רפואה משלימה/ איור: אביעד סייביץ
זה נראה כמו מירוץ חימוש: חברות ביטוח וקופות חולים מגדילות לאחרונה את אחיזתן בבתי חולים ומרכזיים רפואיים פרטיים. לצדן פועלים - בעסקאות שקטות אך משמעותיות - אנשי עסקים שבוחרים להשקיע את כספם בתחום הבריאות, מתוך הבנה שחדרי הניתוח הפרטיים מניבים רווחים נאים מאוד. היזמים האלה מעדיפים לפעול בדרך כלל מתחת לרדאר ולהתרחק מחשיפה תקשורתית, אך הופכים לשחקנים מרכזיים ומסקרנים במערכת הבריאות בישראל.
על ניגוד העניינים המובנה במערכת, שבמסגרתו מחזיקות קופות החולים בבעלות על בתי חולים פרטיים למטרות רווח, כבר נכתב רבות, כמו גם על החשש המרכזי שנובע מכך - הסטה של מטופלים מהמערכת הציבורית לפרטית. מכבי מחזיקה 100% מרשת אסותא (רשת המרכזים הרפואיים הפרטיים הגדולה בישראל); מאוחדת מחזיקה 100% ממשגב לדך בירושלים וב-40% מהמרכז הרפואי נ.א.ר.א; ושירותי בריאות כללית מחזיקה ב-40% מבית החולים הפרטי הרצליה מדיקל סנטר.
פעילותם של בעלי ההון בתחום הבריאות מכניסה אותם לדיון הסוער על שחיקתה של הרפואה הציבורית בישראל. האם מדובר בתופעה שהרגולטור צריך לבחון בדאגה? או שמא יש צד שני למטבע, ולפיו ספקי בריאות פרטיים מבצעים בעיקר שירותים במימון ציבורי (כלומר הניתנים באמצעות טפסי 17, מכספי סל הבריאות ולא מכספי ביטוחים) ובכך הם מגדילים את היצע השירותים המקצועיים והזמינים הניתנים לציבור?
פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון ויו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור בהסתדרות הרפואית, מסביר כי "יזמים פרטיים נכנסים לתוך הנישה של 'גריפת שמנת' (cream skimming) שנוצרה במערכת הבריאות הישראלית. הווה אומר - הניתוחים הפשוטים והרווחיים יותר מוסטים יותר ויותר לטובת מימון פרטי, ואילו הכבדים והמורכבים נשארים במערכת הציבורית".
האם נראה יותר ויותר אנשי עסקים שמזהים את ההזדמנות ונכנסים למערכת הבריאות?
"זאת תופעה שנמצאת בחיתולים בישראל, ובעיניי היא בעייתית. כשמכניסים כסף למערכת, זה משנה את האופי שלה, והרי מדובר על בריאות, לא על ייצור מכוניות או מקררים. זה מוצר שהוא זכות והבעיה היא שהוא הופך להיות אט-אט מוצר צריכה. התוצאה היא שבמערכת קיימים שחיקה ותורים ארוכים - כי הכסף הגדול שהובטח לקיצור תורים לא ממש הגיע אליה עדיין - ולצדם שיווק מסיבי של חברות ביטוח פרטיות, מה שלמעשה גם סודק את האמון של הציבור במערכת הבריאות הציבורית".
אנשי העסקים מצדם אומרים: אנחנו מספקים שירותים זמינים וטובים במימון ציבורי, והמטופל במקרים רבים לא משלם מעבר להשתתפות עצמית.
"אני רואה פחות בעיה בשירותים שניתנים באמצעות טפסי 17 לעומת ניתוחים שמתבצעים במערכת הפרטית ואמורים להתקיים בציבורית. אבל גם בוועדת גרמן לחיזוק הרפואה הציבורית, וגם במחקרים שונים, הראינו שהסטה של שירותים, שאמורים להיות ממומנים על-ידי הסל, לשירותי הבריאות הפרטית, אינה נכונה: ראשית, מפני שהיא מחזקת את הקשר בין היכולת לשלם ליכולת לקבל שירותי בריאות וזה מייצר פערים. שנית, זה מייצר כפל ביטוחים ומביא למערכת מונעת רווחים. לדבר על שירותים שניתנים בטפסי 17 זאת קצת היתממות. ברמת המאקרו, רואים שהמערכת הופכת להיות לא שוויונית ולא יעילה, כשחדרי ניתוח בבתי החולים הציבוריים עומדים ריקים מהצהריים".
פרופ' שוקי שמר, יו"ר אסותא ששימש בעבר כמנכ"ל משרד הבריאות וכמנכ"ל קופת החולים מכבי, רואה את הדברים מזווית קצת אחרת: "בתפיסת העולם הניהולית שלי, ואני חושב שהיא נכונה גם במערכות בריאות, היא שחייבת להתקיים תחרות בין בתי חולים. תחרות היא מקור להתייעלות, ליעילות ולעבודה רפואית נכונה. בישראל יש לאחרונה התפתחות מאוד מעניינת של כניסת גופים פרטיים של ממש למערכת הפרטית. אנחנו רואים היום את המגמה הזאת בכל העולם, אפילו בסין ובברה"מ לשעבר".
המגמה הזו חיובית למערכת הבריאות הישראלית?
"המגמה חיובית ואני רואה בה התפתחות טובה וחשובה, אבל בהסתייגות. יש הזרמה של תקציבים חוץ ממשלתיים לפיתוח שירותי הרפואה בישראל וזה דבר טוב. מערכת הבריאות עמוסה, עייפה ולא יעילה. ככל שייכנסו גופים פרטיים ויספקו גם שירותים ציבוריים - לא רק פרטיים - אין בהכרח חשש שתהיה גדילה בהוצאה הפרטית לבריאות. לצד זאת, יש כמה תנאים כדי שהיא תצליח וכדי שלא נשפוך את התינוק עם המים".
מה הם?
"הרמזור האדום הגדול מבחינתי הוא שההנהלה הרפואית של אותם מוסדות תעמוד בלחץ הבעלים ותתקיים שם רק רפואה נכונה, והדבר הזה לא מובן מאליו. אנחנו מכירים את נושא הפעולות המיותרות והבדיקות המיותרות. זה מחייב שני סוגי בקרות: בקרה פנימית, משמעת רפואית פנימית, הנהלה רפואית חזקה שיכולה לעמוד מול הבעלים ולומר שצריך לעשות מה שנכון לעשות מבחינה מקצועית ושהיא לא מייצרת כפל שירותים. שנית, נדרשת בקרה מוקפדת מאוד של משרד הבריאות. ברגע שהוא רואה כניסה של בעלים פרטיים לפיתוח בתי חולים, הרגולטור חייב להעמיק את הביקורת והבקרה הרפואית על אותם מקומות".
מה החשש שלך?
"אסור לתת לבתי חולים פרטיים להיות נדל"ן לצרכי רפואה, מה שאסותא הייתה לפני עשרים ומעלה שנה. אסור שהם ישמשו אכסניה של מבנה וציוד של רופאים, בית חרושת לפעולות, כשהחולה לא נמצא במרכז. ולכן אני מקווה שההנהלות הרפואיות יהיו מספיק חזקות ומקצועיות כדי לשכנע בעלים פרטיים לעשות את הדברים הנכונים. לא הייתי רוצה גופים פרטיים שיעשו הסטה למערכת הפרטית אלא גופים שייתנו גם שירותים ציבוריים. זה הכיוון הנכון, כדי שתהיה תחרות נאותה בשוק הזה. באסותא, למעלה מחמישים אחוזים מהשירותים שאנחנו מספקים הם ציבוריים (באמצעות טופס 17). אני מעריך שהפעילות הכירורגית הפרטית של בתי החולים הגדולים כמו אסותא, מדיקל סנטר, אלישע ונ.א.ר.א מהווים כ-3-5 אחוזים בלבד מכלל ההוצאה הלאומית לבריאות. כלומר כל הדבר הזה הוא לא כצעקתה".
נראה יותר ויותר ידיים פרטיות בעסקי הבריאות?
"בריאות ורפואה בארץ לעולם לא יהיו ביזנס שבו מרוויחים הרבה כסף; במקרה הטוב יהיו מאוזנים פלוס. אני לא חושב שיזמים שמחפשים לעשות תשואות גבוהות ייכנסו לשוק הזה, שבישראל הוא שוק קשה, דל באמצעים ובכוח אדם וצריך לשלם הון עתק לרופאים. אין תשואות גבוהות במערכת הבריאות ואני חושב שגם לא יהיו בעתיד".
כך או כך, הביזנס הזה רווחי ואטרקטיבי, וכל עוד הרפואה בישראל מוסטת יותר ויותר לכיוון הפרטי, אין סיבה להתפלא שיזמים מבקשים לעצמם חלק מהעוגה. מרכזים רפואיים פרטיים קטנים המתמחים בנישה מסוימת יש רבים; ההשקעות המסקרנות יותר מתבצעות במרכזים גדולים, חלקם מחזיקים ברישיונות מטעם משרד הבריאות להפעלת חדרי ניתוח, ומשפיעים על השוק כולו. הנה מיפוי של אנשי עסקים מרכזיים בעסקי הבריאות הפרטיים.
צביקה בארינבוים, צבי ברק | נ.א.ר.א, אלישע
צביקה בארינבוים, אחד מאנשי העסקים הנזילים בשוק ההון, מעמיק בשנים האחרונות את אחיזתו בענף הרפואה הפרטית בישראל והופך לשחקן משמעותי ומשפיע. לפני כשנתיים וחצי ביצע את העסקה הראשונה בתחום: תמורת סכום המוערך בכ-80 מיליון שקל, הוא רכש את נ.א.ר.א, מרכז רפואי פרטי ברמת גן, מידי המייסדים והבעלים לשעבר, פרופ' אביגדור זליקובסקי, כירורג מומחה בתחום כלי דם, ורעייתו נילי. האחזקות בנ.א.ר.א התחלקו אז בין בארינבוים (40%) לבין שותפיו - איש העסקים צבי ברק (30%) ובית ההשקעות אלטשולר שחם (30%).
בארינבוים זיהה הזדמנות עסקית גדולה בכניסה לתחום שאינו כירורגיה פרטית "כבדה" כמו ניתוחי ראש או בטן - שאותה מובילים בשוק הפרטי שחקנים דוגמת אסותא - אלא בתחום הכירורגיה הבינונית והקטנה (כלומר ניתוחים הדורשים אשפוזים של עד 23 שעות). בארינבוים הלך על הקלף החזק בתחום זה, שבו פעילים מיזמים פרטיים לא מעטים, ונ.א.ר.א היום היא המרכז הרפואי הפרטי בגדול בישראל בתחום, עם חמישה חדרי ניתוח וכ-20 אלף ניתוחים בשנה.
בקיץ 2018 צפוי המרכז הרמת גני לעבור לרמת החיל, מעוז הרפואה הפרטית, והוא יכלול כ-6,500 מ"ר ותשעה חדרי ניתוח. כן מחזיק נ.א.ר.א בבית החולים אלישע בחיפה, המרכז הרפואי הפרטי הגדול בצפון, שאותו רכש בארינבוים במחצית 2017 מאיש עסקים מוכר אחר, גד זאבי, בכ-180 מיליון שקל. באלישע מבוצעים כעשרת אלפים ניתוחים מדי שנה, כולל ניתוחים מורכבים - תחום שבו הוא מתחרה מול מרכזים פרטיים כמו אסותא והמדיקל סנטר. באלישע שמונה חדרי ניתוח, מועסקים בו כ-300 עובדים ופועלים במסגרתו כ-200 רופאים. מבנה בית החולים, אגב, נשאר בבעלותו של זאבי.
לפני כן, ב-2016, רכש נ.א.ר.א 50% מבית החולים הפרטי הקטן סניטס בתל-אביב, יחד עם ד"ר מיכאל ברר, מומחה לרפואת נשים, תמורת סכום שהוערך ב-35 מיליון שקל. המרכז, ששמו שונה מאז ל-TLV מדיקל סנטר, מתמחה בגינקולוגיה ובניתוחים קוסמטיים.
בנוסף, נ.א.ר.א בונה כיום בית חולים פרטי שיתמחה בכירורגיה בעפולה, סמוך לבית החולים העמק. בית החולים צפוי להיפתח בשנה הקרובה בהשקעה המוערכת ב-50-40 מיליון שקל. הוא ישתרע על 3,000 מ"ר ויכלול שבעה חדרי ניתוח. נ.א.ר.א אף מחזיקה ברישיונות לפתיחת חדרי ניתוח בבאר-שבע ובבית שמש.
התחזקותו של נ.א.רא לא נסתרת מעיני השחקנים המסורתיים בתחום - קופות החולים וחברות הביטוח. החודש רכשה קופת חולים מאוחדת 40% מנ.א.ר.א תמורת כ-107 מיליון שקל, ובכך הצטרפה לקופות מכבי וכללית, שמחזיקות גם כן במרכזים רפואיים פרטיים. מאוחדת, אגב, מחזיקה גם בבעלות מלאה בבית החולים משגב לדך בירושלים.
גם חברת הביטוח הפניקס לא פספסה את ההזדמנות לנכס לעצמה חדרי ניתוח פרטיים והיא צפויה לרכוש - לאחר שיתקבלו האישורים הרגולטוריים - 20% מנ.א.ר.א תמורת כ-50 מיליון שקל. כשיושלמו העסקות תהיה מאוחדת בעלת המניות הגדולה בנ.א.ר.א (40%), בארינבוים יחזיק ב-25%, הפניקס ב-20% וברק ואלטשולר שחם ב-7.5% כל אחד.
משקיע נוסף בנ.א.ר.א, שמקפיד להישאר מתחת לרדאר לאורך השנים, הוא צבי ברק, שהקים וניהל את קיסריה אלקטרוניקה רפואית (CME), חברה פרטית שהוקמה ב-1993 ופיתחה מוצרים לשוק האינפוזיה. ב-2014 מכר ברק 40% מקיסריה לתאגיד Carefusion (שמאוחר יותר נמכרה לענקית הציוד הרפואי בקטון דיקינסון, BD) תמורת כמאה מיליון דולרים, אקזיט שבעקבותיו החל להשקיע בנדל"ן ובתשתיות. ב-2017 הושלם האקזיט כש-BD רכשה את מלוא הבעלות בקיסריה - על-פי הערכות, גם כן בסכום ששיקף לחברה שווי של 250 מיליון דולר. בדומה לשותפו, ברק מתרחק מאוד מהתקשורת. הוא משקיע בשנים האחרונות בתחומי הנדל"ן, האנרגיה והתשתיות. בין היתר, השקיע בשותפות החיפוש נוויטאס של גדעון תדמור, תחנת הכוח דליה אנרגיות, מתקן ההתפלה בפלמחים, רכש זכויות בכביש 6 ועוד.
פרסונה נוספת המעורבת בנ.א.ר.א - אבל הפעם מן הצד הניהולי ולא כמשקיע - הוא יו"ר הדירקטוריון, פרופ' גבי ברבש, לשעבר מנכ"ל איכילוב הוותיק, שמלווה את בארינבוים בהחלטות אסטרטגיות ומקצועיות. האסטרטגיה של נ.א.ר.א - שאינה שואפת להתבסס אך ורק על הרפואה הפרטית אלא מנווטת חלק מהפעילות שלה למימון ציבורי (באמצעות טפסי 17), כמו למשל אסותא - מסייעת לפרופ' ברבש, כך העיד על עצמו לאחרונה, לשמש בתפקידו בנ.א.ר.א אף על פי שמאז ומתמיד, וגם היום, הוא מכריז על עצמו כ"איש הרפואה הפרטית".
משפחת לנדאו | הרצליה מדיקל סנטר
הרצליה מדיקל סנטר (HMC) נוסד בשנות ה-80 כבית חולים פרטי על-ידי קבוצת יזמים יהודים מחו"ל. אחד מאנשי העסקים המרכזיים שהחזיקו בו בעבר הוא יגאל אהובי, שב-2006 נכנס לתחום הבריאות ורכש את המרכז, בעסקה שהוערכה ב-40 מיליון דולר. אחד משותפיו של אהובי במדיקל היה איש העסקים פרופ' יצחק סוארי.
ב-2008 רכשה קופת חולים כללית 40% מהמדיקל סנטר, תמורת כ-16 מיליון דולר, מהלך שאפשר לה להיכנס לתחום הבריאות הפרטי ולהתחרות ראש בראש מול מכבי, שמחזיקה בבעלות מלאה ברשת אסותא. מאז 2009 מחזיקה ב-50% מהמדיקל סנטר משפחת לנדאו - האב אלי, ששימש בעבר כראש העיר הרצליה וכיו"ר דירקטוריון חברת החשמל, ובניו יאיר ויורם.
למשפחת לנדאו כמה עסקים פרטיים, כולל בתחום הנדל"ן המסחרי ולמגורים בארה"ב, באירופה ובישראל. ככל הידוע, הרוח החיה במדיקל מבין בני המשפחה הוא איש העסקים יאיר לנדאו. אחיו, עו"ד יורם לנדאו, הוא שותף מייסד של חברת "בניין עיר" ומשמש דירקטור במדיקל. ב-10% נוספים מהמרכז הרפואי מחזיקה חברת כלל ביטוח.
על-פי נתוני המרכז הרפואי, מועסקים בו כ-400 עובדים וכ-50 רופאים מבצעים בו למעלה מ-18 אלף ניתוחים פרטיים בשנה. במדיקל פועל מרכז לכירורגיה כללית, כירורגיה אונקולוגית, מרכז לניתוחי לב, מרכז צנתורים, מרכז אורתופדיה, יחידת הפריה חוץ גופית, מכון דימות, מחלקות אשפוז, טיפול נמרץ ועוד.
בעלי השליטה הצליחו לגייס את דני אנגל, סמנכ"ל השיווק הוותיק של אסותא, שמונה ב-2016 למנכ"ל המדיקל סנטר. המטרה הייתה להאיץ את הצמיחה של המרכז הפרטי, להדביק פערים מול המתחרה אסותא וככל הנראה לבסס פעילות גם מחוץ לאזור המרכז. בעברו הרחוק יותר, אנגל שימש ככלכלן בשיבא ועסק בפיתוח מקורות ההכנסה של בית החולים ובהקמה של מלונית ליולדות. ההנחה היא שכעת גם המדיקל סנטר שוקל להרחיב את הפעילות שנעשית במימון ציבורי, באמצעות טפסי 17 מקופות החולים.
רופאים ומשקיעים פרטיים | החברות מאר ומור מאר
סיפורה של חברת מאר (מרכזים לאבחון רפואי) טומן בחובו אנקדוטה מתחום הרפואה הפרטית. החברה הוקמה ב-1983 על-ידי כמה שותפים, כולם מתחום הרפואה - רופאים או מנהלים: חנן וייס, פרופ' אלישע בר-מאיר, ד"ר ג'ורג' בלינדר, דוד עזר ומיכאל רינגרט. עם הקמת החברה, השותפים (שהם הבעלים עד היום) הציבו CT פרטי ראשון בישראל בבית החולים הפרטי הגדול ביותר בצפון הארץ, אלישע. עד אז, תושבי הצפון היו יכולים לבצע CT רק ברמב"ם.
הייתה זו יזמות עסקית ייחודית וחריגה בנוף הרפואה בארץ באותן שנים, והביקורת הגיעה מיד: פרופ' חיים דורון, שניהל אז את קופת חולים כללית, סבר שלא יעלה על הדעת שמטופל ישלם מכיסו על בדיקת CT, ולכן קרא לא לשתף פעולה עם החברה הצעירה. אבל אידיאולוגיה לחוד וביקוש לחוד: המטופלים היו מוכנים לשלם ומאר התרחבה לירושלים, לבאר-שבע ולמקומות נוספים בארץ. כיום מתפרסת מאר בלמעלה מ-30 סניפים ברחבי הארץ שמציעים שירותי הדמיה: CT, אולטרסאונד, ממוגרפיה, רנטגן וכו'.
על-פי אתר החברה, היא מספקת שירותי אבחון לכ-400 אלף נבדקים בשנה - הן פרטיים והן מבוטחי קופות, צה"ל ועוד. מנכ"ל החברה הוא יורם מזוז והמנהל הרפואי הוא פרופ' בר-מאיר, כאמור אחד הבעלים. למאר יש חברה בת בשם DMS, דיגיטל מדיקל סיסטמס, העוסקת בטכנולוגיות רפואיות, וכן שותפות בחברת מור-מאר, שאותה מנהל אחד מבעלי מאר, מיכאל רינגרט, העוסקת בהפעלת ניידות MRI שמציעות בדיקות רפואיות בכ-15 נקודות בארץ. רק החודש חנכה מור-מאר את מכשיר ה-MRI השמיני שלה בבית חולים העמק בעפולה, נתון נאה יחסית למספר מכשירי ה-MRI שפועלים כיום בישראל - 42 בסך הכול.
מכון מור, רשת מרכזים רפואיים שנמצאת בבעלות מלאה של שירותי בריאות כללית, מחזיק בחלק מהשותפות במור-מאר (ומכאן גם השותפות בשם). ההערכה היא כי כל אחד משני הגופים מחזיק במור-מאר בכ-50%. כך, למעשה, הכללית נותנת לעצמה שירותיMRI ואילו החברה - שחלקה בידיים פרטיות וחלקה בבעלות הקופה - מקבלת מטופלים וכספים ממנה ומשאר הקופות וחברות הביטוח. על-פי ההערכות, הרוב הכמעט מוחלט של נבדקי ה-MRI של מור מאר עושים זאת באמצעות טופס 17 ולא מממנים את הבדיקה מכיסם הפרטי.
על רקע המחסור הקיים ברדיולוגים, מאר מתחרה עם בתי החולים על כוח האדם, כולל עם בתי החולים שנמצאים בבעלות הכללית. ואם כבר מזכירים תחרות: בתחום הדימות, מכון מור מתחרה ישירות בחברת מאר - שם אין לו בעלות.
חיים פרלוק | רשת מרכזים רפואיים מדיטון
ד"ר חיים פרלוק, רופא ומומחה לחיתום רפואי, עומד בראש קבוצת פרלוק אחזקות רפואיות, הכוללת את מדיטון - רשת מרכזים רפואיים שהוקמה ב-1990 ונמצאת בבעלותו, ולצידה החברות מדיטון אדם (מכון פסיכולוגי-רפואי), מדיטון בזק ומדישור. רשת המרכזים הרפואיים מדיטון מחזיקה בחמישה סניפים בארץ, בין היתר בתל-אביב, בחיפה ובבאר-שבע. היא כוללת מרפאות מומחים, בדיקות הדמיה דוגמת רנטגן ואולטרה סאונד, רפואה תעסוקתית, בדיקות מעבדה ועוד.
ד"ר פרלוק, שמגיע כאמור מעולם הרפואה, נחשב לבעל רשת קשרים עסקיים ענפה. הוא איש ליכוד שנחשב מקורב לשרה לשעבר לימור לבנת, והוא מוכר מפעילות רבת שנים בתחום התרבות. עד 2016 שימש במשך כתשע שנים כיו"ר המועצה הישראלית לתרבות ואמנות ולפני כן כחבר בהנהלת האופרה הישראלית, יו"ר מדור התיאטרון במשרד התרבות והספורט וחבר הנהלת תיאטרון בית ליסין. בעבר אף שימש דירקטור בחברות מרכזיות במשק, כמו דלק וניופארם.
האחים אסיה | מרכז עין טל
מרכז עין טל, הממוקם ברחוב הברזל ברמת החיל, הוא ככל הנראה מרכז העיניים הפרטי הגדול בישראל. המרכז נמצא בבעלות פרטית של האחים אסיה - פרופ' אהוד אסיה, המנהל הרפואי של עין טל ומנהל מחלקת העיניים במרכז הרפואי מאיר, וחיליק אסיה, מנכ"ל עין טל ולשעבר מנכ"ל מכון הייצוא. משפחת אסיה רכשה את פעילות המרפאה לפני למעלה מעשור מפרופ' מיכאל בלומנטל ז"ל (בן זוגה של ח"כ לשעבר נעמי בלומנטל), מי שנחשב לאחד מחלוצי הרפואה הפרטית בארץ, שהקים את המרכז ב-1984.
באוגוסט רכשה חברת הביטוח הראל 20% מעין טל תמורת 6 מיליון שקל, עם אופציה לרכוש 30% נוספים. המרכז מפעיל ארבעה חדרי ניתוח, וכ-50 רופאי עיניים מבצעים בו מדישנה אלפי ניתוחים - קטרקט, גלאוקומה, רשתית, קרנית ועוד. על-פי נתוני המרכז, בתחום הקטרקט מתבצעים בישראל כ-60,000 ניתוחים בשנה, למעלה ממחציתם במגזר הפרטי ורבע מהם בעין טל.
כשנחתמה העסקה עם הראל, נמסר מעין טל כי "חזונה של עין טל הוא להעמיד עבור הציבור הרחב, הנשען על תשתית ביטוח רפואי רחב ומקצועי, הן של חברות הביטוח הפרטיות והן של קופות החולים, את רפואת העיניים הטובה והמתקדמת ביותר".
ב-2014 התראיין פרופ' אסיה לעיתון Eye Update, שם נכתב כי "בעיני פרופ' אסיה, עבודה במערכת פרטית ללא מורכבותה של המערכת הציבורית, מאפשרת אימוץ מהיר יותר של שיטות חדשות... מניסיונו עד כה עולה כי זרימת המידע היום הולכת, בניגוד למה שסבורים רבים, מהמערכת הפרטית, שמטמיעה חידושים מהר וביעילות, אל הציבורית, שקצב ההתחדשות בה אטי ומורכב יותר".
לצד עין טל קיימים מרכזים פרטיים נוספים לרפואת עיניים, דוגמת רשת "עיניים" שהקומה על-ידי ד"ר שמואל לוינגר וד"ר רונית לוינגר.
חיים דור ושאולי פז | מרכז רפואי מרב
"לכל אחד מגיעה רפואה פרטית איכותית" - כך נכתב באתר האינטרנט של המרכז הרפואי מרב, שנפתח בבת-ים כבר ב-1972, ונמצא כיום בבעלותם של אנשי העסקים חיים דור ושאולי פז. גם חברת הביטוח הראל נכנסה להשקעה במרב בשנה האחרונה, וכיום היא מחזיקה ב-20% מבית החולים הפרטי. בעבר היה המרכז בבעלות קבוצת סינופסיס, שעד לפני שנים מספר הייתה ציבורית, עד שבעלי השליטה, משפחת פז, מחקו אותה מהבורסה.
על-פי נתוני המרכז, יש בו שישה חדרי ניתוח ומתבצעים בו בכל שנה כ-8,000 ניתוחים. מבחינת פעילות, המרכז בבת-ים מחזיק ברישיון בית חולים כללי ומבצע במסגרתו את כל סוגי הניתוחים, כולל כירורגיים "כבדים", ובתחום זה הוא השחקן הרביעי בגודלו בשוק, אחרי אסותא, המדיקל סנטר ואלישע החיפאי. בנוסף, הוא מחזיק במרכז בתל-אביב, שנפתח ב-2007 ומבצע ניתוחים מתחום הכירורגיה הקטנה-בינונית ומאפשר אשפוז של עד 23 שעות.
לפני חודשים ספורים חתמו דור ופז על הסכם לשכירת בניין בקריית עתידים בתל-אביב, בשטח 13 אלף מ"ר, לשם עתיד לעבור המרכז הבת-ימי. בכך מסמנים הבעלים קפיצת מדרגה בתחרות מול השחקנים הפרטיים האחרים, שמתרבים והולכים ברמת החיל, וככל הנראה, גם השקעה גדולה נוספת מצדם במרכז. ההסכם נחתם לתקופה של 25 שנה, והעבודות צפויות להימשך עד 2019.
משפחת פז אף הקימה לפני כשנה וחצי את מרכז הלב מדיקל קר בבת-ים, המיועד לאנשים שעברו אירוע לבבי. פז אומר ל"גלובס" כי המשפחה השקיעה בהקמתו כ-10 מיליון שקל, והוא נמצא בבעלותה המלאה. לדברי פז, הוא כולל כ-80 מיטות ושהו בו כמה מאות איש מאז פתיחתו.
על איזו נישה בדיוק מתחרה המדיקל קר? אדם שעבר אירוע לב זכאי בחלק מהמקרים לשהייה ממומנת בת כמה ימים בבתי החלמה, הדומים מאוד לבתי מלון וכוללים שירותים רפואיים מתאימים. בבתי החולים קיימים מרכזים להחלמה קרדיאלית דוגמת מלון "שי-לב" בשיבא או "טופ בלינסון", אך למרבה הצער, הביקוש גבוה מהיצע המיטות.
"להתחרות זו מילה קשה", מתייחס פז לדברים, "אבל יש מספיק אנשים שנזקקים להחלמה מאירוע לבבי ויש חוסר במיטות פנויות. המרכז שלנו הוליסטי, מטפל גם בגוף וגם בנפש ומספק גם טיפולים פרטניים ויש לנו הסכמים עם קופות החולים".
נתקלת ברגולציה רבה בהקמת המרכז?
"יחסית לא, כי אנחנו כבר מוכרים במשרד הבריאות, גם בזכות הפעילות של מרב וגם בעקבות התקשרויות רפואיות נוספות שיש לנו".
גם חברות הביטוח רוצות נתח בעוגה
במקביל ליזמים פרטיים, גם חברות הביטוח והטייקונים שעומדים מאחוריהן מתנפלים על מרכזי הרפואה הפרטיים. על הפרק נמצאת כיום עסקה שבמסגרתה תרכוש הפניקס, בראשות המנכ"ל איל לפידות והבעלים יצחק תשובה, 20% מנ.א.ר.א; כלל ביטוח, בניהולו של איזי כהן, מחזיקה ב-10% מהרצליה מדיקל סנטר; והראל, בהובלת היו"ר והבעלים יאיר המבורגר והמנכ"ל הראל סיבוני, ביצעה השנה עסקה שבעקבותיה היא מחזיקה ב-20% מבית החולים הפרטי מרב ואחוז זהה במרכז עין טל, שם גם יש להראל אופציה ל-30% נוספים.
חברות הביטוח לא ששות לדבר - ולעיתים גם לא לפרסם - על הגדלת אחזקותיהן במערכת הבריאות הפרטית. הראל למשל לא פרסמה דבר על העסקה עם בית החולים מרב. על העסקה לרכישת 20% מעין טל מסרה הראל כי "רכישת אחזקות במרכז הרפואי הפרטי היא חלק מאסטרטגיית הקבוצה לבצע השקעות בעלות פוטנציאל צמיחה עתידית, אשר משיקות לליבת העסקים של הראל".
הרשימה כאמור כוללת כיום את הראל, כלל ביטוח והפניקס - שיחד שולטות בתחום ביטוחי הבריאות - אך איש לא יתפלא אם הרשימה תתארך והאחזקות יגדלו ויילכו. המגמה ברורה: לא רק להיות מבטחות של מיליוני אנשים, אלא גם להחזיק בבעלות על מתקנים רפואיים שאליהם הן יוכלו להפנות מבוטחים לניתוחים ולטיפולים, מה שעלול - על-פי מתנגדי המגמה - לפגוע בתחרות ולצמצם את יכולת הבחירה של המבוטחים.
האינטרסים הכלכליים ברורים. בין האג'נדה של הממשלה לריסון מערכת הבריאות הפרטית, שאותה היא מנסה ליישם בין היתר באמצעות הבטחה להזרים מאות מיליוני שקלים לטובת קיצור תורים - רפורמה שעליה הכריזו משרדי הבריאות והאוצר בספטמבר 2016 - ולבין רפורמות נוספות שאותן מנסה להשית הרגולטור, הרפואה הפרטית ממשיכה לשגשג לצד כסף ציבורי שחברות הביטוח עשויות להוסיף לשורת הרווח שלהן.
איך זה יעבוד? פרוצדורות רפואיות שונות, בין שמדובר בניתוחים ובין שבדיקות, יתבצעו במרכזים רפואיים פרטיים באמצעות טפסי 17 (כלומר במימון סל הבריאות ולא באמצעות ביטוחים), במטרה שמשרתת אינטרס ציבורי: קיצור תורים. אלא שהכסף הזה עשוי לזרום לאותם כיסים פרטיים של חברות הביטוח והיזמים. ימים יגידו האם התחזקותם של חברות הביטוח ואנשי העסקים הפרטיים במערכת הבריאות הפרטית בישראל שירתה את המערכת או שמא הביאה עליה תחלואים נוספים.