דואר / צילום: דוברות דואר ישראל
לאחרונה החלטתי לקנות לעצמי מתנה: קינדל, קורא ספרים אלקטרוני. בניגוד לאופן שבו כולנו ממלאים את גחמות הסחר המקוון שלנו מחו"ל - החשק עלה, המחיר התאים, היד לחצה והעסקה בוצעה - כאן היססתי. אמזון הודיעה לי שהיא לא מבצעת משלוחים של המוצר לכתובת שלי, חברים הזהירו אותי שיפתחו לי את המוצר, שיבקשו ממני כסף, שמשרד התקשורת ידרוש אישור בשל האינטרנט האלחוטי (וויי-פיי) במכשיר, שאחכה עד בוש לחבילה שאולי לעולם לא תגיע, ומה יקרה אם אתאפק עד הנסיעה הבאה לחו"ל.
הקינדל שלי, יחד עם ערימות הבגדים, הנעליים, הסמארטפונים, חלקי החילוף לרכב, קרמי האנטי-אייג'ינג, הוויטמינים, המקדחות הנטענות והקולרים נגד פרעושים לכלבים, עומדים במרכז סערת הייבוא האישי המתחוללת לנגד עינינו: שוק שגלגל 14 מיליארד שקל בשנה האחרונה, עם 60 מיליון חבילות (חלק לא מבוטל מהן במסגרת אירועי ה"בלאק פריידיי", שהופכים את נובמבר לחגיגת קניות מקוונות אדירה) וגידול של מעל 20% בשנה; ועם הרצון של משרד הכלכלה לייצר כותרות של "איך ניצחנו את יוקר המחיה", והכי חשוב - המון צרכנים בני מעמד הביניים, שמאז המחאה החברתית רק קונים יותר ויותר ברשת בכל שנה, ומחו"ל.
בצד השני של המשוואה עומדת רשות המסים, שאנשיה רואים בעיניים כלות את כל הכסף שלא נגבה, במסגרת הפטור ממס על הייבוא הזה. איתם עומדים היבואנים, שפתחו חזית קולנית נגד מי שמנסה לקפח את פרנסתם, וכן העסקים הקטנים, שמתקשים להתחרות בגל המוצרים הזולים המגיעים מעבר לים. וגם בצד הזה יש משרדי ממשלה: שם מתקשים לוותר על הרגולציה - כלומר: על הכוח - ולתת לכם לקנות קרם בלי לעבור במשרד הבריאות, מכשיר חשמלי בלי מכון התקנים ועוד כהנה וכהנה.
הקהל בזירה הזאת אקטיבי מאוד: הוא רוצה שיתנו לו לקנות עוד. שלא יגבילו אותו ל-75 דולר פטור ממע"מ (ו-500 דולר ממסי קנייה, כלומר מכס. אולם הסכום הזה שולי בדיון, בשל אמנות מס שונות שישראל חתומה עליהן), כדי שלא ייאלץ להזמין את הבגדים לעונה הבאה בשתי חבילות ולשלם על שני משלוחים. שלא יפתחו לו ויבדקו לו את הוויטמינים שהזמין (שכבר יש עליהם תו תקן של ה-FDA) ואת חלק החילוף לרכב, שהיקרנים האלה במוסך רוצים עליו פי 5 מאשר ברשת. אז גם אם המאבק הממשלתי ביוקר המחיה לא יוזיל לו את הדירה, לפחות בתחפושת לפורים הוא ישחק אותה.
ומה המחיר לכלכלה המקומית? תלוי את מי שואלים. במשרד הכלכלה מכל מקום מאמינים כי שילוב ההסרה של החסמים הרגולטוריים וצעדים נוספים, יביאו לעלייה דרמטית בייבוא האישי וישנו לחלוטין את כללי המשחק, עד כדי השפעה ממשית על יוקר המחיה בתחומים שונים, במיוחד כאלה הסובלים מריכוזיות גבוהה. "יבוא אישי הוכיח את עצמו כדבר שיודע לאתגר שווקים ולהוריד יוקר מחיה", מוסרים שם. "אנחנו רוצים להגדיל את רמת התחרותיות ולהוריד חסמים בייבוא. אנחנו לא דוגלים בשמירה על יבואנים קטנים דרך חסמים רגולטוריים".
בהתאם, ועדת היגוי בין-משרדית של משרד האוצר ומשרד הכלכלה (ועדת גרינברג), שמטרתה היא הסרת חסמי הייבוא האישי, כבר הגישה דוח ביניים עם המלצותיה להקלות ברגולציה. אבל במשרד הכלכלה לא מסתפקים בזה, אלא הולכים על הגביע הקדוש עצמו, על גובה הפטורים ממס. "העבודה המקצועית תסתיים בקרוב ותציג המלצה לעדכון תעריפים", אומרים שם. "אי אפשר להתעלם מנושא המס, שהפעם האחרונה שדנו בו הייתה לפני יותר מחמש שנים" (ההתייחסות כאן היא לפעם האחרונה שהועלתה תקרת הפטור, על רקע הדי המחאה החברתית ב-2012).
אלא שרשות המסים והיבואנים לא מתכוונים לוותר כל-כך בקלות. "יושב צוות כושל במשרד הכלכלה, שלא רואה ראיית רוחב, שלא רואה את הנזקים לכלכלה המקומית, כי הוא צמוד מדי לרצון להראות שמורידים את יוקר המחיה", קוצף אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר; וברשות המסים תוהים אם שר הכלכלה שאל את עצמו איך הוא יחזיר את ההכנסות האבודות מאי גבייה, והאם נכון להעדיף את החבר'ה שקונים באיביי ותמונה של שר הכלכלה בעיתון, על פני מחלקה חדשה בבית חולים או עוד נקודות זיכוי למשפחות צעירות.
אכיפה שרירותית
הקינדל שלי, שלבסוף אזרתי עוז והזמנתי אותו בכל זאת (דרך אחת החברות הישראליות שמשמשות צינור לייבוא אישי מחו"ל), הגיע בלי בעיות תוך כמה ימים. מחירו עמד בסכום הפטור, והוא אחד המכשירים שהוכנסו לאחרונה לרשימה המצומצמת ביותר של פטורים מאישור של משרד התקשורת. במשרד הכלכלה חושבים שהרשימה הזו היא "צעד חשוב, אבל לא מספק. בעקבות עבודת הוועדה, משרד התקשורת הרחיב את רשימת הפטורים, אבל נדרשת עוד עבודה כדי להרחיב את הרשימה הפטורה בייבוא אישי וליישם באופן מלא את המלצות הוועדה".
כלומר, הרבה לפני שדיברנו על סכום הפטור ממס, השרשרות הקשורות לרגלי הייבוא האישי מורכבות מהמון חוליות של כללים המגבילים את הייבוא. למשל, מהי בכלל "כמות סבירה לייבוא אישי" - ההנחיה העמומה העומדת בפני פקיד המכס. במצב הזה, שתי החבילות או שלושת הפריטים שהזמנתם, יכולים יום אחד לעבור כייבוא אישי, ולמחרת, פקיד אחר (או אותו פקיד עצמו) עשוי להחליט שזו כמות החורגת מייבוא אישי ולשנות את הסטטוס של המשלוח שלכם ל"יבוא מסחרי" - מה שיגרום צרות והוצאות. אם החבילה כוללת בגדים או נעליים, הדאגה היחידה שלכם היא אם לא עברתם את גובה הפטור; אבל אם בחרתם מוצר שיש עליו רגולציה בייבוא, אתם עלולים להיות מושלכים ללימבו של תהליכי תקינה, סבך ביורוקרטי שלרוב גם כרוך בהוצאות.
זה כמובן בהנחה שתוכן החבילה נבדק בכלל. לפי הממצאים של הרשות להגבלים עסקיים, שותפה בוועדה, 99% מהחבילות עוברות בדואר, וזה אינו עומד בעומס, ולא רק שמהווה, כך סבורה הרשות, חסם לייבוא, אלא גם מייתר במידה רבה חלק מכללי הייבוא - יש המון כאלה, אבל הם נאכפים באופן שרירותי ובעיקר על מי שהזמין בחברות שילוח. אם ממילא רבים מהכללים האלה לא נאכפים בצורה סדירה, למה צריך אותם בכלל?
כל הדברים האלה, כאמור, אמורים להיות נידונים בוועדה, וכפי שנראה בהמשך, היבואנים, רשות המסים, ושאר משרדי הממשלה (בעיקר משרד התקשורת ומשרד הבריאות) כבר מצחצחים חרבות. מה שהושג עד כה, לאחר מאבק עם משרד הבריאות, הוא הסדרת יבוא אישי של מזון, תוספי תזונה וטואלטיקה, תחום שבו מספר מצומצם של יבואנים שולט ביד רמה במותגים החביבים על הציבור. "לא חיכינו לגיבוש צו יבוא אישי", מתגאים במשרד הכלכלה. "הוועדה פעלה ליישום מיידי של ההמלצות בתחום זה ובקרוב ייכנסו גם מוצרי תעבורה, כלומר חלקי חילוף לרכב, דרך תיקון התשתית החוקית הקיימת".
בתחום חלקי החילוף לרכב מצפים למהפכה של ממש. כרגע, ולמרות החסמים, מדווח אלעד גולדנברג, מנהל הפעילות העסקית של איביי ישראל, על 650 אלף חלקי חילוף שהוזמנו השנה דרכו; ירון בן אלי, מנכ"ל Ushops, הגדולה בחברות המשמשות "צינור" לייבוא אישי (להרחבה, ראו מסגרת), יודע לספר על לקוח ש"הלך לו" כפתור ההתנעה למכונית, ובמוסך שלו רצו מעל 2,000 שקל והוא קנה אותו בארצות הברית ב-19 דולר.
כיום, החסם הגדול הוא הבדיקות שנדרשות - ולא תמיד יש דרך לדעת מראש עליהן - לגבי הייבוא האישי בתחום הזה (כמובן שיש חלופה, להשיג מראש אישור ממשרד התחבורה לפריט שרוצים לייבא, אבל זה מסרבל את התהליך ומאריך אותו). במסגרת השינוי הצפוי, רוב החלפים יהיו פטורים מאישור ורק 20% שקשורים לבטיחות, כגון רפידות בלמים, ייבדקו. גם בתחום הזה משרד התחבורה ייקח על עצמו את הבדיקה, ובחינם. "זה עדיין כרוך בביורוקרטיה ועמלה לחברת השילוח", אומרים במשרד הכלכלה, "ואנחנו לא אוהבים את זה כי זה מייקר את המוצר, אבל מבינים את האילוץ".
הוועדה חשבה לא רק על החסמים הרגולטוריים אלא גם על "חסמי החשש" - האפשרות המוגבלת להחליף מוצרים, לצד הרצון לשתף גורמים עסקיים מקומיים נוספים במשחק. "אחד הדגלים שלנו בוועדה הוא לעודד מעורבות של עסקים בייבוא האישי", אומר אנואר חילף, הממונה על הייבוא במשרד הכלכלה וחבר בוועדת ההיגוי. "בעולם, היבוא האישי הוא כבר אלטרנטיבה צרכנית אמיתית ומתפתחות חברות שנותנות שירותי מעטפת, כמו שירות לקוחות ואפשרות להחזרת מוצרים. פה בארץ החוק מיושן ולא מאפשר גמישות לעוסקים לספק שירותים תומכים בייבוא אישי. שינוי בתחום הזה יעודד יבוא אישי וייתן ביטחון לאנשים לקנות יותר. קמעונאים גדולים שיש להם פריסה ארצית יכולים להשתלב בתחום זה. הדבר יעודד עוד ספקים מחו"ל לחדור לשוק הישראלי. כבר שמענו על גורמים בעולם העסקי שמתעניינים בכך".
אל תיגעו לי במע"מ
היבואנים, שלרוב נתפסים על-ידי הצרכנים כמי שעושים קופה על חשבונם, חושבים שהחגיגה הזו לא רק מוגזמת, אלא אפילו מסוכנת לכלכלה הישראלית. "המצב הגיע לכך שבעלת חנות אמרה לי, אתם חזירים", מקונן רונן מועלם, יבואן ויצרן שנפגע מהייבוא האישי. "על איזו חזירות אנחנו מדברים? מישהו יודע לבדוק כמה הוצאנו על מוצר?".
מועלם, מנכ"ל ובעלי חברת בייבי בי שמייבאת מוצרי תינוקות לישראל (את חלקם היא מייצרת בעצמה בחו"ל) מספר שהציבור לא מבין כמה הוא משקיע באיכות ובחומרים. "הייבוא האישי פוגע בנו בצורה כזאת, שחנויות רוכשות מאיתנו כמויות יותר קטנות ולא מצליחות למכור את המלאים הקיימים. אנחנו שוחקים את רמת הרווח ולפעמים נותנים סחורות במחירי עלות כדי להחזיר את הכסף שלנו וגם מתחת לזה. קחי לדוגמה משקפי שמש לתינוקות שאנחנו מייצרים בסין באיכות גבוהה. אנחנו שולחים אותם לאופטומטריסטים שיבדקו אותם, אבל בגלל הייבוא האישי אנחנו מוכרים אותם בשילב ב-29 שקל במקום ב-50 שקל. אנחנו משווים את עצמנו למוצר שהוא נחות".
- אז המהפכה בעצם הצליחה. היבוא האישי גרם לך למכור משקפיים במחיר נוח יותר להורים הצעירים.
"המהפכה הצליחה, אבל זה בא על חשבון הרווחים שלנו. אנחנו מצמצמים מחסנים ומפטרים עובדים".
- אז מה אתה מציע?
"כמו שעושים קמפיינים מטעם המדינה לרכוש כחול-לבן, שיעשו קמפיין שיחנך את הציבור לבדוק איכות, ולא להתחשב רק במחיר".
- ואם יעלו עוד יותר את סכום הפטור על יבוא אישי?
"אני אעביר את הכול למחסן שלי בטורקיה ושאנשים יקנו ממני אונליין".
"יש לנו במגזר הקמעונאי 54 אלף עסקים", טוען המתנגד הגדול אוריאל לין. "כשמדברים על מגזר קמעונאי, אנשים רואים בעיניהם רשתות, אבל הרשתות הן חלק קטן מהעניין, והרוב אלה חנויות רחוב, עסקים קטנים, מקור פרנסה למשפחות שהשקיעו שם את נכסיהם. כל אלה נפגעים קשות. ומעבר לזה, יש תעשייה ובתי מלאכה לשוק המקומי, שגם הם נפגעים. רוצים להוריד את יוקר המחיה ומחפשים דרכים שיעשו רושם על הציבור והתקשורת, אבל עושים את זה בדרך של אפליה לרעה של המגזר הקמעוני והיצרני שכן משלמים מסים".
- אתם שומעים מהקהל שלכם על פגיעה בעסקים?
"כל הזמן. רק עכשיו דיברתי עם גברת אחת שיש לה חנות לבגדים תחתונים לנשים והיא התלוננה שהמחזור מאוד ירד. לעומת זאת, הרכישות המקוונות עולות כל שנה ב-20%".
- מצד אחד הגברת עם החנות שלה, ומצד שני אנחנו רואים שיש יבואנים גדולים שעושים עלינו קופה גדולה בשל העדר תחרות.
"זה מגוחך עד אימה. הם (משרד הכלכלה) עלו על קולגייט כי גילו שיש הפרשי מחירים בקולגייט בין פולין לישראל ונדלקו. כמה משחות שיניים את כבר קונה? שפופרת בחודש. וחוץ מזה, סליחה, יש 40-30 סוגי משחות שיניים בישראל - כל מי שרוצה לייבא יכול לייבא וכל צרכן יכול לבחור מה שהוא רוצה".
- זו קצת היתממות. קולגייט הוא מותג חזק ואולי אנשים מקשרים אותו עם מוצר טוב יותר לשיניים שלהם וזכותם לקנות אותו במחיר הוגן.
"קולגייט זו בחירה חופשית שלי. אם החלטתי שזה שווה את ההפרש במחיר, זה לגיטימי".
- באמת אומרים עליכם שאתם מדברים בשם התעשייה והעסקים הקטנים, אבל למעשה אתם נציגי היבואנים והרשתות הגדולות.
"מכיר את הטענות המגוחכות האלה. זו הדרך להסיט את הדיון מהעיקר. נכון שהעסקים הקטנים רובם לא מאורגנים אצלי, אבל אני מגן עליהם כי אין להם מישהו אחר. אין לנו שום דבר נגד יבוא אישי, אבל יש לנו בעיה גדולה באפליה לרעה של עסקים מקומיים שמשלמים את מלוא המסים. הצריכה הפרטית היום בישראל היא כמעט שני שליש מהגידול בתוצר, אז לקחת ולהפנות אותה לחו"ל? זה גובל בחוסר חשיבה".
ומה אומרים במשרד הכלכלה על הטענות? "אנחנו בודקים איך גידול בייבוא האישי ישפיע על הייבוא המסחרי", מוסרים שם. "בטואלטיקה זה לא יפגע כי שם הריכוזיות גבוהה, אבל בתחום ההלבשה, הרגישות יותר גבוהה כי רמת התחרות גבוהה והשוק די פתוח. אם תעלה הצעה להעלות את הפטור, נחשוב לאזן, אולי בדרך של הקלות ליבואן המסחרי".
אחד הנושאים הנפיצים של מתנגדי העלאת הפטור הוא האפשרות של ניצול לרעה, לשיטתם, של מכסת ה-75 דולר (עד סכום זה, הזמנת מוצרים מחו"ל פטורה ממע"מ). מתנגדי העלאת הפטור מצביעים על כך ש"75 דולר זה לא 75 דולר", כי למעשה אדם יכול לשבת בבית ו"לגהץ" (וירטואלית כמובן) את כרטיס האשראי שלו במהלך ימים אחדים גם עשר פעמים ולעשות קניות נרחבות באתרים שונים.
מצדדי הרחבת הפטור אומנם מציגים לראווה מדינות כמו פרו וארמניה, שבהן הוא נע בין 300-200 דולר, אך ברשות המסים מצביעים על החלטה חדשה של האיחוד האירופי, לאור הפגיעה בכלכלות של מדינות האיחוד, להוריד לגמרי את הפטור, שגם היום עומד על 22 יורו בערך. גם אוסטרליה, שכרגע נהוג בה פטור נרחב ביותר של 2,000 דולר, התעשתה, והחל מהשנה הבאה תעמיד את גובה הפטור על אפס עגול.
נכון, אומרים ברשות המסים, יש יבואנים שעלו על מוצרים מבוקשים וגוזרים קופון שמן, אבל הדרך להילחם בהם היא לא דרך מע"מ. אם יש פער כזה של מחירים, עוד 17% מע"מ לא ישנו את רווחיות ההזמנה בייבוא אישי, ולעומת זאת, התחרות מעוותת ולא הוגנת כאשר על חלק מהמוצרים משלמים מע"מ, כי קונים אותם כאן, ועל חלק לא. ממש כמו שלא נכון להוריד את מחירי תיקוני הצנרת דרך "אינסטלטור ללא מע"מ" - אותה דמות ששנואה כל-כך על רשות המסים.
בנוסף, אומרים שם, מע"מ הוא בערך 40% מהמסים הנגבים בארץ, כלומר חלק משמעותי מהכנסות המדינה, וגם עכשיו רשות המסים לא ממש מאושרת מהפטור הקיים. מעניין לציין שרשות המסים כן מצדדת בפטור מסוים, כדי שלא תצטרך להפעיל מנגנון יקר כדי לגבות 17 סנט על מנורה בדולר שקניתם, ושכרה ייצא בהפסדה; אבל אם יעלו את הפטור, היא תתייצב על רגליה האחוריות ותתנגד בכל כוחה.
פורד 1921 בדואר | חגיגת הייבוא של מכוניות האספנות
ממחקר ששחררה איביי ישראל עולה כי 93% מהישראלים קנו לפחות פעם אחת באינטרנט בשנה האחרונה. קרוב ל-50% מציינים שהסיבה שהם קונים באינטרנט היא המחיר, מספר אלעד גולדנברג, מנהל הפעילות העסקית של איביי ישראל.
סמארטפונים נמצאים זו השנה השישית ברציפות במקום הראשון מבחינת המוצרים הנרכשים. גם מחשבים ניידים הם להיט, וכן ציוד כגון מטענים ומתקנים לטלפונים ומחשבים ניידים. גם נעלי ריצה ושעוני יד מככבים, וכך גם מוצרי הטיפוח, כאשר בראשם תמצאו את הלק ג'ל לציפורניים. גם נגני המדיה נמכרים הרבה. עוד מוצר שממחיש מה פערי מחירים יכולים לעשות הוא קולר נגד פרעושים וקרציות שבאביב הוא להיט. אצל הווטרינר או בחנות הייעודית בארץ הוא עולה כ-370 שקל, ובאיביי כולל משלוח יגיע מחירו לכ-50-40 דולר.
ירון בן אלי מ-Ushops מוסיף ומדגים הפרשי מחירים: ג'ינס שעולה בשיא העונה 300 שקל בחנות, מחירו הממוצע ברשת נע בין 15-10 דולר. נעלי עור ב-29 דולר לעומת 400 שקל וצפונה, נעלי ריצה של סוקוני או ברוקס - 600 שקל ומעלה בישראל, וחצי מחיר כולל המשלוח מארצות הברית. אם עוברים הלאה, למוצרים יקרים יותר, מגיעים למשל לתחום האלקטרוניקה הבידורית, שבארץ יקר במיוחד. למשל, מגבר למערכת קולנוע מקצועי נקנה אונליין ב-350-300 דולר, ובחנות מקומית ב-5,000 שקל. לצד זה, יש את הדברים המיוחדים, כמו ציוד נגרות לחובבים ואפילו אוכפים לסוסים.
בן אלי זיהה כבר לפני שבע שנים את תחום הסחר המקוון מחו"ל והקים "צינור" יבוא נוח, בעיקר מארצות הברית, שמנגיש לאנשים את המידע, את המחיר הסופי שישלמו וגם חפצים שאתרי הסחר עצמם לא שולחים לארץ מסיבות שונות (לרוב, מפני שמדובר בשוק קטן מדי או רחוק מדי עבורם).
לפני שלוש שנים, בעקבות "משבר גיל ה-40", לדבריו, החליט לייבא לעצמו רכב אספנות, ומהגחמה הפרטית הזאת נולד עסק משנה לחברה שלו. Ushops מוטורס. על אף התדמית של איסוף כלי רכב כתחביב לעשירים, בן אלי מסביר כי למעשה, זה בהחלט תחביב בר השגה למעמד בינוני או בינוני גבוה, ובין לקוחותיו אנשים מהיישוב שמצליחים לרכוש את מה שחלמו עליו - אופנוע הארלי, פורשה וכדומה, בסכום של 50-40 אלף שקל כולל המיסוי, המשלוח והכול. סביב הגשמות החלומות האלה יש לבן אלי לא מעט סיפורים. כמו למשל האישה שהפתיעה את בן זוגה ליום הולדת 70 בהגשמת חלום ישן שלו, פורד 1921.