העיר קואנקה / Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
עשרות דייגים אחזו בחוזקה ברשת הדיג הענקית והחלו למשוך אותה לכיוון החוף. מעל ראשם ממש חגו מאות שקנאים, שהמתינו לרגע שבו ייחשפו הדגים הלכודים ברשת, ויהפכו לסעודת מלכים עבורם. אלא שהדייגים לא הרפו מאחיזתם, ומשכו את הרשת עד שאינספור דגים מפרפרים הגיחו מעל המים, ועד מהרה נאספו על-ידי דייגים שהמתינו על החוף. בעוד הם צופים בהצגה הכי טובה בעיר וחגים ממש מעל ראשי, המשיכו השקנאים לצוף ולצפצף בקול גדול מעל למים, מאוכזבים ככל הנראה מעוד אירוע של מלחמת הקיום בטבע.
הלוקיישן? עיירת החוף פלאיאס (Playas), במחוז גואיאס (Guayas), במרחק נסיעה של כ-90 דקות מגויאקיל - העיר הגדולה באקוודור. העיתוי? נובמבר, כמה שבועות לפני שהתיירים המקומיים נוהרים בהמוניהם לבלות כאן חופשת חג מולד בקיץ הדרומי. לפני העונה, פלאיאס היא עיירה מנומנמת, שהחושות שעל חוף הים שלה מרמזות שהתיירים הזרים והמשקיעים טרם גילו את האוצר הימי הזה.
אקוודור ושכנתה הדרומית פרו הן מהמדינות האטרקטיביות ביותר לתיירים באמריקה הדרומית. שתיהן כוכבות עולות בקרב תיירים המחפשים יעדים מעבר לאירופה הקלאסית וצפון אמריקה. כאן הם מוצאים שילוב של טבע במיטבו, הצד החזק של אקוודור, עם אתרי תרבות ומורשת היסטורית ייחודית, המאפיינים את פרו, שגם אתרי טבע אינם חסרים בה. עם זאת, רוב התיירים מבלים את זמנם בעיקר בחלקים ההרריים של שתי המדינות, ומפספסים בגדול את אוצרותיו של האוקיינוס השקט המלטף את חופיהן.
שלושה ימים של שיטוט ושחייה לאורך החוף, ביקור בשוק הדגים שעל החוף, ולינה בחדר פרטי מבית היוצר של AIRBNB אחרי טיסה מתישה מישראל - כל אלה היו פתיח הולם לטיול עם טעם ימי באקוודור ובפרו. בחלקה הדרומי של פלאיאס כבר נבנו כמה וילות מפוארות ולידן מגדלי מגורים, שמכל אחד מהם נשקף נוף פנורמי נהדר של העיירה והמפרץ המושלם שלה בצורת סהר.
כנסייה לכל שבוע בשנה
אקוודור ופרו חולקות גבול משותף, שתיהן שוכנות לחופו של האוקיינוס השקט, ואין אהבה גדולה ביניהן. שתי המדינות, שבעבר הלא רחוק היו שם נרדף לקיטוב כלכלי וחברתי חריף, עוברות בשנים האחרונות שינויים גדולים. אלה מתבטאים בין היתר גם בשיפור ניכר בתשתיות וביכולת של התיירים לטייל בהן לאורכן ולרוחבן, לאו דווקא בטיול מאורגן. אם בעבר, מרבית התיירים נהרו לאתרים הקלאסיים - איי גלאפגוס באקוודור, ומאצ'ו פיצ'ו וקוסקו בפרו - הרי שהיריעה התרחבה וקל ונוח לטייל גם באופן עצמאי באזורים הפחות מוכרים שלהן.
הדרך מגואיאקיל שבשפלת החוף הנושקת לאוקיינוס השקט ולקואנקה "פנינת הרי האנדים" מתחילה בנסיעה בנוף חדגוני. אך עד מהרה, האוטובוס הממוזג והנוח מפלס את דרכו בעלייה בין עננים וערפילים. לפתע השמש והשמיים הכחולים משתלטים על הנוף, הכולל פסגות אין-ספור של הרי האנדים, בואכה השמורה הלאומית Cajas שבה כ-250 אגמונים ומקווי מים. בין לבין, האוטובוס חולף על פני בתי עץ מסוגננים ומסעדות המציעות דגי שמך ישר מהמקור, ולרגע נדמה לי שהגעתי לשווייץ של הרי האנדים.
מתחנת האוטובוס של קואנקה (Cuenca) אני פוסע ברגל לכיוון החדר הפרטי שהזמנתי, ועד מהרה אני מרגיש כמו בסרט "תעלת בלאומילך": בכל רחוב ניצבים דחפורים - חלק מהרחובות הבנויים שתי וערב מאובקים והרוסים למחצה וממתינים להתקנת ה-Metrovia, מערכת תחבורה ציבורית חדישה. גם במצבה זה, לא קשה להבין מדוע קואנקה נחשבת לעיר היפה ביותר באקוודור. כל בית שני בכל רחוב שבו פסעתי שווה צילום, והוא בנוי לרוב בסגנון קולוניאלי. לטעמי, קואנקה היא אחת משלוש הערים היפות ביותר בכל אמריקה הלטינית, כששתי ערים חינניות אחרות - אנטיגואה בגואטמלה וסוקרה בבוליביה - נותנות לה פייט.
ואם בבניינים עסקינן, קואנקה מתהדרת ב-52 כנסיות בגדלים ובגילאים שונים - אחת לכל שבוע בשנה. הגדולה שבהן, הקתדרלה המטרופוליטנית, היא דווקא צעירה יחסית ליתר הכנסיות, בנות המאה ה-15 וה-16, שכן היא נולדה רק ב-1885. אבל היא מרשימה בגודלה, מעוטרת בשלוש כיפות ענקיות בצבעי כחול ולבן ונחשבת לסמל של העיר. אם תרצו להרגיש כמו המקומיים, סורו לשוק הגדול שבפאתי הקתדרלה, שבו יש כמו כל עיר המכבדת את עצמה באזור מסעדות משפחתיות המציעות אוכל טעים בפרוטות.
בקואנקה מבחר מוזיאונים בתחומים שונים, אך ה-מוזיאון הוא זה של הבנקו סנטרל. המוזיאון הוא מרכז למידע וללמידה של התרבות, האתנוגרפיה, המנהגים והמסורת של אזורים שונים באקוודור. הקדישו למוזיאון שעתיים לפחות, וכשתצאו ממנו, תמצאו את עצמכם בלב אתר העתיקות של פומהפונגו. בהמשך, שביל נוח מוביל בירידה לפארק מטופח ורחב ידיים, שבמרכזו אגם שליו וסביבו נטועים עצים ופרחים.
ומה עושים בערבים ובלילות בקואנקה? בערב אחד הולכים לכנסייה עתיקה בפלאסה קלדרון, הכיכר המרכזית של העיר, כדי להאזין לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית של העיר שאוכלוסייתה כזו של תל אביב רבתי. בצהרי היום שלמחרת, נהנים מתחרות ריקודים בין תלמידים ותלמידות בתיאטרון המקומי, ובערב באחד מאולמות הקאזה דה קולטורה המקומי, אני מוצא את עצמי מתנועע בכיסא לצלילי מופע פולקלור, והכול חינם אין כסף.
שאנטי מנקורה
אמרתם פרו, והתכוונתם קרוב לוודאי לקוסקו, ולמאצ'ו פיצ'ו, איקיטוס שעל האמזונאס ועוד אינספור אתרי טבע וארכיאולוגיה בלבה של המדינה החיננית. אבל רצועת החוף הפרואנית, שאורכה כ-2,500 קילומטר, ואתרי התיירות שקל לפקוד בה, מציעים פן אחר של פרו. כאן שזורים חופים נפלאים, אתרי מורשת, ערים מרתקות וכפרי דייגים מנומנמים עד תוססים, המציעים בין היתר גם הפתעות גסטרונומיות, ובראשן מעדני הסביצ'ה - דגים נאים המושרים במיץ לימון ותערובת של בצל עם תבלינים פיקנטיים.
למנקורה (Mancora) - עיירת חוף קסומה ועולצת בצפון פרו, הגעתי השכם בבוקר בעיניים טרוטות. לאחר מעבר הגבול בין אקוודור ופרו בחצי הלילה, ובין נמנום להצצה מעבר לחלון כדי ליהנות מהנוף החצי-מדברי ממערב ומזריחה מעל הים המהמם במזרח - פתאום, צעקות של הכרטיסן: "מנקורה, מנקורה".
אני נוטל את חפציי בחופזה, יורד מהאוטובוס, תופס ספסל עם הפנים לגלים המלטפים את החוף. לפתע נזכרתי שקראתי על כפר הדייגים הפרואני הקרוב קאבו בלאנקו, שאליו הגיע ארנסט המינגוויי כדי לדוג דגי חנית (Marlin) ענקיים במסגרת צילומי הסרט שהתבסס על יצירת המופת שלו, "הזקן והים".
באותם ימים, היה האזור אתר נופש פופולרי. גם מרילין מונרו, המפרי בוגרט ועוד מפורסמים הוליוודיים בילו כאן חופשות בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. אני, לעומתם, ניצב בפתח האכסניה Posada del Mancora, השוכנת בעמק הצופה מרחוק לים, ומגלה ששערי המקום נעולים.
כמו בסרט, ברגע שבו דרכו רגליי במקום, נפתחו השערים מעצמם, וכעבור כמה דקות קיבלתי חדר פרטי שליו ומספק עם שירותים צמודים, מאוורר תקרה, טלוויזיה והכי חשוב לתייר הנוסע בדרכים - WIFI איכותי. כשאני יוצא מהחדר אני מגלה שלא סתם מנקורה היא חביבתם של גולשי הגלים - אלה מתנשאים לגובה רב כבר באמצע היום. ליד החוף ערב-רב של מסעדות קטנות ובתי הארחה.
הליכה של כ-15 דקות מובילה אותי לקצה העיירה ולשוק שלה. אני מצטייד בכמה פירות מנגו בטעם גן עדן ובעוד מצרכים בסיסיים, וחוזר לשחות בבריכה של הפוסאדה המוקפת אינספור פרחים, פסלים ואווירת שאנטי. בצהריים אני מלקק את השפתיים בחושה על החוף כשאני נוגס בסביצ'ה הראשון בטיול, שמתגלה כחמצמץ ורענן. כלל ראשון "בסביצ'אות": הזמינו מנת סביצ'ה רק עד שעות הצהריים, וכך תבטיחו שתאכלו את הדג החמצמץ כשהוא טרי יחסית.
לכאורה, מדובר במעדן פשוט להכנה שאינו דורש בישול, פשוט דג חי קצוץ ומושרה קצרות במרינדה, אבל ההקפדה על כמה תנאים הופכת את הכנת הסביצ'ה המושלמת למבצע לא פשוט.
צריך לדעת איזה דג לבחור, לא כל פילה דג מתאים למשימה, ועליו להיות טרי וקר, לבלות כמה דקות במיץ לימון או ליים עם בצל, תערובת של פלפל חריף, שום ועוד תבלינים, ולא פחות חשוב - יש לדעת מתי להוציא את נתחי הדגים מהתחמיץ כדי שיקבלו את הטעם האופטימלי.
ומה עוד אפשר לעשות במנקורה? למשל, ללכת ל-Muelle, רציף הדייגים, שבו אפשר עם קצת מזל לקנות קילו דגים כסופים מפולטים תמורת פחות מ-10 שקלים. אפשר לבשל, לבלות על החוף, לשבת באחד מהפאבים או המסעדות שעל החוף ולהחליף חוויות עם תיירים מכל העולם.
וביום האחרון - אין כמו להתפנק בעיסוי "מהסרטים", המשלב שני מעסים ועוד מגוון מכשירים הרוטטים על כל נקודה בגוף - במבנה מסודר ונקי הממוקם ממש מול בית העירייה המקומי ברחוב הראשי .Piura כ-50 שקל עולה התענוג.
סעודת הסביצ'ה האחרונה
התחנה האחרונה לפני ביקור חטוף בלימה, עיר הבירה המרתקת של פרו, הייתה בלתי נשכחת. זו שמורת הטבע פאראקאס (Paracas), שיש המכנים אותה "הגלפגוס של העניים". בעיירה הקטנה אפשר ליהנות מצפייה מרגשת ביותר מ-200 סוגים של ציפורים ובעלי חיים ימיים מבלי להוציא מאות - או אלפי - דולרים כדי לבקר באיי גלפגוס שבאקוודור.
אני הקדשתי לפאראקאס לילה ויום שלם, שבמהלכם הצטרפתי לשני סיורים - האחד כלל סיור נופי מרהיב עין בחצי האי של פאראקאס, שבו חופים מבודדים, שמורות טבע ועיירות מנומנמות, והשני היה שיט של כשלוש שעות (מומלץ להצטייד במעיל רוח ובסוודר) לשמורת הטבע של איי בייסטס (Ballestas), שבהם צופים בעולם החי הימי הנדיר, וכל זאת תמורת פחות מ-80 שקל.
בפאראקאס נהניתי מ"סעודת הסביצ'ה האחרונה". ליד המזח ניצבה שורת דוכנים המציעים משלל פירות הים והדגים. התלבטתי במי לבחור, ודווקא החיוך המבויש של בעלת דוכן מספר 7 קסם לי, שכן ביתר הדוכנים ניצבו הבעלים ושידלו את העובדים ושבים בקולי קולות "להסתבץ'" דווקא אצלם. אחרי חמש דקות ניגשה גם המסעדנית מדוכן 7. התברר שעד אותו רגע הייתה עסוקה בטיפול בנכדים... כך או כך, היה כדאי להמר על הסבתא: לשולחן היא הגישה צלחת עמוסה בנתחי סביצ'ה בתחמיץ לימון עם ניחוח וטעם משכר (כ-20 שקל). לולא מיהרתי לסיור הבא, הייתי נשאר אצלה ואוכל עוד ועוד מנות רק כדי לשמר לאורך זמן את טעמי הסביצ'ה מדוכן מספר 7... אבל הטעם נשאר אי שם בזיכרון, יחד עם שאר החוויות המופלאות.
מידע מעשי
הגעה: משך הטיסה דרך אירופה הוא כ-20 פלוס שעות. מומלץ לטוס בחברות המאפשרות טיסה בכיוון אחד לאקוודור וחזרה מפרו. איבריה מציעה את מגוון הטיסות הגדול ביותר ליעדים באמריקה הדרומית והמרכזית, ומחיר טיסה הלוך ושוב דרך מדריד מתחיל בכ-1,100 דולר. תמורת חוויית טיסה מפנקת במחלקת עסקים עם מושב ההופך למיטה בטיסות ממדריד לדרום אמריקה, וכולל גם שימוש בטרקליני אירוח בשדות התעופה, תשלמו כ-2,800 דולר. חברות נוספות המפעילות טיסות לאקוודור ולפרו הן אייר אירופה וקלמ ההולנדית.
התניידות: אפשר לשכור רכב, אבל אפשר בהחלט גם לבסס נסיעה על אוטובוסים מקומיים, ברמות שונות של איכות ומחירים. אלה מקשרים בין מרבית היעדים (המלצה חמה על האוטובוסים והשירות של חברת Oltursa). מעבר הגבול בין המדינות אינו דורש המתנה של יותר משעתיים. מומלץ לנסוע באוטובוס המקשר בין קואנקה שבאקוודור למנקורה שבפרו.
עונה: התקופה הטובה ביותר ליהנות באזור היא נובמבר-דצמבר - תחילת הקיץ העמוס וההביל לאורך החוף. לטיול נינוח במסלול המתואר כדאי להקצות לפחות שלושה שבועות. ואם תרצו ליהנות עוד ועוד, הרחיבו את המסלול כך שיכלול ביקור גם בעיר טרוחיו ((Trujillo הססגונית, שלידה נמצאים שניים מאתרי הארכיאולוגיה המופלאים של המדינה - צ'אן צ'אן ופירמידות השמש והירח, ובאזור ההררי סביב הוארז (Huaraz) בהרי הקורדיליירה של פרו.
לינה: אפשר להשתכן במלונות של 4 ו-5 כוכבים, מרביתם מלונות בוטיק מעוצבים, במחיר המגיע עד 200 דולר לזוג ללילה. עם זאת, כדאי לדעת שגם החדרים הצנועים במלונות המקומיים במחיר של עד 25 דולר לחדר ללילה הם יותר ממניחים את הדעת.
כללי: נושאי דרכון ישראלי אינם זקוקים לאשרת כניסה לשהייה של עד 90 יום בכל אחת מהמדינות הלטיניות. יש לבדוק בלשכת הבריאות המחוזית, בהתאם לאתרים שבהם תבקרו, אם יש צורך בחיסונים או בכדורים. באקוודור המטבע הנוהג הוא הדולר האמריקאי ובפרו תקבלו במשרדי החלפנים כ-3.2 סול תמורת דולר אמריקא י.