צוקי הים הגבוהים במולוקאי / צילום: אביחי בן צור
ב-Ilikoi Inn, בית ההארחה הקטן של שי ירליק ורעייתו טרינה באי הגדול בהוואי, הבוקר מתחיל מוקדם. השמש טרם הפציעה מעל להר הגעש הרדום, והטל הניגר מעצי הקפה והפרי הרבים על הקרקע הפורייה מעלה ניחוח נפלא. שי, בן לניצולי שואה מהרצליה ושף במקצועו, עמל על שקשוקה עשירה בחומרי גלם מגינת הירק והלול שבחצר האחורית עם המון אלוהה (המילה המפורסמת ביותר מהוואי. פירושה שלום, אך כלולה בה גם המילה "אהבה").
אט-אט, מתקבצים האורחים לסעודת הבוקר, המוגשת על מרפסת עץ הצופה אל העיירה Kailua-Kona ואל האוקיינוס עם זרם אינסופי של קפה מהביל תוצרת המקום. זוהי עונת הלווייתנים ואם בוהים מספיק זמן אל עבר הכחול האינסופי מבלי להיסחף במחשבות, ניתן לראות מדי פעם לווייתן humpback מגיח לשבריר שנייה מעל פני המים.
בלילה הראשון של שי בהוואי, הוא מספר לי, הוא לא הצליח להירדם. המעבר שלו ושל אשתו מעיר גדולה בקליפורניה לאי הגדול בהוואי היה נטול שינה מעודף אדרנלין. כדי להעביר את הזמן, החליט לפסוע במטע הקפה המקיף את בית ההארחה שזה עתה רכש, על שיפוליו של הר געש רדום. את דממת הלילה הקריר והנקי מעננים, קטעו מדי פעם אבוקדו בשל הצונח אל הקרקע וצפרדע שמחפשת זיווג, אולם רעש בלתי מוסבר וקצבי הוא זה שתפס את תשומת ליבו של העירוני לשעבר. הוא לא הצליח למצוא את מקור הרעש המעצבן, שפגם בהרמוניה שמסביב, עד שהשפיל את מבטו אל שעון המחוגים שעל פרק ידו. באותו רגע זיהה את "המפגע הסביבתי" החדש - הוא עצמו. "באותו רגע קסום נפל לי האסימון", אמר לי, "כנראה שהגעתי לגן העדן, אבל אני עדיין בחיים".
11 סוגים של מיקרו-אקלים
הכוכב ה-50 במספר על דגל ארצות-הברית מוקדש למדינת הוואי - קבוצת האיים שבקצה הצפוני של המשולש הפולינזי (הוואי - איי הפסחא - ניו-זילנד) ומהאיים המבודדים ביותר בעולם. שטף המבקרים האינסופי הפוקד את הוואי (כ-9 מיליון ב-2016), סניפי הרשתות האהובות במתחמי הקניות מבית היוצר של הדוד סם, ומספרם הגדול של תושבי ארצות-הברית שהעתיקו את מקום מגוריהם מהיבשת אל האיים - לעיתים מעמעמים את תחושת המרחק העצום "מחללית האם".
האי הגדול (או בשמו הרשמי הוואי, כשם המדינה עצמה) מצדיק בהחלט את כינויו, שכן ניתן להכיל בתוכו את כל שאר איי הוואי ועדיין יישאר עודף. זהו אי של ניגודים רבים, מקום שבו ניתן לבקר ב-11 סוגים של מיקרו-אקלים. אפשר ביום אחד גם לעשות סקי וגם לשנרקל בין גני אלמוגים. רוב הריזורטים והחופים המשובחים שבאי נמצאים בצדו המערבי והיבש יותר, בעיקר לאורך רצועת החוף של Kona.
בנוסף לניגוד האקלימי, אזור זה מושך אליו לא רק את תיירי הנופש אלא גם את "המהגרים" האמריקאים האמידים - תופעה דמוגרפית היוצרת ניגוד כלכלי בין החוף המזרחי הפשוט והמקומי יותר לחוף המערבי העשיר.
הביקור בהוואי אכן יכול להסתכם בלגימת קוקטיילים על שפת הבריכה, שיזוף בחוף הים ומקסימום כמה סבבים של גולף, ואולם למטיילים הרציניים מצפה חוויה מרגשת, המשלבת נופים קסומים וטאץ" פולינזי, עטופים בנוחות האמריקאית המוכרת. באי הגדול ניתן בקלות לבלות כמה ימים, אולם נתמקד בתופעה הייחודית של האי: הרי הגעש.
בקצה הדרום-המערבי של האי שוכן הפארק הלאומי Volcanoes, פארק ייחודי במינו, שכן גבולותיו משתנים כל העת בהתאם למצב רוחו של הר הגעש הפעיל Kilauea, המרחיב את שטח האי מאז התפרץ לאחרונה ב-1983. מומלץ להתחיל את הביקור בהליכה במסלול ה-Kilauea Iki, העובר דרך מכתש רחב ממדים עטור בפרצי אדי מים רבים. סוף המסלול מוביל לכניסה אל תוך "צינור הלבה" Thurston - מערה שנוצרה מזרימה תת קרקעית.
לאחר מכן, "דרך המכתשים" מובילה לאורך 32 ק"מ אל קשת האבן של Holei, ובדרך ניתן לעצור ולהתענג על הנוף הייחודי עתיר המכתשים, מרחבים המכוסים בשכבת בזלת רכה ופטרוגליפים (ציורי סלע). לפני שהשמש שוקעת, ת"פסו את מקומכם בחצר המוזיאון ,Jaggar וצפו בלבה העולה ממרכז המכתש, שאט-אט צובעת את השמיים המחשיכים באדום בוהק. להרפתקנים, מומלץ להגיע אל Kalapana שמחוץ לשטח הפארק, שממנו ניתן להגיע לזרימת הלבה עצמה ולסיים את הביקור בצפייה בנחל הלבה הבוער הגולש אל תוך האוקיינוס מגובה רב.
ההר הנקי מזיהום אוויר ואור
בגובה 4,207 מטרים, Mauna Kea הוא ההר הגבוה ביותר בהוואי. למעשה, הר געש זה גבוה יותר מהאוורסט, אלא שמרבית מגובהו שקוע בתוך האוקיינוס. זהו מקום מדברי, קר ורחוק מהדימוי של אי טרופי - אולי הסיבה שבגינה מעניקים ילידי המקום חשיבות דתית רבה להר. עובדה זו לא הפריעה לסוכנויות מדע רבות לבנות על פסגת ההר המושלגת את רשת הטלסקופים החזקה ביותר בעולם, שכן האוויר כאן נקי הן מזיהום אוויר והן "מזיהום אור", והוא נטול עננים במרבית השנה.
אל מרכז המבקרים שבגובה 2,800 מטר מגיעים בנסיעה על הפלא ההנדסי Saddle Road, "כביש האוכף", העובר בעמק דמוי אוכף בין שני ההרים הגבוהים ביותר באי. בעבר נחשב לאחד הכבישים הקשים ביותר לנהיגה באי, שכולו פיתולים, גבהים ושוליים צרים. באותם ימים היה כה קשה לנהוג בו, שחברות הביטוח סירבו לבטח את הנסיעה בו ברכב שכור. לאחרונה עבר הכביש שיפוץ מסיבי ובעצם בנייה מחדש. כיום הנסיעה בכביש היא חווייתית ודי "ברירת המחדל" עבור מקומיים ותיירים כאחד.
למעלה, סמוך למרכז המבקרים, שביל מסודר מוביל "לגבעת השקיעה". ההליכה הקצרה באוויר הדל איננה פשוטה, אולם בזכות הגוונים המרשימים, לנצח תיצרב בזיכרון. לאחר השקיעה מציב צוות המרכז טלסקופים לצפייה בגרמי השמיים.
מאווי: הארץ שמעל לעננים
מהאי הגדול, טיסה קצרה בת 40 דקות מביאה את המטייל לבירת הנופש של הוואי. האי מאווי מורכב משני הרי געש, שזרימתם חיברה אותם זה לזה בעמק שטוח ופורה, ששימש בעשורים עברו לגידול אננס. הרצון לפתח את תעשיית התיירות הוביל לבנייה בלתי מרוסנת של ריזורטים על רצועות החוף היפות ביותר, מגרשי גולף אינסופיים, כבישים רחבים ומתחמי קניות. למרות ההייפ התיירותי והמפגש הבלתי נמנע עם נופשים אמריקאים רבים, במאווי יש כמה חוויות בלתי נשכחות, וזאת בנוסף לחופים המפורסמים.
ללא ספק, ה-חוויה במאווי היא הנסיעה בכביש המכונה Hana Highway. כביש מהיר - זה בטוח לא, אלא נסיעה איטית וקסומה לאורך כ-70 ק"מ המתפתלים בצדו הצפון-מזרחי המבודד של האי בתוואי של צוקי ים גבוהים, מפרצים מבודדים ואינספור מפלי מים. הנסיעה איטית לא רק בשל העצירות המרובות אלא בעיקר בשל העיקולים החדים והצורך לחצות 54 גשרים בעלי נתיב יחיד בלבד. זהו מסלול שאינו בגדר סוד, בלשון המעטה, ולכן מומלץ לבלות לילה בסביבת העיירה Hana או להשכים ולצאת מוקדם לדרך.
אם בחרתם באופציה השנייה, מומלץ להתחיל בסוף המסלול, שם נמצאות רוב האטרקציות השוות. בכניסה הדרומית לפארק הלאומי Haleakala, שביל הליכה מוביל אל תוך מעבה יער של עצי במבוק צפופים וגבוהים. קולות הציפורים המסתתרות אי-שם והרטט המסונכרן של אלפי העצים עם כל משב רוח קל, יוצרים חוויה אגדית. את המסלול מקנחים במפל Waimoku, הצונח מגובה של 120 מטרים.
בין שלל העצירות הקצרות במפלי מים ובריכות טבעיות לאורך הדרך, שווה להזכיר את חוף החול האדום של Kaihalulu וחוף החול השחור של Pa'iloa, מהחופים המרשימים ביותר בכל הוואי. את הרוד טריפ הקסום הזה מומלץ לסיים בחוף Hookipa ולהתבונן מנקודת התצפית על גולשי הגלים והרוח המיומנים טרם הירידה לחוף, שם עשרות צבי ים מתקבצים לשיזוף אחרון לפני השקיעה.
הביקור בצדו הצפוני של הפארק הלאומי Haleakala לבטח ישאיר אתכם פעורי פה. בגובה 3,055 מטרים ובשל מיקומו, הר הגעש Haleakala - שפירושו בשפה המקומית הוא "הארץ שמעל לעננים" - הוא הגורם האחראי למזג-האוויר השונה כל-כך בצדו המזרחי של האי. אוויר לח המגיע מהים, נתקל בהר העצום באזור העיירה Hana וסביבתה, ומכיוון שאינו יכול להמשיך בזרימתו דרומה, יוצר ענני גשם. אלה הופכים את חופו הצפוני של האי לטרופי, ומותירים את החוף הדרומי יבש כמדבר. את התופעה הזו ניתן לחוות בזמן אמת מנקודת התצפית שעל פסגת ההר המצוידת בכמה טלסקופים ומעבדות מחקר, ושאליה ניתן להגיע ישירות עם כלי רכב מכל סוג שהוא.
הנסיעה אל הפסגה היא חוויה בפני עצמה, ובדרך כמה מצפורים המאפשרים הצצה אל תוך מכתשו של Haleakala המתאפיין בגוונים רבים של אדום ובפסגות קטנות בצורת חרוט. לחובבי הטרקים, מסלול Sliding Sands בין היומיים הוא מיוחד במינו, אולם ניתן פשוט לרדת אל המכתש ולחזור - הליכה לא פשוטה, אך מתגמלת ביותר, המספקת מפגש עם צמחי מדבר מרהיבים גם אם לרוב מזכירה צילומים של נאס"א מכוכב מאדים.
מולוקאי: האי המבודד מכולם
אם אתם מחפשים קוקטיילים על שפת הבריכה, מבחר מסעדות או מרכזי קניות - האי מולוקאי אינו בשבילכם. אולם אם חפצים אתם לבקר בפיסה האחרונה של הוואי האותנטית ובמקום מוצאו של ריקוד ההולה, זוהי תחנה מיוחדת במינה. אוכלוסיית האי מונה כ-7,500 תושבים בלבד וליותר ממחצית מהם שורשים פולינזיים. אין כאן אינטרנט מהיר, בקושי יש קליטה סלולרית והחיים מתנהלים בקצב איטי ביותר. וכדי לוודא שמבינים אתם את מנהג המקום, שלט ביציאה ממנחת המטוסים מזכיר למבקרים הטריים: "!Slow down, this is Molokai".
את מולוקאי הכרתי באמצעות זוג מקומי שפגשתי באי מבודד בסמואה האמריקאית, והמפגש החוזר איתם מרגש ביותר. המנה העיקרית בארוחת הערב היא סטייק של בשר צבי שהוענק לזוג במתנה מצייד מקומי. באי שבו קשה וגם יקר להשיג מצרכים רבים מצד אחד, אך מנגד ניתן לגדל ולהשיג מהטבע כמעט הכול (עם מעט מאמץ), קיימת כלכלה שיתופית הסמויה מעין המבקר, שבה תושבי המקום מחליפים זה עם זה הכול מהכול.
את חופו הדרומי של האי מחבקת שונית אלמוגים מרהיבה, וכביש החוף הנמתח מזרחה מהעיירה Kaunanakakai טומן בחובו עצירות רבות במפרצים מבודדים. הכביש מסתיים בירידה עוצרת נשימה לעמק Halawa ומפרציו התאומים. מומלץ לצאת לטרק מודרך ולא קשה במיוחד למפל המים המזין את מימי המפרץ וללמוד על הצמחייה המקומית, עצי הפרי הרבים ומקדשי האבן העתיקים לפני הטבילה מתחת לזרם המפל. בקצה המערבי של האי רצועת חופים מדהימה שבהם כמעט ואין נפש חיה ובמרכזו ההררי מסלולי 4x4 משובחים, אולם שווה להתמקד בגולת הכותרת של הביקור במולוקאי - הביקור בחצי האי Kalaupapa.
בחלקו הצפוני והמבודד של האי, שגם כך נחשב למבודד מבין איי הוואי המרכזיים, שוכן חצי האי השטוח. מוקף משלשה כיוונים במימי האוקיינוס, ומצדו הנותר בצוקי הים הגבוהים ביותר בעולם. Kalaupapa היווה את "המיקום המושלם" ליישוב בכפייה של חולי הצרעת בתקופה שהמחלה המסתורית דאז התפשטה בקרב תושבי האיים, מסוף המאה ה-19 ועד המאה ה-20. הצרעת זרעה פחד רב ויצרה לחץ מצד בעלי האדמות החקלאיות הלבנים על משפחת המלוכה לעשות משהו בנדון, לפני שעוד ידיים עובדות ייגדעו (תרתי משמע).
בשנים 1866-1969 כ-8,500 חולים יושבו, רובם בכפייה, בקהילה המבודדת, עד לפתיחת שערי המקום למבקרים חיצוניים. בשנים הראשונות נאלצו החולים להתמודד עם תנאים קשים ביותר, הן בשל נכותם והן בהיעדר תשתית מתאימה.
לאחר כמה שנים, הגיע מהונלולו השכנה הכומר דמיאן הבלגי, שהתנדב לדאוג לחולים והשפיע על טובי לב אחרים להגיע ולסייע, בטרם מת הוא עצמו מהמחלה שנדבק בה.
כיום, כתריסר "חולים" לשעבר (למחלה תרופה זה שנים) עדיין מתגוררים בקהילה ואפשר להבין מדוע הם מסרבים לעזוב, שכן המקום המבודד מרהיב ביופיו והממשלה הפדרלית דואגת לכל מחסורם (אפילו אמזון מבצעת שליחויות עד לכאן). בשל הרצון להנציח במעט את אי הצדק שאותו חוו החולים, הביקור בחצי האי מתאפשר רק באמצעות אישור מיוחד (שקל להשיגו) ורק עם מלווה מוסמך. כדי להגיע לנקודת המפגש, השוכנת כ-500 מטרים בקו אווירי מהצוק, יש לרדת כ-1,400 מדרגות המתפתלות 26 פעמים לאורך כ-5.5 קילומטרים, או פשוט להצטרף לשיירת פרדות (אפשר גם לטוס).
הסיור המודרך לוקח את המבקרים המעטים לנקודות מעניינות ביישוב, הממחישות את חיי הקהילה שאט-אט הלכו והשתפרו. אם יתמזל מזלכם, אולי אף תזכו לפגוש את אחד החולים הנותרים, אולם בדרך כלל הם נוטים להימנע ממגע עם מבקרים. את הסיור מסיימים בביקור בכנסייתו ובקברו של הכומר דמיאן, שלו העניק הוותיקן מעמד של קדוש ב-2009.
קוואי: גן העדן של הוליווד
כשהוליווד מחפשת לוקיישן המדמה את גן העדן, היא בדרך כלל בוחרת באי קוואי, אי שבו אפילו נסיעה קצרה לסופר המקומי מתגמלת, בשל הטבע הייחודי שבכל עבר. קוואי הוא לא רק מוותיקי האיים שבארכיפלג, אלא גם מהגשומים ביותר. שילוב זה איפשר לטבע די זמן לפסל את פסגות האי בצורה מרשימה. בקוואי מספר רב של תיירים בכל ימות השנה, ולא מעט "מהגרים" אמריקאים מהסוג ההיפי, הטבעוני והאורגני, שכן האי הוא מקום אידיאלי לגידול פירות וירקות בשל מזג-האוויר והקרקע הפורייה. את מרכולתם ניתן לטעום ולקנות באינספור שוקי איכרים.
מצדו הדרומי והיבש יותר של האי, מגיעים לפתח הכניסה לקניון Waimea - הידוע בכינויו "הקניון הגדול של הפסיפיק". מדובר בתופעת טבע שקשה להאמין שקיימת על אי כה קטן, ושיש לזקוף אותה לכמויות הגשם העצומות שלהן זוכה האי. במשך אלפי שנים הוביל הגשם הרב לקריסתו של לוע הר הגעש וליצירתו של נהר Waimea, החורץ את הקניון עד למפגש עם האוקיינוס.
הדרך הנוחה ביותר להתרשם מהקניון האדמדם היא בנסיעה לאורך Waimea Canyon Drive, שבצדיה מצפורים רבים ומסלולי הליכה בכל הרמות. בקצה הדרך, פארק Koke'e מאפשר הצצה אל צוקי Na Pali המפורסמים - רכס משונן ובלתי עביר בצדו הצפון-מערבי של האי. מומלץ ביותר לצאת בשעות הבוקר לטרק ה-Awa'awapuhi ולזכות במבט ייחודי מעל הרכס ואף "לחנות" לכמה שעות על מדף אבן מבודד הצופה אל הנוף המהפנט. המטרד היחיד? אינספור סיורי מסוקים - זוהי אמריקה, אחרי הכול!
כשם שאי-אפשר להגיד שהייתם בהוואי מבלי שטעמתם מנה של shave ice - הגרסה המקומית והמושקעת לברד הישראלי - אי-אפשר להגיד שביקרתם בקוואי מבלי שצעדתם לאורך מסלול ה-Kalalau. המבט אל צוקי נא פאלי מהיום הקודם רק פותח את התיאבון, ומסלול הליכה זה מתפתל לאורך כ-17 קילומטר של צוקי ים, עמקים ויובלים עד שמסתיים בחוף ים מבודד.
לא חובה לצעוד את כל הדרך כדי לספוג מעט מן היופי של המקום (אך יש צורך ברישום מוקדם אם כן). מטיילי יום יכולים לצעוד לאורך המקטע הראשון המציע אינספור נקודות תצפית וביקור בחוף פראי, ואף להאריך מעט את הדרך אל תוך יער הגשם לאורך הערוץ עד למפל Hanakapiai.
בגזרת החופים, אפשר לבלות כמה ימים רק בשיטוט אחר החוף המושלם, אולם שווה להכיר את מפרץ Hanalei הציורי הסמוך לעיירה בעלת אותו השם, ואת חוף Tunnels המוקף בצוקי Bali Hai הגבוהים, שצבעם ברק.
אוהאו: עיר הבירה, הונולולו
מקום מושבה של בירת הוואי, הונולולו, אוהאו הוא האי המאוכלס ביותר במדינה (כמיליון תושבים). לעיתים קרובות ניתן לפסוח על הביקור באי עם טיסות קונקשן ליבשת מהאיים השכנים, אולם אל תתבאסו אם "נתקעתם" פה. באי כמה מסלולי הליכה משובחים, רוד טריפס לעיירות גולשים מרוחקות, מוזיאונים (פרל הרבור) וחוויה קוסמופוליטית בעיר הגדולה, ואפילו קצת שופינג לפני הטיסה חזרה.
מידע מעשי
עונה מומלצת: הוואי מוצפת בתיירים בכל ימות השנה. מומלץ להימנע מביקור בתקופות החגים והחופשות האמריקאיים. חודשי אפריל-יוני וספטמבר-אוקטובר אטרקטיביים במיוחד.
בחירת איים: לכל אי אישיות משלו, וכלל האצבע המומלץ הוא ביקור לכל היותר בשלושה איים על כל עשרה ימי טיול (נטו).
לינה: מחירי הלינה בהוואי גבוהים מאוד ורצוי להזמין זמן רב מראש. יש לשים לב לאותיות הקטנות, שכן בחלק ממקומות הלינה תוספת מיסים משמעותית ואף "דמי ניקיון" גבוהים.
טיסות פנים: ההגעה מאי לאי מתבצעת בטיסות בלבד. יש לשים לב למיקום שדה התעופה באיים שבהם יש יותר משדה אחד, ומומלץ להצטרף למועדון הנוסע המתמיד כשהדבר ניתן בחינם, שכן הוא מקנה הנחה במסירת כבודה.
שכירת רכב: מלבד השהייה בהונולולו, מומלץ לשכור רכב משדה התעופה בכל אי. אין צורך ברכב 4X4, אולם באי הגדול רכב מסוג זה פותח אפשרויות נוספות בפני המטייל. יש לשים לב לחוקי הביטוח הייחודיים במדינה (no fault) ולרכוש כיסוי בהתאם למידת הסיכון המתאימה לכם. באתרי התיירות והחופים לא מומלץ להשאיר חפצים ברכב ואף לנעול, שכן פריצות לרכבים וניפוץ חלונות על-ידי מקומיים היא תופעה שבשגרה.
מפולינזיה להונונולו: מממלכה עתיקה למדינה בארה"ב
במסע ימי מרתק, הנמתח לאורך כ-3,600 ק"מ של אוקיינוס, הגיעו בסביבות 300 לפנה"ס המתיישבים המקוריים של הוואי, ככל הנראה מאיי מרקיז שבפולינזיה הצרפתית. בהדרגה, גילו הפולינזים את כל איי הוואי, יישבו אותם ויצרו מבנה חברתי היררכי וקוד חברתי נוקשה ביותר הידוע בשם kapu (מקור המילה "טאבו"). בהיעדר אויבים מבחוץ, נלחמו השבטים השונים זה בזה ואף יצאו לקרבות עם האיים השכנים. לאחר מסע ארוך ורווי דם, היה זה המלך Kamehamea מ"האי הגדול", שהצליח לאחד לראשונה את כל האיים תחת כתרו ולייסד את ממלכת הוואי.
בערך באותה תקופה, עגן בחופיו של האי הגדול האדם הלבן הראשון, הלוא הוא מגלה הארצות האגדי ג'יימס קוק, בדרכו מטהיטי. כמיטב המסורת בשאר ה"תגליות", במיוחד באיי האוקיינוס השקט, החלו אט-אט לבקר בהוואי אורחים נוספים, כגון ציידי לווייתנים וסוחרים אשר החליפו כלי עבודה, נשק ואלכוהול תמורת מזון ומחסה, אולם גם הביאו עימם מחלות אשר קטלו חלק נכבד מהאוכלוסייה.
בנו של המלך האגדי ביטל את שיטת ה-kapu, וכך נוצרה הזדמנות עבור המיסיונרים הנוצרים, ואלה כרגיל ידעו לנצלה עד תום. לא רק שהצליחו להמיר את דתם של הפולינזים לנצרות, אלא שגם ניכסו לעצמם עמדות השפעה על משפחת המלוכה, גם באמצעות קשרי נישואין. אפילו בימינו, צאצאי מיסיונרים מחזיקים בחלקות אדמה עצומות שהוענקו להם מתוקף מעמדם (ראו את הרקע לעלילת הסרט "היורשים").
במחצית השנייה של המאה ה-19, החל כוחה של משפחת המלוכה לדעוך, בעוד כוחם של אנשי עסקים אמריקאים - אשר שלטו בתעשיית קנה הסוכר ומטעי בננות ואננס - כמו גם לוביסטים למיניהם, החל לנסוק. למעשה, שליטי הוואי החוקיים נושלו מכוחם, ולמורת רוחם החלו לתפוס תפקיד סמלי בלבד. כדי להגדיל את תפוקת הייצור, החלו לזרום לאיים פועלים רבים מסין, מיפן ואף מפורטוגל, ומרקם אוכלוסייתה של הוואי שונה לעד. אף שסופחה לארה"ב כבר ב-1898, הפכה הוואי למדינה רשמית רק ב-1954. כיום, מתגוררים בששת האיים המרכזיים של הוואי כ-1.5 מיליון תושבים, אולם רק כ-10% מזוהים כילידים.