איילת שקד ואפי נווה / צילום: יוסי זמיר
התקשורת והציבור הישראלי עוסקים בעת האחרונה באינטנסיביות-יתר בסוגיה של מינוי שופטים. הדבר בא לביטוי בתחקיר המצוין של עמרי אסנהיים ששודר בשבוע שעבר בתוכנית "עובדה" וחשף טלוויזיונית (את מה שכתבנו יותר מפעם אחת בעבר) את הברית שנוצרה בין שרת המשפטים, איילת שקד, לבין יו"ר לשכת עורכי הדין, אפי נוה, בכל הנוגע למינוי שופטים. ברית המאפשרת לשקד ולנוה לקדם ולמנות שופטים כמעט כאוות רצונם. עוד חשף התחקיר כיצד עורכי דין ושופטים שונים מתחנפים לנוה כדי לזכות בקידום.
מה שהוצג בתחקיר "עובדה", זה המצב הקיים. אבל כדי להכניס את מה ששודר ב"עובדה" לפרופורציה הנכונה, חשוב להזכיר את מה שהיה בעבר.
עד בואם של שקד ונוה, הנוהג היה ששני נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה לבחירת שופטים, הכוללת 9 חברים, "מיישרים קו" באופן כמעט אוטומטי עם שלושת שופטי בית המשפט העליון בוועדה. באופן זה היה מתגבש רוב שמאפשר לנשיאי העליון ושופטיו לקבוע מי יכהנו לצדם בערכאה העליונה ומי יקודמו או ימונו לערכאות האחרות. וכך מינו וקידמו הנשיאים לשעבר, משה לנדוי, יצחק כהן, מאיר שמגר, אהרן ברק, דורית ביניש, אשר גרוניס וחבריהם את המועמדים שלהם, ולפוליטיקאים בוועדה לבחירת שופטים לא היה במרבית המקרים סיכוי ממשי ליצור רוב שיאפשר להם לקדם מועמדים אחרים.
המצב הזה הביא בין היתר לכך שלאורך השנים מונו לשפיטה בלא מעט מקרים קרובי משפחה של שופטים מכהנים. אלישבע ברק, אשתו של נשיא העליון בדימוס אהרן ברק; מיכאלה שידלובסקי-אור, אשתו של שופט העליון בדימוס תיאודור אור; ואילונה לינדנשטראוס, בתו של נשיא המחוזי בחיפה לשעבר, השופט מיכה לינדנשטראוס (שהיה גם מבקר המדינה). כבר לפני כשנתיים הובילה השרה שקד לקביעת נוהל חדש שצמצם מאוד את האפשרות שימונה שופט שקרוב משפחתו מכהן בתוך המערכת כשופט.
לפי הנוהל שמיושם מאז, בין היתר, הוועדה לבחירת שופטים לא תמליץ על מינוי מועמד שהוא בן משפחה של שופט. כמו כן, הוחלט כי ילדיהם של שופטי בית המשפט העליון לא יוכלו להיבחר לשפיטה כל עוד הוריהם מכהנים בבית המשפט העליון. לפי הנוהל, רק במקרים חריגים ובתנאים מסוימים, ניתן יהיה למנות לשפיטה מועמדים שקרובי משפחתם מועסקים במערכת המשפט.
עוד נקבע כי מועמדתו של קרוב משפחה מדרגה ראשונה ו/או שנייה לשופט מכהן לתפקיד שיפוטי תיבחן על-ידי הוועדה לבחירת שופטים כבקשה חריגה, תוך התחשבות בין היתר בגורמים הבאים: זיקת התפקיד המיועד למועמד לתפקיד קרוב המשפחה המועסק במערכת, מיקום גאוגרפי של המשרות וטיב מערכת היחסים בפועל בין הקרובים. בנוסף, לפי הנוהל, הבחירה בקרוב משפחה תהיה ברוב מיוחד של 7 חברי הוועדה לכל הערכאות השיפוטיות, וקרובי משפחה ימונו רק בחלוף 3 שנים מבחירת השופט קרוב משפחתם המכהן. עוד נקבע כי קרובי משפחה לא יכהנו באותו מחוז שיפוט.
ואחרי שאמרנו את כל זה צריך לשאול את השאלה החשובה באמת: מהו המצב העדיף מבחינת הציבור? האם המצב הקודם שבו שופטי העליון שלטו במינויים לשפיטה - או המצב הנוכחי שבו הפוליטיקאים ועורכי הדין יש יותר כוח בוועדה לבחירת שופטים?
התשובה היא לא חד-משמעית, ואין מצב מושלם, אבל דבר אחד בטוח: כשבוחנים את עבודת מערכת המשפט הישראלית ב-69 שנות המדינה, אי-אפשר שלא להגיע למסקנה כי מבית משפט השלום בצפת ועד לבית המשפט העליון בירושלים - זוהי אחת ממערכות המשפט הטובות, הישרות והמוצלחות בעולם. וזה נובע במידה מכרעת מהחומר האנושי המרכיב אותה.