מלחמת התורמים והטכניון עולה שלב: לאחר שמשפחת תורמים/משקיעים מחו"ל תבעה את הטכניון וחוקרים בו בטענה לתרמית, שהביאה אותם להשקיע בטכניון כ-40 מיליון שקל עבור פיתוח טכנולוגיה להמרת אנרגיה - יחסי האמון נקברים סופית. זאת, לאחר שהטכניון, בצעד חריג, ביקש הפקדת ערובה של 2 מיליון שקל מצד החברה המשפחתית של התורמים ומצד קרן הנאמנות של המשפחה ("נאמנות מילגרום"), שהוקמה לצורכי ההשקעה בטכנלוגיית המרת האנרגיה. במקביל מבקשת המשפחה לתקן בשנית את התביעה, הפעם בשל טענות כי הטכניון הפר גם הסכם תרומה עם המשפחה בתקופה שחלפה מאז הגשת התביעה המקורית.
יחסי תורם-אקדמיה אמורים להיות מבוססים על הערכה הדדית, על ביטחון ביחסים ארוכי-טווח, ובראש - על אמון שרוחש כל אחד מהצדדים לצד השני. זאת, בעיקר כששיתוף הפעולה אמור להניב מחקר. אולם, במקרה של הטכניון התרחש ההיפך הגמור, ומה שהחל כהתגשמות "החלום הציוני" של סב משפחת התורמים, באמצעות השקעה בפיתוח ישראלי ולצורכי הציבור כולו - הפך למלחמת האשמות משני הצדדים, הכוללת ויכוח על צוואה, כספי תרומה מוקפאים ואובדן מוחלט של האמון ההדדי.
בפברואר האחרון הגישו בני משפחת מילגרום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, תביעה בהיקף של כ-38.6 מיליון שקל נגד הטכניון ונגד החברה-הבת השלו "מוסד הטכניון למחקר ופיתוח", האחראית על הקשר בין התורמים/המשקיעים לחוקרים. זאת, בטענה שהם שוכנעו להשקיע כ-4.5 מיליון דולר במחקר לייצור חשמל באמצעות המרת אנרגיה מכנית לחשמלית, אך נפלו קורבן, לכאורה, לתרמית חמורה ולהתנהלות נכלולית של החוקרים. לדברי המשפחה, החוקרים ביצעו מניפולציות בדוחות ובניסויים שערכו והציגו להם תוצאות כוזבות ומזויפות בקשר לטכנולוגיה שהם השקיעו בפיתוחה, ובהסתמך על מצגי-השווא הללו, סכומי-עתק שהשקיעה המשפחה, ירדו לטמיון.
עליית מדרגה בקרב בין הצדדים נרשמה כבר בעבר, בתביעה מתוקנת שהגישה המשפחה כדי לקבל בחזרה תרומה בהיקף של 4 מיליון דולר שהעניקו לטכניון, בנוסף לאותה השקעה בת 4.5 מיליון דולר בטכנולוגיית המרת האנרגיה. התרומה יועדה למחקרים שונים בתחום אחר, בכפוף לאישור המשפחה. כ-3.2 מיליון דולר מסכום התורמה שוכבים כעת בחוסר מעש, משפרץ הסכסוך, והטכניון לא יכול לעשות בהם שימוש, בהעדר אישור המשפחה.
הטכניון דורש ערבות
לאחר תיקון התביעה, חלו התפתחויות נוספות בסאגת המאבק המשפטי בין הצדדים, המשתרע עד כה על-פני כ-40 בקשות ביניים שונות: כעת מבקשים התובעים לתקן (בשנית) את כתב תביעתם, כך שזו תכלול הפרות שונות של הסכם התרומה, שלטענתם אירעו לאחר הגשת התביעה המקורית.
הטכניון מצדו לא טומן את ידו בצלחת הטחת ההאשמות ההדדית, ומבקש כעת (בשנית, לפי הנחיית בית המשפט העליון באחד מהליכי הביניים), כי קרן הנאמנות של המשפחה וכן החברה המשפחתית שלה ישלמו ערובה של מיליון שקל, כל אחת. למעשה מביעה הדרישה חוסר אמון מוחלט במשפחת התורמים/המשקיעים, משום שמשמעותה היא שהטכניון מעריך כי הקרן והחברה המשפחתית לא יוכלו לעמוד בהוצאות משפט (אם יפסידו בתביעה), במקרה שאלו יגיעו לסכום החריג של 2 מיליון שקל. זאת, למרות שלמשפחת התורמים היו הרי כ-8.5 מליון דולר "פנויים", אותם השקיעו ותרמו לטכניון.
בבקשתו להפקדת ערבות, מציין הטכניון כי החברה המשפחתית שהוקמה לצורך ההשקעה במיזם המרת האנרגיה, נמצאת בהליכי פירוק. לדבריו, לא הוצגו כל ראיות לכך שמצבם הכלכלי של המשפחה, של החברה המשפחתית ושל קרן הנאמנות הוא טוב, כך שהן יוכלו להחזיר את הוצאותיו המשפטיות של הטכניון - במקרה שהוא ינצח בתביעה.
אובדן אמון מוחלט
כעת טוענת משפחת מילגרום כי למרות קריסת מערכת היחסים עם הטכניון בעקבות גילוי ההונאה לכאורה שביצע כלפיה סביב השקעתה (כ-4.5 מיליון דולר) במיזם המרת האנרגיה, הטכניון לא נענה לבקשתה להחזיר לה את כספי התרומה בסך 4 מיליון דולר, סכום אותו מבקשת המשפחה לתרום לצורך ציבורי אחר. "כדי להבטיח שכספי התרומה ישמשו אך ורק לצורך מימון מיזמים בעלי אוריינטציה ציבורית אשר יוסכמו על התורם, נכללו בהסכמי התרומה הוראות אשר מחייבות את אישור "נאמנות מילגרום (קרן הנאמנות של המשפחה - מ' ר') לכל שימוש בכספי התרומה", מסבירה המשפחה התובעת, ומפרטת כי הטכניון נטל על עצמו חובות דיווח מפורטות שונות ל"נאמנות מילגרום", בהן בקשר לשימוש בכספי התרומה, ליתרת הכספים ולתשואה שהכספים מניבים.
"נמצא איפה כי אין מדובר בהסכם תרומה סטנדרטי אלא בהסכם המחייב שיתוף פעולה הדוק ומתמשך בין התובעים לטכניון ומידה מיוחדת של אמון", מפרטים המילגרומים, ומאשימים: "נוכח התנהלותו הבוטה, חסרת תום הלב והמזלזלת של הטכניון, אבד אמון זה לחלוטין. באופן שכספי התרומה בהם טרם נעשה שימוש (כ-80% מכספי התרומה) שוכבים כאבן שאין לה הופכין, וברור כי גם בעתיד לא ייעשה בהם דבר". עוד לטענת המשפחה, החל ממועד כריתת הסכמי התרומה לא קיבלה המשפחה את כלל הדוחות והדיווחים הנדרשים מהטכניון.
עמדת הטכניון למעשה, היא כי אם התורמים מבקשים לבטל את הסכם התרומה - הם לא יכולים לבקש דוחות על שימוש בכספי התרומה. כך, לפי עמדת המוסד האקדמי היוקרתי המצוטטת בתביעת המשפחה, "קרן הנאמנות המשפחתית אינה רשאית לדרוש את העברת הדוחות על-פי הסכמי התרומה, בשים לב לטענתה בתביעה כי יש להורות על השבת התרומה, נוכח בטלותו של הסכם התרומה".
עמדה זו של הטכניון, לדברי המשפחה התובעת, "מפרה ברגל גסה את חובות האמון של הטכניון כלפי מי שתרם לטכניון סכום כסף כה משמעותי והתקשר עמו בהסכמים שמטרתם הייתה, בין היתר, להבטיח שיתוף פעולה הדוק בין הצדדים וכן שקיפות מלאה ביחס לאופן השימוש בכספי התרומה".לעמדת המשפחה - עצם ההחזקה בכספים מחייבת את הטכניון בטיפול ובדיווח אליהם התחייב הטכניון בהסכמי השקיפות, בהם עוגנה התרומה.
הטכניון טרם הגיש תגובה לבקשת התורמים לתיקון נוסף של כתב התביעה, אולם ניתן ללמוד על עמדתו מהבקשה שהגיש במקביל בדרישה שהמשפחה התובעת תפקיד ערבות למקרה של הפסד בקרב המשפטי. לטענת המוסד האקדמי, התרומה ניתנה מכוח צוואה ולכן לא ניתן להורות על השבת התרומה, כל עוד לא בוטלה הצוואה. לדברי הטכניון, התרומה של משפחת מילגרום ניתנה בלי קשר לתרמית הנטענת, כיוון שהיא "ניתנה בסכום זהה" גם לאוניברסיטה העברית, לאוניברסיטת בן-גוריון ולמכון וייצמן, וגם כיוון שהיא ניתנה ביולי 2011, בעוד שגילוי התרמית הנטענת נעשה עוד לפני כן, ביוני - היינו התרומה, טוען הטכניון, ניתנה לאחר שהמשפחה טענה לתרמית בכספי ההשקעה הראשונה שלה.
במלחמה בין הטכניון לתורמים ממשפחת מילגרום יכריע כעת בית המשפט, אך לסכסוך בין הצדדים עשויה להיות השלכה על תורמים פוטנציאליים רבים, ולכן גם על פני האקדמיה בישראל.
משפחת התורמים: "חוקרי הטכניון ביצעו מניפולציות בדוחות ובניסויים של הטכנלוגיה החדישה והציגו תוצאות כוזבות"
בתביעה נגד הטכניון בהיקף כ-38.6 מיליון שקל, שהגישה בפברואר האחרון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, תוקפת משפחת מילגרום בחריפות את הטכניון וחוקריו. לדברי המשפחה, היא נפלה קורבן לתרמית חמורה ולהתנהלות נכלולית של חוקרים, שפעלו מטעמם ובחסותם של הטכניון ושל חברת "מוסד הטכניון למחקר ופיתוח", חברה-בת של הטכניון האחראית על הקשר בין המשקיעים לחוקרים והעוסקת ב"מסחור" ההמצאות המדעיות ובגיוס משאבים למימון מחקר. התביעה הוגשה גם נגד חברה זו, וכן נגד פרופ' חיים אברמוביץ, פרופסור-חבר בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון.
לטענת המשפחה, בהסתמך על המצגים של הטכניון ושל חוקרי הטכניון באשר לטכנולוגיה של המרת אנרגיה מכנית לחשמלית, ובהסתמך על הפוטנציאל היישומי שלה, כולל הדגמה (מרמתית לטענתם) של משטח הדריכה, שהיימן מילגרום (הסב, שהלך לעולמו בינתיים) התפעל ממנה מאוד - הסכימה משפחת מילגרום להשקיע בטכנולוגיה באמצעות החברה. במשך תקופה השקיעה המשפחה סך של 4.5 מיליון דולר במחקר האמור, תוך שמוצגים בפניה דוחות התקדמות של המחקר וכן ניסויים מוצלחים שבוצעו ואשר מעידים על התקדמות הפרויקט.
הפיתוח הטכנולוגי פורץ-דרך שנהגה וגובש על-ידי חוקרי הטכניון, היה אמור לייצר חשמל באמצעות חומרים פיאזו-אלקטריים, ולאפשר, למשל, ניצול של האנרגיה המכנית הנוצרת אגב תנועת כלי רכב לצורך ייצור חשמל. בכך היתה מוצבת חברת "מוסד הטכניון" בעמדת יתרון מסחרי משמעותי בתחום הייצור של אנרגיה ירוקה.
אולם האידיליה התפוצצה ב-2011 כשגילתה המשפחה כי היא לא מצליחה למכור את הטכנולוגיה בחו"ל. בדיקות חיצוניות שערכה הביאה אותם למסקנה שהטכניון הוליך אותה שולל - ובעקבות זאת הגישה המשפחה בפברואר את התביעה. משפחת מילגרום טוענת כי חוקרי הטכניון ביצעו מניפולציות בדוחות ובניסויים שערכו והציגו להם תוצאות כוזבות, וכי הטכניון האמון על הפיקוח של עבודת המחקר במעבדותיו איפשר לצוות החוקרים לזייף בבוטות ובמשך שנים דוחות וניסויים, שלפיהם המחקר והפיתוח של הטכנולוגיה משיגים תוצאות מצוינות.
אחד הדברים ש"זיעזעו" את משפחת מילגרום יותר מכל, ומעיד, לטענתם, על מידת עזות-המצח והיקף התרמית של חוקרי הטכניון, היה הניסוי עם משטח הדריכה עליו הודגמה הטכנולוגיה. באותו ניסוי נדרש הסב היימן מילגרום לעמוד על משטח עם נורות ולצעוד עליו, והנורות לכאורה נדלקו על-ידי חום גופו הודות לטכנלוגיה החדישה. ניסוי מוצלח זה, גרם לדברי המשפחה לסרב להחליט על מתן התרומה לטכניון. אולם לדברי המשפחה, בדיעבד התברר להם כי הנורות שעל המשטח הופעלו למעשה על-ידי בטריה פשוטה ולא על-ידי חום הגוף של היימן מילגרום.
מהטכניון נמסר: "החלטת בית המשפט העליון שהורתה למחוזי לשוב ולדון בבקשת הטכניון לחייב את החברה בהפקדת ערובה, כמו גם החלטות ביניים של המחוזי נגד התובעים - בין היתר בנוגע לחיוב בני משפחת מילגרום להשיב על שאלון עליו סירבו במפגיע לענות - מדברות בעד עצמן. העובדה, כי התובעים בחרו לבקש ולתקן, בפעם השלישית, את כתב התביעה שלהם, וזאת לאור טענות ההגנה של הטכניון מדברת גם היא בעד עצמה. "הטכניון דוחה מכל וכל את הטענות ל'תרמית' כביכול. בניגוד לטענות - המחקר שבוצע באמצעות חברת הזנק בשליטת התובעים, לא בוצע בחסותו ובהשגחתו המחקרית-מקצועית של הטכניון, הגם שהיו מעורבים בו חוקרים שלו, שהראשי בהם הוא "במקרה" קרוב משפחה של התובעים.
"התובעים בחרו להשקיע בהקמתה של חברת הזנק והיו מודעים היטב לסיכויים ולסיכונים הנובעים מהשקעה שכזו כבר מתחילת פעילותה של החברה. הדבר מצא ביטויו באופן התנהלותם מיום הקמת החברה ואף בדוחות הכספיים שלה.
"במרוצת הזמן התברר ככל הנראה לאנשי החברה כי יישום הטכנולוגיה, באופן בו הם היו מעוניינים ליישמה, אינו ישים כלכלית, והחלו לצוץ טענות שונות ומשונות, שבינן לבין הטכניון אין כל קשר. לראיה, התובעים המשיכו להפעיל את החברה כשלוש שנים לאחר שנודעה להם אותה 'תרמית'.
"לטכניון ולמוסד הטכניון מסורת מפוארת של מחקרים פורצי-דרך. חלקם הפכו במרוצת הזמן ליישומים ופיתוחים מסחריים מצליחים, בעוד שמחקרים אחרים, מטבע הדברים, לא מצאו את דרכם אל השוק המסחרי. נדגיש כי שרבוב נושא התרומה לתביעה - אין לו כל קשר למקרה. הטכניון יגיב על כל הטענות בבית המשפט".