משה כחלון אבי ניסנקורן / צילום: אוריה תדמור ותמר מצפי
עיון ברשימת הקולקטיבים שבמהלך 20 השנים האחרונות החתימו את חבריהם על ביטוח סיעודי מתחדש, מעלה שהם אמורים היו לדעת שמדובר בעבודה בעיניים. מדובר בארגונים חזקים ועשירים. בעובדים משכילים ויודעים. כאלה שמצופה מהם לדעת ובעיקר להיוועץ עם יועצים מקצועיים שיבהירו להם את החוזים וההסכמים
על פי ההצעה שהתגבשה ברשות שוק ההון, המבוגרים מגיל 60 ומעלה יצטרפו אוטומטית לביטוחים הסיעודיים של קופות החולים, ללא קשר למצבם הבריאותי. כמובן שזו אפליה בולטת לטובתם, והיא באה על חשבון כל מי שביטחו את עצמם בקופות ומשלמים פרמיית אמת. הבעיה היא שזה לא מספיק לארגונים הגדולים והחזקים
1. גם בשבועות אלה, כשכבר ברור וידוע שהביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים המסחריים הם בפועל מעשה-מריחה, פייק-ביטוח, וגם כשכבר קבעה המפקחת שהם אסורים לשיווק מיום 1.1.18 - המשיכו וממשיכים ארגונים יציגים לשכנע עובדים לחתום על "חידוש" פוליסה שהגיעה למועדה בתירוץ "יהיה בסדר", "תסמכו עלינו", "יש לנו כוח לכופף את המערכת שתעבוד לטובתנו". האם ברור ובהיר לכל העובדים המחדשים שאין תוקף לפוליסה אחרי המועד שנקבע ליום הראשון של השנה הקרובה? אולי כן, אולי לא. אבל מי שלא מבהיר את זה, בעברית ברורה ובתוכן אמיתי גם לאחרון העובדים הפחות מיומנים והפחות חזקים - עושה מעשה פשע.
2. הבעיה היא שבהחלט אפשרי ש"יהיה בסדר" ינצח גם הפעם. יחסי השותפות, התחרות על תואר "החברתי הכי טוב", בין יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ושר האוצר משה כחלון, עלולים להביא לזה. מובן שלאינטרסים המשותפים לשניים האלה יש להוסיף את האפשרות הסבירה שבחירות בפתח, עוד חודש, עוד שנה, מה שאומר ששרים, ח"כים, קואליציה ואופוזיציה, כבר עובדים על הקולות - ומה טוב יותר מאשר להיראות נדיב על חשבון אחרים ואפילו לא להעז ולנסות להגיע לפתרון הולם גם למבוטחים וגם לקופת הציבור.
3. עיון ברשימת הקולקטיבים שבמהלך 20 השנים האחרונות החתימו את חבריהם על ביטוח סיעודי מתחדש, כלומר כזה שלחברת הביטוח ולסוכן הזכות לחדש אותו בכל 5 או 3 שנים - מה שאומר שבהתקרב המועד שבו ה"מבוטח" עלול להזדקק לביטוח הסיעודי מגיעה הודעה כי הביטוח לא יחודש - מעלה שהם אמורים היו לדעת שמדובר בעבודה בעיניים. מדובר בארגונים חזקים ועשירים. בעובדים משכילים ויודעים. כאלה שמצופה מהם גם לדעת ובעיקר להיוועץ עם יועצים בכירים ומקצועיים שיבהירו להם את החוזים וההסכמים. התעשייה האווירית כמשל. ראש הארגון היציג היה משך שנים רבות חיים כץ, היום השר כץ. בפנסיה ובביטוחים - הוא מבין ענק. הוא מכיר את כל האותיות הקטנות והנעלמות בפוליסות ואת כל החוטים שנמשכים מהם. הוא ידע שהוא מציע לעשרות אלפי חבריו לאורך השנים ביטוח לא הגיוני. במחיר נמוך ולא סביר של עשרות שקלים בודדים לצעירים, עד עשרות שקלים שמתקרבים ל-100 שקל לחודש למבוטחים מבוגרים - הם קיבלו כיסויי ביטוחים סיעודיים שאדם רגיל משלם עבורם מאות רבות של שקלים בחודש.
הטענה הרשמית היא שעצם העובדה שמדובר בקבוצה גדולה, באלפי עובדי מאורגנים, היא-היא שמאפשרת תשלום מחיר נמוך. אבל לא עד כדי כך. ועובדה היא שחברות הביטוח הוסיפו מאז שנות התשעים את הסעיף "פוליסה מתחדשת" - כלומר הם צפו כבר אז את חוסר ההיגיון.
4. כמו בתעשייה האווירית, גם גדולי וחזקי הוועדים והארגונים, שרובם נכללים במגזר הציבורי, ידעו מה הם מוכרים לעובדים, שלא לדבר על זה שעובדים היו אמורים לקרוא ולדעת על מה הם חותמים. אבל "יהיה בסדר" היה חזק מהם. חזק מכולם.
הם ידעו שמדובר בחתולים בשק - אבל גם ידעו שהם עם השלטונות, מימין ומשמאל, הם יסתדרו והחתולים ימשיכו תמיד לחיות ולהשמין. וזה אכן עבד כל השנים. גם אחרי שמפקחים על הביטוח בעבר (שרובם השתלבו לימים במערכת הפיננסית) התעוררו והואילו ליידע את השרים שמדובר בבעיה עצומה - בחרו הפוליטיקאים לשתוק רק כדי להמשיך את יחסיהם עם ההסתדרות ועם הבוחרים הפוטנציאליים.
5. בין הקולקטיבים הגדולים שבהם עובדים-חברים הופנו לביטוח סיעודי קבוצתי מסחרי (ראו רשימה) קצר טווח ולא יציב, ניתן למצוא "מומחים" כמו הסגל הבכיר באוניברסיטת תל אביב, עובדי כלל חברה לביטוח, הסתדרות המורים, מכון ויצמן, עובדי בנק הפועלים, לשכת רואי החשבון, הטכניון, קבוצת הראל, מגן דוד, תנובה, רפאל, קוקה-קולה, התעשייה האווירית, דיסקונט, הבינלאומי, רשות שדות התעופה, מס הכנסה, ישקר, ים המלח, רותם אמפרט, אלישרא, נעמת, בתי הזיקוק ועוד ועוד.
זו רשימה מכובדת של ועדים חזקים ועובדים שמשתכרים שכר גבוה, שמעבר לסידורים ולהטבות המופלגות שהם נהנים מהם על חשבון הציבור - קיבלו ביטוח סיעודי באפס כסף, אבל בפועל גם בלי עתיד. עכשיו, כאשר אי אפשר עוד למרוח את הסידור המפוקפק הזה, הם דורשים שהמדינה תממן, תסבסד, עבורם את הפערים שנוצרו בין המחיר הנמוך ששילמו לתמורה הגדולה שהם מצפים לקבל. רק מי זו "המדינה"? זה הציבור הרחב. כולל אלה, אולי בעיקר אלה, שבאמת לא גומרים את החודש, שמתחננים לדיור ציבורי, לתמיכה בקצבאות נכות, עולים קשישים ומשתכרי שכר מינימום.
6. הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון, דורית סלינגר, נתמכת על ידי בדיקה מתמשכת ומעמיקה של מבקר המדינה יוסף שפירא, פרסמה מודל חדש, כזה שיחליף את הכזב שבקודם. אבל הוועדים והאיגודים נתמכים על ידי ההסתדרות ומסרבים - הם רוצים להישאר עם מחיר מינימום ותמורה מקסימום. את הפער ישלמו 2-2.5 מיליון אזרחים עובדים שאינם שירות ציבורי מורחב.
7. על פי ההצעה שהתגבשה ברשות שוק ההון, המבוגרים מגיל 60 ומעלה יצטרפו אוטומטית לביטוחים הסיעודיים של קופות החולים. זאת ללא קשר למצבם הבריאותי, כאילו היו שם כל החיים. כמובן שזו אפליה בולטת לטובת אותה קבוצה, וכמובן שהיא באה על חשבון כל מי שביטחו את עצמם בקופות ושילמו ומשלמים פרמיית אמת. מה גם שהסיכון, שלא תומחר, גבוה יותר. אבל אפשר שכך ראוי לה, למדינה, ובלבד שלא לזרוק מבוטחים בוגרים.
8. הבעיה היא שזה לא מספיק לארגונים הגדולים והחזקים. הם אומרים: 'לי לא מספיק, למשל, 3,500 שקל ביטוח סיעודי של הקופות, אני רוצה 6,000 שקל בחודש. זו משאלת לבי - ושמישהו אחר ישלם את הפער הזה'. מישהו אחר - אלה בדיוק אותם אנשים חלשים, בעלי שכר נמוך, שיאלצו לממן את חברי הוועדים והארגונים הגדולים שחסכו כמה עשרות שקלים בודדים לחודש, אבל דורשים כאילו שמו אלפים רבים.
פתרון מקביל שמוצע הוא להמשיך את הביטוח הסיעודי הקבוצתי, אבל שיהיה אמיתי. קודם כל למחוק את המילה "מתחדש", כלומר שזה יהיה לכל משך החיים, והתמחור יהיה בהתאם. זה אומר שהמחיר יהיה גבוה יותר מעשרות השקלים הבודדות ששולמו.
9. כך קורה ששום פתרון היגיוני "לא נראה" לארגונים הגדולים. בפתרון הראשון - הם תוקפים את גובה הכיסוי, בפתרון השני את מחיר הביטוח. בקיצור: ראשי הארגונים רוצים לקנות כיסוי יקר מאוד תמורת פרמיה זעומה מאוד. למה? כי "יהיה בסדר" משמעותו שהפוליטיקאים מפחדים מאיתנו.