שרה נתניהו / צילום: ליאור מזרחי
1.
אחת המסקנות החשובות מפרשת התביעה החדשה שהוגשה על-ידי עובדת במעון ראש הממשלה נגד שרה נתניהו בטענה להעסקה פוגענית ולהתעמרות, היא שצריך להפסיק לאלתר ובאופן מוחלט את התופעה של העסקת עובדי קבלן במעון.
בית ראש הממשלה אמור להיות מקום שמהווה דוגמה ומופת להתנהגות באופן כללי, והוא אמור להיות גם דוגמה וסמל להעסקה הוגנת של עובדים. העסקה של עובדים דרך קבלני כוח-אדם, לעומת זאת, היא מקפחת מעצם טבעה ומהותה ויוצרת שני מעמדות: של עובדים קבועים שנהנים מתנאי העסקה מסוימים - ושל עובדים דרג ב' שתנאי ההעסקה שלהם נחותים ביחס לקבועים.
קבלני כוח-אדם החלו לפעול בארץ כדי לספק למעסיקים עובדים למשימות זמניות, כמו מילוי מקום של עובד שיצא לחופשה ארוכה או התמודדות של מעסיק עם משימה קצרת-טווח הדורשת גידול במצבת העובדים שלו. אבל "בשטח", פעמים רבות הסיבה המרכזית לכך שמעסיק בוחר להעסיק עובדים באופן עקיף דרך קבלן חיצוני ולא באופן ישיר, היא הרצון שלו לתת לאותם עובדים תנאים נחותים מאלה שהוא מעניק לעובדיו הקבועים. חברות הקבלן גם אינן ידועות כמעסיקות טובות במיוחד.
כפי שכתב, למשל, שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, באחד מפסקי דינו: "לא נחטא בהכללות - בוודאי יימצאו גם חברות (קבלן) הפועלות ביושר ובצדק - אך ברור לכל כי יש גם כאלה שאינן. קיצוץ של כמה שעות, זעיר פה זעיר שם, 'שִכחה' לשלם עבור חופשת חג, הפרשה לפנסיה לא בהתאם לשיעור המשׂרה, ועוד כהנה וכהנה הורדות 'קטנות', כל אלה מצטרפים יחדיו ל'חיסכון' של מאות ואלפי שקלים בשנה על חשבונו של העובד". כך שגם בלי קשר לטענות שהועלו בתביעות עובדי מעון ראש הממשלה בשנים האחרונות, הגיע הזמן שבמעון הרשמי של מדינת ישראל תהיה העסקה ישירה של עובדים.
2.
להבדיל מגיא אליהו ומני נפתלי, שהגישו תביעות נגד המדינה ונגד חברת כוח-האדם אך לא אישית נגד שרה נתניהו - בחרה שירה ר', בעצת עורכי דינה, נעמי לנדאו ואורן גרוס, לתבוע גם את שרה נתניהו באופן אישי.
עו"ד גרוס אמר לנו היום (א') כי ההחלטה נולדה כתוצאה מהקביעות של בית הדין לעבודה במקרים הקודמים. "בית הדין קבע כי שרה נתניהו היא המעסיקה הישירה של גיא ושל מני, ולכן החלטנו הפעם לצרף אותה כנתבעת", אמר גרוס.
סיבה נוספת להחלטה, לדברי עו"ד גרוס, היא שבעוד שלנפתלי ולאליהו היו מנהלי ביניים במעון (נפתלי ועזרא סיידוף במקרה של אליהו, וסיידוף לבדו במקרה של נפתלי) לשירה ר' לא היו מנהלי ביניים, ושרה נתניהו הייתה הממונה הישירה והבלעדית עליה, ולכן "נדרש לתבוע אותה אישית".
על כל פנים, המשמעות היא ששרה נתניהו תצטרך להגיש כתב הגנה ותצהיר ולהגיע לכל הדיונים בתביעה המופנית נגדה.
3.
אם הטענות של העובדת לשעבר שירה ר' נגד שרה נתניהו הן נכונות, אז ההתנהגות של אשת ראש הממשלה ראויה (שוב) לכל גנאי. אם אכן, כטענת התובעת, סביבת העבודה הפוגענית והבלתי נתפסת שלה כללה בין היתר "צעקות רמות, השפלות ("את גוש של כלום"; "את לא שייכת למשפחת נתניהו" ועוד), הטחות אשמה לא מבוססות ואף איומים מילוליים ופיזיים" - אזי שירה ר' צריכה לקבל פיצוי הולם, ואנחנו, כולנו, צריכים להיות מודאגים מאוד מהנעשה בסביבת ראש הממשלה.
ועדיין, הפסטיבל התקשורתי הכמעט היסטרי סביב התביעה הזאת מעורר תחושת חמיצות. לרגע אחד ביום שישי האחרון נדמה היה שהמדינה עצרה מלכת. בעיות החינוך נעלמו, העוני התפוגג, האיומים מצפון ומדרום היו כלא היו, והכול עסקו במקרה הרה-הגורל ובתנאי ההעסקה של הצעירה החרדית שירה ר' בבית ראש הממשלה.
4.
התביעה חושפת את ההתנהגות המחפירה לכאורה של שרה נתניהו כלפי עובדי מעון ראש הממשלה, אבל היא גם חושפת את התחכום והמיומנות התקשורתית של עורכי הדין ויועצי התקשורת המייעצים לתובעת.
ההחלטה המודעת של עורכי הדין לכנות את התובעת לכל אורך התביעה "שפחה", עם קריצה ברורה לסדרת הדרמה המשובחת "סיפורה של שפחה", היא אחת הדוגמאות לכך. דוגמה אחרת היא התיאור הדרמטי של גברת נתניהו כמי ש"הייתה נתקפת חדשות לבקרים בהתקפות זעם של ממש, מושכת בשערות ראשה, תוך שהיא צועקת וממלמלת כשדמעות זולגות מעיניה, נושכת את שפתיה, מלהיטה עצמה בחמה ובכעס, מוחאת כפיים כשידיה רועדות ופניה מאדימות".
אריק רוזנטל, יועץ התקשורת של משרד עורכי הדין נעמי לנדאו ושות', אמר לנו היום כי "לכתב התביעה נכנסו רק עניינים שהם במסגרת ברורה של דיני עבודה. עשינו מאמץ גדול שלא לכלול אינספור מקרים קשים שיש חשש שהם בגדר הרכילות".
האם תיאור הבקרים של שרה נתניהו הוא הכרחי לצורך התביעה - או שהוא רכילותי בעיקרו? נעמי לנדאו ואורן גרוס, המייצגים את התובעת, הם עורכי דין מצוינים. הם יכולים היו להרשות לעצמם לוותר על הפזילה הכה ברורה לתקשורת ולהתמקד בניסוחים המשפטיים והעובדתיים של התביעה. גם ככה היא הייתה מגיעה לכותרות.
5.
רוב הדיווחים על הפרשה המביכה מתמקדים בשגרת ההעסקה הקשה עד בלתי נסבלת המתוארת על-ידי העובדת האומללה בתביעתה: בעלבונות שהטיחה לפי הנטען נתניהו בעובדת, במסדרי הניקיון שערך לה לכאורה יאיר נתניהו ובהתעמרות הכללית הנטענת כלפיה.
אבל כדאי לשים לב שלפי הנטען בתביעה ההתנהגות של שרה נתניהו הייתה גם התנהגות שנגועה באפליה אסורה. כך למשל, כתבה התובעת כי נתניהו אמרה לה כי היא אישה לחוצה ועסוקה מאד, ולכן היא מחפשת עובדים זריזים, ובלשונה: "אני לא אוהבת שהולכים - אני אוהבת עובדים רצים", והוסיפה כי זו הסיבה מדוע "אני לא מעסיקה עובדות שמנות".
מיותר לציין כי מעסיק אינו רשאי להפלות מועמדים לעבודה על רקע המשקל או הגזרה שלהם, והתנהגות כזאת מהווה אפליה אסורה. במקרה אחר, המתואר בתביעה, "נתניהו דרשה מהתובעת כי תעבוד עם מכנסיים, מאחר שעליה להיות "קלת-תנועה", "זריזה" ו"לא מסורבלת". בשל אותה הסיבה, נטען, דרשה נתניהו מהתובעת "לעשות שימוש במטפחות ללא קשירה, כך שיוקל עליה מלאכת החלפת הבגדים". גם כאן מדובר בדרישות שאינן חוקיות ואינן סבירות (לפי התביעה, נתניהו ויתרה עליהן לאחר שהתובעת הסבירה לה כי בהיותה אישה חרדית, לבישת מכנסים נוגדת את אמונתה ודתה).