חדוה בר / צילום: תמר מצפי
אחרי עבודה שנמשכה שנה, לצד ביקורת על גיוס הבנקאים למשימה, יצא החודש לדרך פרויקט "חודש מודעות פיננסית" המשותף לבנק ישראל ולמשרד החינוך. במהלך חודש נובמבר ובחודש פברואר יעברו מעל ל-700 כיתות ט' (20% מהכיתות במחזור זה בישראל) סדנה בת שני שיעורים של חינוך פיננסי, שתכלול מושגי יסוד וטיפים להתנהלות פיננסית נכונה.
אין ויכוח על כך שהכנסת חינוך פיננסי למערכת החינוך היא צעד חשוב והכרחי. הבורות הפיננסית של הציבור (לא רק בישראל) עולה לו - וביוקר. עדות לה ניתן למצוא בתוצאות מבחן פיזה משנת 2012, בהם דורגה ישראל במקום ה-14 מתוך 17 מדינות, לאחר שזכתה לציון 476 באוריינות פיננסית - ציון שנמוך ב-5% מממוצע מדינות ה-OECD שעמד על 500. אגב, במבחן של שנת 2015 ישראל כבר לא ניגשה למבחן באוריינות פיננסית "מסיבות טכניות".
"חלק מהיעדים של מועצת התלמידים זה להתאים את מערכת החינוך למאה ה-21. בוגר של מערכת החינוך צריך לצאת עם כלים להתמודד עם העולם", אומר ל"גלובס" יובל חלביה, יו"ר מועצת התלמידים הארצית, שלקחה חלק בבניית התוכנית. לדבריו, "סקרים שעשינו הראו ממצאים מזעזעים לפיהם בני נוער לא יודעים בכלל מה זה ריבית, עמלה, כרטיס אשראי. בני נוער פותחים חשבון בנק ולא מבינים את ההשלכות של ניהול חשבון", הוא מוסיף.
יש היום אפשרות ללמוד כלכלה כמקצוע מוגבר לבגרות. למה זה לא מקצוע פופולרי?
"נכון שיש היום אפשרות לעשות 5 יחידות בכלכלה, אבל הבעיה היא שהתלמידים לא נחשפים לתחום הכלכלה לאורך שנות הלימודים, זאת בניגוד למקצועות אחרים כמו פיזיקה, ולכן כשמגיע רגע הבחירה במקצוע המורחב, המקצוע הזה בכלל לא במודעות שלהם והם לא יודעים אם הם מתחברים אליו".
המפקחת על הבנקים, ד"ר חדוה בר, החליטה להרים את הכפפה ולהכניס את נושא החינוך הפיננסי למערכת החינוך. לאחר שקיבלה אור ירוק משר החינוך, נפתלי בנט, החלה לבנות את מערך השיעורים. ועדת היגוי של משרד החינוך, ועד ההורים הארצי ומועצת התלמידים והנוער הארצית בנתה את תוכנית הלימודים, שמתחילה השנה כפיילוט במטרה לפתח ולהעמיקה לכלל מערכת החינוך בהמשך. אלא ששילוב הבנקאים בבניית התוכנית ומינויים למעשה לאלה שמעבירים אותה, עוררה ביקורת וחשש לתכנים מסחריים או לאינטרס בלימוד חומרים מסוימים והצגתם בזווית הנוחה לבנק. בבנק ישראל מציינים כי שיתוף הבנקאים אינו ייחודי לישראל, וכי במדינות רבות אחרות כגון איטליה וגרמניה ישנם פרויקטים בבתי הספר לחינוך פיננסי שמשתלבים בהם בנקאים.
הצטרפנו השבוע לשיעור כזה בתיכון בבית הספר "שחקים" ברמלה. גם בר הגיעה לשיעור, נרגשת וגאה בפרויקט שלה שיצא סוף-סוף לדרך. "החלטנו לצאת לתוכנית הזו כי חשוב להגביר את המודעות לחינוך פיננסי ולתת כלים להתנהלות פיננסית נכונה", אומרת בר ל"גלובס". "אנחנו רואים היום את הציבור לוקח הלוואות מעבר ליכולותיו, מסתבך כלכלית וגם מגיע לפשיטת רגל. הפיתויים היום גדולים - גם בצד הקניות וגם בצד היצע האשראי. הנתונים שיש לנו מראים ש-40% מהציבור נמצא במינוס תמידי, ועל רקע המצב הזה הגדרנו כיעד להגביר את המודעות הפיננסית, שמתבטאת גם בתוכנית הזו בבתי הספר. צריך לתת לתלמידים כלים למציאות החדשה שכוללת גם עלייה בתרבות הצריכה וגם אשראי זמין", היא מוסיפה.
בר מודעת לביקורת על כל שבנקאים מעבירים את השיעורים: "הייתי קשובה והבנתי את הביקורת. כדי לתת מענה עשינו בקרה ווידאנו שבשיעורים יהיה חינוך פיננסי טהור ולא מעבר לכך. למרצים אסור אפילו להגיד מאיזה בנק הם, וכמובן שאסור להם להגיע לשיעורים עם סממנים מזהים של הבנק, כולל אפילו עט עם לוגו".
מעבר לפן השיווקי, את לא חושבת שיש כאן ניגוד עניינים? הבנקים מעורבים בקביעת התכנים כך שלא יילמדו תכנים ביקורתיים הקשורים ליחסים עם הבנק?
"אני לא חושבת שיש ניגוד עניינים כל עוד התוכן מקצועי והבטחנו זאת. אני מבינה את החששות בכך שנותנים לגוף עסקי להיכנס לבתי הספר, אבל מצד שני לא ראיתי שיש גופים שמוכנים להרים תוכנית כזו. אז אפשר היה לבחור בפתרון של פשוט לא לעשות כלום, אבל לטעמי נכון וחשוב לחשוף את התלמידים למושגים בסיסים בהתנהלות הפיננסית".
בר מבטיחה שנבנו כללים שלא יהפכו את המפגש עם הבנקאים למפגש שיווקי, ואכן מהשיעור בו נכחנו עולה כי אין שום סממן שיווקי או זיהוי כלשהו של הבנק ממנו מגיע המרצה (במקרה הזה מבנק הפועלים). תוכנית הלימודים נבנתה באופן קפדני ומדויק, והחוברת שקיבלו המרצים מפורטת ביותר ולא ממש מאפשרת להם לסטות ממנה. בשיעורים נוכח גם מורה מבית הספר וגם נציג של ההורים.
לדעת לדחות סיפוקים
אז מה למעשה לומדים תלמידי כיתות ט' במסגרת הפרויקט? מדובר בסך-הכול בשני מפגשים של 90 דקות כל אחד, כאשר המפגש השני הוא בעיקר תרגול והתנסות בחומר שנלמד בשיעור הראשון. בשל מסגרת הזמן הצפופה, החומר הוא בסיסי ביותר.
ראשית לומדים התלמידים כיצד לנהל תקציב, ההבדל בין הכנסות להוצאות וכיצד מנהלים את התקציב באופן שוטף. מושם דגש גם על נושא תרבות הצריכה ועל כך שחשוב להבחין בין הוצאות הכרחיות (כגון תשלום חשבון חשמל), לעומת מותרות (נסיעה לחו"ל או יציאה למסעדה). בשיעור מדברים גם על תעדוף ההוצאות ועל "דחיית סיפוקים".
התלמידים לומדים גם על החשיבות שבחיסכון, ועל הדרך איך "להרוויח" כסף מהחיסכון באמצעות ריבית. גם מושג הריבית דריבית נלמד. בשיעור בו נכחנו התבקשו התלמידים לבצע חישוב שכזה על סמך מה שנלמד בשיעור הראשון, וניכר היה שנושא נטמע היטב ורובם ידעו כיצד לעשות זאת. "המורה למתמטיקה סיפר לנו שכשהוא ניסה ללמד את התלמידים חישוב של ריבית דריבית הוא לא הצליח, אך כאשר הנושא נלמד כחלק פרקטי מהחיים - התלמידים הפנימו", אומרת בר.
בהמשך לומדים התלמידים גם על אמצעי התשלום הקיימים במשק והיתרונות והחסרונות שלהם. החלק האחרון עוסק בתפקידי הבנק, הדרך בה ניתן לפתוח חשבון בנק והשירותים שניתן לקבל. אחד הנושאים שעליהם מושם דגש הוא חשיבות השוואת התנאים בבנקים לפני שבוחרים באיזה בנק לפתוח חשבון. בשיעור מדגישים בפני התלמידים שלא להסתנוור מהמתנות שמציע הבנק בפתיחת חשבון, ולהתמקד בהשוואה בגובה העמלות והריביות שכל בנק מציע.
השיעורים מתייחסים, בצורה ביקורתית, גם לנושא אשראי ולקיחת הלוואות, ומדגישים כי ההלוואות עולות למעשה כסף בדמות הריבית. הבנקאית בשיעור שבו נכחנו, סיפרה לתלמידים כי ניתן לקחת הלוואה לא רק מהבנקים אלא גם מגופים אחרים במשק כגון קופות גמל, שם מנוהלים החסכונות שלנו. "צריך לבדוק איזו ריבית כל גוף מציע", היא אמרה לתלמידים.
בשיעור מסבירים גם מהי עמלה ולמה למעשה הבנק גובה אותה. "לא כל הלקוחות לוקחים אשראי, אלא לפעמים הם רק מנהלים חשבון. לבנק יש הוצאות - הוא מחזיק עובדים ומחשבים - ולכן הוא גובה עמלות", נאמר בשיעור בניסיון אולי לרכך את הטענה על העמלות הגבוהות שמשלמים לקוחות הבנקים. גם בנק ישראל זוכה לכבוד בשיעור, והתלמידים לומדים על תפקידו של בנק מרכזי במשק: "שמירה על הכסף של כולנו", עונים התלמידים.
התדמית של הבנקים בציבור לא טובה. האם לפחות אחת ממטרות הפרויקט היא לשפר אותה?
בר: "האינטרס שלי זה שהממשק בין הלקוח לבנק יהיה טוב יותר. מפניות הציבור לבנק ישראל אנחנו רואים שאחוז גבוה מהתלונות נגזר מחוסר הבנה של הלקוח את ההסכם ואת הערבות שחתם עליה. זה פוגע בלקוחות ויוצר חיכוך. אם לציבור תהיה יותר הבנה ומודעות, כך יהיה לו פחות חיכוך עם הבנק והוא יהיה מרוצה יותר. השאיפה שלי היא בהחלט להגביר את האמון של הציבור בבנקים ולתת לציבור כלים לשם כך. לדבריה, "נרשמו לתוכנית הזו יותר בתי ספר ממה שתכננו, וגם לאחר שהרחבנו את הרישום, בתי ספר רבים התלוננו שהם אינם נכללים בפרויקט", אומרת בר, "פנו אליי הורים שרוצים להשתתף בשיעורים. יש צימאון בציבור לשמוע וללמוד".
מלבד חומרי הלימוד עצמם, הושם דגש בבניית התוכנית גם על הדרך שבה יועברו חומרים שעלולים להיתפס כ"כבדים". השיעורים מועברים בצורה אינטראקטיבית עם חידון באמצעות הסמארטפון, וגם עם משחק בסגנון חדר בריחה נושא פרסים (מטבעות משוקולד). במהלך השיעור נשמר השקט והתלמידים נראו קשובים. אולי זה בגלל הנוכחות של בר, חשבנו לעצמנו, אבל כאשר המרצה החלה לשאול שאלות על חומר שנלמד בשיעור שעבר והכיתה השתתפה והפגינה בקיאות, הבנו שזה כנראה מעבר לכך. "זה מעניין, אנחנו לומדים דברים ומשתמשים בזה בחיים שלנו כבר עכשיו", אומרת לנו אחת התלמידות.
אז מה הלאה? מבחינת בר הפרויקט הנוכחי הוא רק ההתחלה. "מדי שנה, 70 אלף בני נוער בגילאי 14-18 פותחים חשבון בנק וצריך שיהיו להם כלים שיבינו מהי ריבית, הכנסה ואיך לא להתפתות להוצאות חריגות. מבחינתי זה כישור חיים בסיסי ביותר, והשאיפה שלי היא שמערכת החינוך תכניס את התוכנית הזאת כחלק אינהרנטי מתוכנית הלימודים ותבצע הכשרה מלאה למורים בתחום", היא אומרת. הלוואי.
