בחיפה, בנשר ובקריית שמונה יש חזירי בר; בבית שאן ובשכונות הצפוניות של רמת-גן וגבעתיים יש תנים; ובערד, בשדה בוקר ובעין-גדי יש זאבים. חיות הבר הגיחו בשנים האחרונות מהטבע ולא מפסיקות לעורר אצל תושבי הערים רגשות מעורבים של השתאות, שמחה, אבל גם של פחד ובהלה. האקולוגים טוענים שהערים מלוכלכות, שיש לנו אחריות מלאה על התופעה ומזהירים מפני שאננות.
שרית עוקד גרה בשכונת נעורים בערד, מעל נחל טביה (ואדי ג'ורה), הזורם לכיוון ים המלח: "אני עצמי ראיתי את הזאב בגינה שלי, ממרחק של 10 מטרים. עד לפני חודש הייתי הולכת כל בוקר בנחל והפסקתי. בטח שאני פוחדת. זאת להקה ואני לא רוצה להיתקל בהם. החיות מגיעות בגלל שאין להן ברירה. בתי הגידול שלהם מופרים ע"י האדם והן מחפשות אוכל ומים".
גיל כספי, חבר קיבוץ עין-גדי, גנן וצלם חובב, אומר שהוא אוהב את הזאבים ומתלהב מהם: "אנחנו רואים אותם כבר בערך חצי שנה. ברחבה של החדר אוכל בקיבוץ ראיתי יום אחד זאבה לבנה שמסתובבת בין הילדים. מאז הייתה מכה, כמו מה שקורה כעת בערד. הם היו באטרף של חיפוש אחרי אוכל ורדפו גם אחרי חתולים. זה דבר שאנחנו לא מכירים. אתה רואה שילדים קטנים כבר לא מסתובבים אחרי שבע בערב. יש פחד מסוים".
חיים ברגר, מורה דרך ממדרשת בן גוריון בשדה בוקר, אומר שהוא עוקב אחרי טורפים כדרך שיגרה בסיורי הלילה שהוא עורך: "כשאני רואה בעלי חיים בטיולים שלי זה בסדר. אבל כשבעל חיים בא במודע לתוך יישוב זה לא טוב. היו לנו מקרים של חתולים וכלבים שניטרפו. מבחינתי, אני רואה את זה שלא נעשה כלום להרחקת חיות הבר כרשלנות. הסכנה היא ברגע שהם מתקרבים לאנשים. ברגע הראשון בעל החיים מבין שאנחנו מקור מזון, וברגע השני הוא מאבד את החשש ומבין שאנחנו לא מסוכנים. זה עלול להוביל לתקיפה של בני אדם".
ד"ר יאיר וייס, סגן מנהל השירות הווטרינרי בחיפה, מסביר שחזיר הבר, כמו התן והעורב, הוא מין מתפרץ בכל הארץ: "חזיר הבר הוא בעל חיים מאוד חכם. הכלב שלנו טיפש על ידו. הוא מנצל הזדמנויות. בישובים כפריים החזירים מפחדים מאנשים. יש שם ציד והם מזהים אותנו כמין טורף. בערים נוצר מקור מזון, ואין גורם פחד. אין גורם מדלל. אין להם אויבים".
- מה קרה שפתאום עכשיו יש חזירים בתחומי העיר?
וייס: "כי יש מנהג של האכלת חיות, כמו חתולים למשל. זה לא קיים במקומות אחרים בעולם. המנהג הזה כנראה הגיע ממדינות מזרח אירופה. זה מזון אנרגטי ומלא חלבונים. יש תושבים בחיפה שמאכילים את החזירים באופן מכוון, אפילו מהיד".
- האם החזירים מסוכנים, או שמדובר באימה לא רציונלית?
"אני לא אוהב את השאלות האלה כי זה נורא מורכב. אם יש נזק לחצר בעשרות אלפי שקלים, כולל נזק ליסודות של בניינים, כי החזירים מתחככים בהם באופן קבוע, אז זה הגיוני? ברמת-רמז היו חזירי בר שהפילו בלוני גז וגרמו לדליפה והיה צריך לפנות את הבניין. הם תוקפים כלבים וטורפים חתולים. פה ושם יש לנו גם אירועים של תקיפת אנשים. בחיפה היו לנו שלושה מקרים בעשר שנים. זה לא המקום שלהם וזה לא מה שאנחנו רוצים כשאנחנו חיים בעיר".
"הבעיה היא לא מחסור בשטח טבעי"
ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, מסביר שהחיות מגיבות למה שקורה בשטח: "מדובר בתופעה רחבה ביותר. זה קורה בישובים שנמצאים ליד שטח פתוח. החיות מגיבות למזון ויש גם נושא של התרגלות (Habituation). ברגע שהחיות לומדות שאין חשש ואין סיכון הן חוזרות על זה יותר ויותר".
- וזה קורה בגלל שמדינת ישראל הולכת ומצטופפת?
"לכאורה כן, אבל ההיקפים הם לא כאלה. הבעיה היא לא בהכרח מחסור בשטח הטבעי. מה שמשפיע עליהם זה זמינות מזון. ככל שיש יותר מזון הם יותר מתרבים".
- מה אפשר לעשות?
"תכנונית, ככל שנגיע למצב שבו אנחנו מייצרים מערכת איסוף פסולת שאיננה נגישה לחיות, נצמצם את מוקדי המשיכה. מבחינה אנושית יש בעיה כי הרבה אנשים חושבים שכשהם נותנים אוכל לחיות הם עושים את הפעולה הכי חשובה בעולם. בפועל, הדבר הזה גורם להתרגלות של החיות ויוצר בעיה חמורה. הזאבים בים המלח מגיעים בגלל מזון שאנשים משאירים. בחיפה יש אנשים שמשאירים אוכל במכוון לחזירים. יש המון פעילות חינוכית שצריכה להיעשות. לא להתיר לשים אוכל מחוץ לבית.
"רשות הטבע והגנים פועלת מכוח חוק להגנת חיית הבר בכמה מישורים: אם אנחנו מזהים שיש אוכלוסיות יתר של תנים, או של חזירים, אנחנו מחפשים מה הסיבות לכך ומנסים לצמצם את הדבר. אם יש אוכלוסיות גדולות מדי של חיות הן פוגעות לא רק באנשים אלא גם בחקלאות ויכולות לפגוע בחיות אחרות".
- אתם הורגים חיות?
"אנחנו משתדלים לפעול בדרכים אחרות. יש מקרים שצריך לפעול לדילול. השאיפה היא למצוא כלים אחרים: לצמצם מזון, למגן שטחי חקלאות ולהקטין את ההישענות של חיות הבר עליהם, ולא מעט הסברה וחינוך".