מתחילים בשכר נמוך ומתקדמים לשכר סביר - זו התמונה שעולה מניתוח שכרם של מורי העל-יסודי. בעוד שכמעט רבע מכלל המורים משתכרים שכר בסיס הנמוך מ-8,000 שקל בחודש, מצליחים המורים שנשארים במערכת לצבור עם חלוף השנים זכויות ותוספות שמביאות את שכרם הכולל לסכום כפול. עם זאת, גם בשיא הוותק, לאחר יותר מ-30 שנים במערכת החינוך, עדיין שכרם של המורים נמוך מהשכר הממוצע בחברות הממשלתיות כמו חברת החשמל, ונמוך משמעותית משכרם של עובדי הנמלים.
אתמול (א') הודיע ארגון המורים כי הוא מבטל את השביתה שתוכננה להיום בעקבות התקדמות משמעותית במו"מ עם האוצר. יו"ר ארגון המורים, רן ארז, הסביר כי הוא זקוק לזמן כדי ללמוד לעומק את ההצעה שהגיש האוצר, הכוללת לדבריו "הרבה גרפים", בניסיון להבין מהי תוספת השכר שהאוצר מציע למורים הוותיקים. בהצעה המקורית של האוצר דובר על רצפת שכר של 8,000 שקל למורים המתחילים, ותוספת שכר סמלית למורים הוותיקים. ההצעה המעודכנת מדברת, לדברי האוצר, על "תוספת של מאות שקלים" לשכר המורים הוותיקים - אך כמה בדיוק, אין כנראה לאיש מחוץ לאוצר מושג.
הודעתו של ארז מלמדת על המורכבות הרבה של מודל השכר של המורים. ניסיון להבין את המודל הזה באופן בסיסי מעלה בדמיון את משל הצב והארנב המפורסם. המורים מתחילים בפיגור ניכר אחרי עובדי מקצועות אחרים, אך נהנים מזחילת שכר בטוחה ואיטית ואפילו מיתרון מסוים על פני עמיתיהם בעת הפרישה - והכל כמובן בתנאי שהם מתחילים בגיל צעיר (או מצליחים לקבל הכרה בוותק מעבודה קודמת) ונשארים במערכת במשך כל השנים.
לפי טבלאות השכר של מורי העל-יסודי בתוכנית "עוז לתמורה", עומד שכרו של מורה מתחיל על 6,680 שקל לחודש. עם השנים השכר עולה בהדרגה: אחרי 10 שנים ישתכר המורה 9,588 שקל; אחרי 20 שנה יגיע שכרו ל-11,138 שקל; ומורה בשיא הוותק (30) ישתכר 12,773 שקל. לעומת זאת, לפי טבלאות השכר שמציג האוצר, שכר המורים גבוה יותר - והפער עולה ככל שמתקדמים בוותק: 7,630 שקל למורה מתחיל, 11,737 שקל למורה עם 10 שנות ותק, 14,419 למורה הנמצא במערכת 20 שנה ו-17,424 שקל למורה בשיא הוותק. השכר הממוצע למורה בעל-יסודי, עומד לפי האוצר על 13,550 שקל לחודש.
נתונים סותרים
נתוני האוצר מתנגשים לכאורה עם נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שלפיהם עמד שכרו הממוצע של מורה בעל-יסודי (כולל חטיבות הביניים) ב-2016 על 8,535 שקל בלבד. הבעיה שנתוני הלמ"ס אינם מתוקננים למשרה מלאה (100%), אלא מבטאים ממוצע של כל המשכורות במערכת, וכך מורה שעובד בשתי משרות חלקיות ומקבל בכל אחת שכר של 5,000 שקל ייספר כשתי משרות בשכר זה.
במשרד האוצר מתעקשים שהנתונים הגבוהים יותר שהציגו הינם מדויקים ומבוססים על התשלום בפועל למורים. כך למשל, באוצר אומרים כי מורה בעל תואר שני זכאי לתוספות של 5% בחישוב מרכיבים שונים של המשכורת, ומורה בעל תואר שלישי לתוספות של 10%. בנוסף יכולים המורים להגדיל את שכרם באמצעות השתלמויות מקצועיות: מורה יכול לצבור עד 18 השתלמויות כאלה במהלך השנים ולהגדיל את שכרו בעד 20%. גמולים נוספים יכולים המורים לקבל תמורת ריכוז מקצועות שכבתיים (תוספת של 6%-9%) או הכנת כיתה לבגרות (תוספת של 2%). תוספות שכר שאינן מופיעות בטבלאות השכר של המורים כוללות ביגוד והבראה (400-500 שקל) והחזרי הוצאות (עשרות שקלים בחודש).
המורים, לעומת זאת, טוענים כי יציאה להשתלמויות איננה מקובלת בקרב כל המורים ורק מורים מעטים מקבלים תפקידים נוספים, כך שלמעשה רק מיעוט קטן מהמורים מצליח לצבור גמולי השתלמות ומקצוע בהיקף משמעותי - ומיעוט זה מעוות את נתוני הממוצע.
אחד היתרונות הגדולים של שכר המורים בא לידי ביטוי בחיסכון ארוך הטווח: מורי עוז לתמורה זכאים לקרן השתלמות עם הפרשת מעביד של 8.4% מהשכר (ההפרשה המקובלת במשק לשכירים המקבלים קרן השתלמות הוא עד 7.5% - ע.ב), וכמעט כל שכר הברוטו שלהם מוכר לצורך חישוב ההפרשה לפנסיה. בנקודה האחרונה הזו יש למורים יתרון גדול על-פני עובדי חברת החשמל והנמלים שחלק ניכר משכרם מבוסס על כוננויות ואינו מוכר לצורך הפרשות פנסיוניות. אז גם בסיפור שלנו יש כנראה לצב סיכוי להדביק את הארנב - אבל לא לפני קו הסיום.
