטף להצעת החוק הזו רסיסים של היגיון. העניין הוא שהחוק הצרפתי, קצת כמו הגבינה המקומית של מדינת היין, יותר מסריח מחמוץ. הוא הצליח להגן על דורות של נשיאים לא רק במהלך כהונתם, אלא גם הרבה אחרי - כי לך תחפש ראיות נגד האיש החזק במדינה שנים אחרי שנחשף לחשדות נגדו.
החוק הזה הוא שאפשר במידת מה לפרנסואה מיטראן, נשיא צרפת לשעבר, לעשות מהמקפצה ולהורות בתחילת שנות ה-80 על מבצע "אוזניים גדולות", במסגרתו הותקנו האזנות סתר בקרב 150 גורמים בהם פוליטיקאים, עורכי דין ועיתונאים. לימים התברר כי העילה הייתה ככל הנראה החשש של מיטראן מהדלפת העובדה שנולדה לו ילדה מחוץ לנישואים - עניין רגיש אפילו בממלכת המתירנות.
30 שנה אחרי הוחלט להעמיד לדין 12 בכירי ממשל לשעבר באותה פרשה שזכתה לכינוי "ווטרגייט הצרפתית", אבל מיטראן כבר לא היה שם. הוא הלך לעולמו 6 שנים לפני. ז'אק שיראק, הנשיא שהחליף אותו, השתמש בחסינות וסירב להעיד בפרשת השוחד בה הואשמה מפלגתו, בתקופה ששימש כראש עיריית פריז בשנים 95-77.
במהלך כהונתו השנייה כנשיא הוא איים לפטר את ראשי שירותי הביון בצרפת לאחר שאלה התכוונו לחקור שמועות ישנות סביב קשריו עם ראש ממשלת לבנון באותם ימים רפיק אל-חרירי, ועל כך שהוא ואחרים נטלו לכאורה חלק מתשלום כופר ששילמה צרפת בסתר לאיראן על מנת לשחרר חמישה שבויים צרפתים. גם ניקולא סרקוזי נחקר בגין מעורבות בשחיתות רק לאחר שיצא מארמון האליזה, וגם התיק נגדו נסגר.
נתניהו, ולא בפעם הראשונה, מבקש לאמץ חוק או נוהג ממדינה זרה במנותק מההקשר הכולל של מערכת החוקים והנורמות באותה מדינה, תוך שימוש בעיוות והאדרה על פי הצורך. אפשר לקרוא לזה "גריפת שמנת" (cream skimming), וברוח השבוע האחרון זו בטח שמנת חמוצה.
בעניין הצרפתי נשכחה העובדה שמדובר בחוק ישן עוד מהימים שהנשיא (להבדיל מראש ממשלה) הוגדר כאישיות ממלכתית חסרת סמכויות. במקרה של המינויים הפוליטיים בבית הלבן, אלה שגויסו כדי להצדיק את "חוק הג'ובים" החדש כאן אצלנו, נשמט הפרט הקטן שמחייב כל מינוי בשימוע מיוחד ומייגע בסנאט.
הליקוט הסלקטיבי הזה מזכיר קצת את ההתרפקות של נתניהו בימיו כשר האוצר על התוכנית הכלכלית של אירלנד בסוף שנות ה-80. נתניהו הצביע על הליך השיקום והצמיחה המסחררת בכלכלה האירית כדי להצדיק את הגזירות הכלכליות שהוא הוביל באותה תקופה, לרבות פגיעה קשה בקצבאות, אבל שכח שהתוכנית האירית הושגה ושגשגה בזכות שורה של הסכמים ("שותפות אזרחית") עם ארגוני עובדים ונציגי המגזר השלישי. למעשה, ההצלחה האירית היא סמל דווקא לגישה ההפוכה לזו שהובילה השכנה הבריטית מרגרט תאצ'ר ("אשת הברזל") - האורים ותומים של נתניהו.
"למה נזכרו עכשיו", זו הטרוניה המרכזית של מצדדי החוק הצרפתי, לפחות בנוגע לעבירות המיוחסות לתקופה שקדמה לבחירתו של החשוד לראשות הממשלה. "למה נזכרו עכשיו", תהו השבוע גם כמה פוליטיקאים ועיתונאים לגבי הכותרת הראשית של "הארץ" בדבר חקירת משטרה הנוגעת לעברו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן - אז סגן ראש עיריית ראשון לציון והיום מי שמוביל את המאמץ בכנסת לטובת החוק הצרפתי.
הטרוניה הזו חוזרת על עצמה גם במקרים של תלונות על הטרדה מינית שמגיחות לפתע פתאום, גם כשהאירוע המיוחס אירע לעתים לפני כמה עשורים. התשובה לכך פשוטה: אישה שהסכימה לשתוק שנים תפר לעתים את שתיקתה כשהמטריד יהפוך פתאום מאיש צבא לחבר כנסת, או משר לנשיא. היא תעשה את זה לפעמים גם אם הזמר שהיא לא מסוגלת לשמוע ברדיו יקבל לפתע פרס משר החינוך. נותן השוחד, בין אם הוא קבלן קטן או טייקון גדול, עשוי לספר את סיפורו כשראש העיר יהפוך לראש ממשלה.
חברה שדוגלת במינהל תקין ובערכים של טוהר המידות לא צריכה להעניק חסינות במעבר לתפקיד בכיר, אלא להבהיר שבכירים כזוטרים ייחקרו ויעמדו בפני שופט אם תידבק בהם שחיתות. רוצים יציבות שלטונית? רוצים "משילות"? אל תסתובבו עם חמאה על הראש ואל תהיו מושחתים. קל.
המבורגר והעובדות
עד היום חיינו במשולש - סוכן הביטוח, חברות הביטוח והלקוח", אמר השבוע בכנס של לשכת סוכני הביטוח יאיר המבורגר, בעל השליטה בקבוצת הביטוח הראל. "המשולש הזה הוא שעשה את העוצמה הענקית של תעשיית הביטוח. כיום, מסיבות מובנות אולי עקב צוק העתים, הרגולציה דואגת ללקוח בלבד", הוא הלין.
המבורגר, מהוותיקים בענף ומי שפועל בעיקר בעצימות נמוכה בכל הקשור לתקשורת, קצת מתבלבל. מה שעשה את "העוצמה הענקית" של תעשיית הביטוח הוא לא אותו משולש דמיוני שהוא תיאר, אלא דווקא רגולציה שעבדה שנים למען חברות הביטוח בלי לראות את המבוטח. הרגולציה הרפה הזו, שאנשיה כמעט תמיד סיימו את הקדנציה עם ג'וב מפנק אצל החברות שהמבורגר מדבר בשמן, היא שאפשרה שיווק של מוצרים מיותרים, כפולים, לא מעודכנים ובטח לא מובנים.
לכל עובדת ניקיון בשכר מינימום דחפו "ביטוח מנהלים" עם דמי ניהול מנופחים, כל משק בית שני קיבל שיחת הפחדה מניפולטיבית כדי שמרכיב הפחד יגרום לנו להאמין שהביטוח המשלים של קופת החולים ישאיר אותנו בלי טיפול.
בתזמון נהדר, אבל פחות נהדר עבור המבורגר, קרו השבוע שני דברים שממחישים עד כמה הטרוניה שלו מגוחכת: תחקיר של "על המשמר" עם לינוי בר גפן ("כאן" 11) חשף כיצד מוקדנים בהראל עושים מניפולציות על מבוטחים; ומבקר המדינה יוסף שפירא חשף את חדלונו של הרגולטור שהתיר לחברות הביטוח להמשיך לשווק פוליסות ביטוח סיעוד קבוצתיות למרות שורה של בעיות קשות בהן. "מ-1998 לכל המאוחר היה אגף שוק ההון והביטוח ער לכשלים מרכזיים במתכונת הקיימת של הביטוחים הקבוצתיים-המסחריים, אולם האגף נמנע מלאסור את שיווקם או למצער מלטפל בכשלים אלו, אף שהוא צפה בפועל את הנזקים שעתידים היו להיגרם כתוצאה מאי-טיפול בנושא", קבע המבקר בדוח שפורסם אתמול (ד'). לא משולש ולא נעליים.
המבורגר, שמשמש גם כיו"ר התאחדות חברות הביטוח, צודק כשהוא אומר שצריך להתחשב גם בסוכני הביטוח. הסוכנים הם יצרני ערך חשובים בענף ואת זה יודע כל מי שעבר תאונה - מתאונת דרכים עד תאונת אינסטלציה. העניין הוא שהפגיעה הגדולה ביותר בסוכנים לא הגיעה מהרגולטור, אלא דווקא מחברות הביטוח שהקימו "ביטוחים ישירים", תוך השקת קמפיינים מבזים נגד הסוכנים שהפכו אותם לנלעגים ומיותרים.
המשולש הדמיוני של המבורגר החל להשתנות בתקופתה של המפקחת הנוכחית דורית סלינגר. ספק אם היא לא רואה לנגד עיניה את חברות הביטוח, אבל ללא ספק היא רואה יותר את הלקוחות ביחס לרגולטורים קודמים. התהליך הזה שלה איטי, לא מספק, אבל הוא מספיק כנראה בשביל להעלות את המבורגר על הבמה ולהוציא ממנו אמירה כזאת.