קק"ל / צילום: איל יצהר
מי שחולף ליד לשכת יו"ר הכנסת לא יכול להתעלם ממיצג גדול מוגן בזכוכית ובתוכו מכתב משנת 1957, שכתוב על קלף ומיועד לראש ממשלת ישראל וחתום על ידי הברון רוטשילד. "התעודה שהוטלה על פיק"א נתמלאה", נכתב על הקלף המתאר את סיום דרכה של חברת פיק"א מול המדינה. פיק"א, חברה פרטית להתיישבות יהודית בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון רוטשילד ב-1924, רכשה אדמות, הקימה עליהם יישובים וניהלה עבורם את הקרקע. היא ייבשה ביצות בפתח תקוה וחדרה, הקימה מפעלים דוגמת מלט נשר ומפעל המלח בעתלית וגם עסקה בנטיעת יערות. למעלה מ-15% מהיערות שניטעו בתקופת המנדט הבריטי היו על ידי פיק"א. עם הקמת מדינת ישראל, הבינה פיק"א שהמטרות שלשמן הוקמה הוגשמו באופן מלא והיא החליטה על פירוקה והעבירה את כל נכסיה לבעלות המדינה.
בעוד לפיק"א היה מנגנון השמדה עצמי מרגע שהושגה מטרתה הנעלה: הקמת מדינת ישראל בבעלות יהודית לאומית על קרקעותיה, מקבילתה קק"ל עסקה בעיקר בשימור הכוח. ב-1952 חוקק חוק שפוטר את קק"ל מתשלום מס ותשלומי חובה ממשלתיים אחרים. שנה לאחר מכן נחקק חוק קרן קיימת לישראל, שעיגן את מעמדה כחברה עצמאית חרף העובדה שהחברה שהוקמה ב-1901 במטרה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל, לא גאלה קרקעות כבר עשרות שנים.
קק"ל אף הגדילה לעשות וב-1961 חתמה על אמנה שמאפשרת למדינה לנהל את כל הקרקעות שלה, אבל כחוכרת בלבד. משמעות הדבר היא כי כל הכסף של הקרקע מועבר חזרה לקק"ל. כל עוד הארגון עסק בפיתוח הארץ, ניתן היה להצדיק זאת. עם השנים, משלא היה ברור מה תכליתה של קק"ל, הכספים מחו"ל הפסיקו לזרום ותמיכת העולם היהודי בה פחתה לאחוזים מזעריים מהכנסותיה (מי שמעוניין יכול להציץ בדוחות הכספיים שמפורסמים באינטרנט). וכך הפכה קק"ל לחברת נדל"ן, שעיקר הכנסותיה הינן מפעולות השבחת הקרקע כתוצאה מפעולות המדינה.
בעוד כולנו מזהים את קק"ל עם הקופסה הכחולה, פארקים ירוקים, מתקני נופש ביערות, נטיעות וציונות, בפועל רק שליש מההכנסות של החברה הועברו לפיתוח הקרקע, הכשרה וייעור. לעומת זאת, קובע מבקר המדינה, 43% מההכנסות שימשו את קק"ל להגדלת נכסיה הפיננסים.
בשנים האחרונות, בשל מאמצי שר האוצר משה כחלון להאצת הבנייה ופיתוח הארץ, עלו ההכנסות מהקרקע לסכומים חסרי תקדים וכך נוצר מצב שבעוד המדינה משתמשת בהכנסותיה מהקרקע ומחזירה אותן לתושבים על ידי פיתוח כבישים, תחבורה ציבורית, מחיר למשתכן ותשתיות אחרות, קק"ל עושה בכסף כראות עיניה: קופות קטנות של עשרות מיליונים למשימות לא ברורות, חלוקת כספים פוליטיים לרשויות מקומיות, ועוד תשלומים "פוליטיים" כאלה ואחרים שאודותם נתן מבקר המדינה את דעתו ונעשו תחקירים רבים.
בהיעדר שקיפות, כשאין חובת דיווח לציבור וכשהמשכורות בשמיים, מה הפלא שמתקיימים קרבות ענקים על ראשות הארגון? הציבור והתקשורת לא מייחסים כזו חשיבות גדולה לתפקיד, אבל מדובר בארגון פוליטי, שבראשו עומד איש פוליטי רב כוח והשפעה רבה על המערכת הפוליטית. תחתיו נמצאים נציגי מפלגות - שגם להם השפעה ניכרת על חברי הכנסת. בניגוד ליתר המוסדות הלאומיים, ההסתדרות הציונית, קרן הייסוד והסוכנות היהודית, לקק"ל יש תזרים מזומנים שוטף של מיליארדים, שמקורו כמעט כולו מפעולות ממשלת ישראל בקרקע. מדובר בכספי ציבור, לא בכספי קק"ל. כשזוג צעיר קונה דירה בגליל ים, קק"ל היא הנהנית הבלעדית של התגמולים מהקרקע, במקום שהכסף יועבר למדינה.
את הכספים האלו דורש משרד האוצר להחזיר לציבור. את כספי הפיתוח האלה צריך להשיב לתושבים ולייעד אותם לשימושים נדרשים - בתי ספר (בכל הארץ ולא רק לרשויות מקורבות), כבישים ותשתיות אחרות, הכל בהתאם לתעדוף הוגן ובהתאם לכללי המכרזים הקיימים במדינה, ולא לפי אלו של קק"ל. החלוקה צריכה להיות מתוך הסתכלות רחבה וכוללת של כלל הצרכים של המדינה מתוך עקרון חלוקה שוויוני ושקוף, שאותו יכולה וצריכה לעשות רק ממשלה נבחרת שהיא המייצגת הרשמית של רצון העם על צרכיו השונים.
כשהארגון נוסד, מדינת ישראל עוד לא נולדה. 70 שנה אחרי, יש מקום לתהות מדוע גוף אחר הוא זה שטוען לייצוג העם היהודי, מדוע קבוצת פוליטיקאים שנבחרת על ידי ההסתדרות הציונית היא זו שקובעת לאן ילך הכסף מתוך הסתכלות אינטרסנטית צרה.
הצעת חוק קק"ל, שעמדה השבוע על שולחן הכנסת, נועדה לעקר מהשורש את התופעה שעליה הצביע מבקר המדינה ולבטל את הפטורים מתשלום מס שניתנו לקק"ל בימים עברו. אין חולק על כך שתכליתם של הפטורים אינה קיימת עוד ושנדרשת חקיקה שתסדיר לטווח הארוך העברה קבועה של כספים למדינה. האם החוק היה עובר בקריאה שניה ושלישית? על זה כן אפשר להתווכח. הלחצים שהופעלו על חברי הכנסת ועל יו"ר הקואליציה דוד ביטן היו כבדים עד כדי איום על השגת רוב במליאה.
הצעת הפשרה שהושגה טובה לטווח הקצר. היא תאפשר למדינה להשתמש בתקבולים מהקרקע ולהשיבם לציבור כבר ב-2018 ובשנה שאחריה. אולם, אין הדבר מייתר מהלך ארוך טווח שיעגן באופן תדיר וקבוע העברת כספים מקק"ל למדינה. גם אם נקבל את הטענה השנויה במחלוקת שכיום, 70 שנה אחרי הקמת המדינה, יש צורך בגוף נפרד מממשלת ישראל שייצג את העם היהודי בתפוצות, לעניות דעתי, אין ולא צריכה להיות מחלוקת על כך שלמדינה מגיע נתח משמעותי בתקבולים מאותן האדמות בגין השבחת ערכן, שהגיעו כתוצאה ישירה מפעולות המדינה שכוללות, בין היתר, ביטחון, תשתיות, חיבור לחשמל, גז ומים וכו'. פעולות אלו הביאו לערך הנוכחי של האדמות כיום. טענה זו מקבלת משנה תוקף כשחלק נכבד מאדמות קק"ל מקורן בהעברת אדמות של נכסי נפקדים מרמ"י לקק"ל במחיר סמלי בין השנים 1949-1953.
כיום, אנו נמצאים בחצי הדרך. אין לנו מטרה לפרק את קק"ל, אבל כן לוודא שהכספי הציבור יובאו לחלוקה על ידי הגורם הרשמי במדינה דמוקרטית, דהיינו ממשלה נבחרת, שאחראית על מתן השירותים לציבור ורק לה יש את הראיה הרוחבית והמלאה לתעדף נכון בין הדרישות והצרכים השונים, ולא לגוף פוליטי נפרד כזה או אחר. חשוב לציין שבקק"ל קיימים גם עובדים מסורים, שציונות היא לא מילה גסה בשבילם והשימוש הציני שנעשה בהם השבוע, היה בעיני פסול.
גם לאחר הפשרה, השאלה העקרונית האם כ-70 שנה לאחר קום המדינה יש צורך בגופים מעין קק"ל נותרת בעינה. למרות שבעיני, הברון רוטשילד נתן במעשיו תשובה נחרצת לכך. גם אם פתרון מהותי ארוך טווח לא הושג לבעיות לעיל, לפחות הבאנו לכך שבשנים 2018-2019 הכספים יעברו חזרה למדינה וחלוקה של כ-2 מיליארד שקל נוספים תיעשה על ידי ממשלת ישראל בחקיקה בכנסת, ולא באמצעות קופות צדדיות כחולות ככל שתהיינה.