אליעזר ריבלין / צלם: אריאל ירוזלימסקי
האם ראוי ששופט ימנה ככונס נכסים בתיק עורך דין שיש לו היכרות קודמת עמו, מבלי לגלות עובדה זו לצדדים? נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט בדימוס אליעזר ריבלין, השיב לשאלה זו בשלילה, לאחר שמצא כמוצדקת תלונה שהוגשה נגד שופט שמינה ככונס נכסים בתיק פירוק שיתוף במקרקעין עורך דין שיש לו היכרות קודמת עמו - בין היתר לאחר שעבדו יחד ולאחר שעורך הדין טיפל בעניינים משפחתיים ואישיים של השופט - מבלי לגלות זאת לצדדים.
היכרותם של השופט והכונס שמינה החלה עוד בתקופת התמחותו של השופט. השופט התמחה אצל עורך הדין, ועם מינויו לשיפוט העביר למשרדו את תיקיו ללא קבלת תמורה כלשהי. עורך הדין גם טיפל בעבר בעניינים משפחתיים ואישיים של השופט.
השופט טען כי המינוי ראוי ונעשה מתוך היכרות אישית את כישוריו המקצועיים של עורך הדין הכונס, אך רבילין קבע כי חובת הגילוי של שופט על היכרותו עם כונס נכסים שמינה חלה גם אם ההחלטה למנותו נובעת משיקולים מקצועיים בלבד.
בתלונה שהוגשה לנציב כנגד השופט נטען כי במסגרת כתב התביעה לפירוק שיתוף במקרקעין נתבקש בית המשפט להורות על מינויו של בא-כוח התובעת ככונס נכסים, ובדיון שהתקיים הביעו מרבית הנתבעים את הסכמתם למינויו של בא-כוח התובעת ככונס נכסים; אולם למרות זאת החליט השופט למנות עורך דין אחר ככונס (שאינו מייצג בתיק).
השופט לא גילה לצדדים את עובדת היכרותו עם עורך הדין שמינה ככונס, ומבדיקה שערך המתלונן עלה כי השופט מרבה למנותו לתפקידים שונים בתיקים שבטיפולו, כמגשר, כבורר ואף ככונס נכסים בתיק פירוק נוסף. עוד טען המתלונן כי נודע לו כי כל תיקיו של השופט הועברו למשרדו של אותו כונס עם מינויו לשיפוט, וכי עורך הדין אף ייצג בעבר את השופט עצמו לפחות בתיק אחד.
המתלונן ביקש לבדוק אם לא מדובר ב"סידור עבודה" למי שמצוי בקשרים עם השופט וכן לבדוק אם אין חשש לניגוד אינטרסים מובנה בין השופט לצדדים בתיק, בבואו להורות להם לשלם את שכר-טרחתו של מקורבו.
בתגובתו לתלונה מסר השופט כי לשיטתו לא נפל כל פגם במינויו של עורך הדין ככונס נכסים, שכן המינוי נובע משיקול מקצועי טהור ותו לא. אותו עורך דין, כך טען השופט, לא מייצג אותו כעורך דין ולא מספק לו ייעוץ משפטי, הם לא מתגוררים באותה עיר, אין להם חוג חברים משותף, ואין לו כל ניגוד עניינים במינוי.
השופט מסר עוד כי הוא התמחה במשרד עורכי דין, ומכאן היכרותו עמו, הוא העביר מספר מועט של תיקים לעורך הדין, וזאת ללא כל זיקה כלכלית מצדו להמשך הטיפול, ומינה אותו כמגשר וכבורר במספר קטן יחסית של תיקים בהשוואה למגשרים, לבוררים, לכונסי נכסים ומפרקים אחרים במדינה הממונים רבות לתפקידם זה על-ידי שופטים לאור היכרותם המקצועית עמם.
השופט אישר כי בעבר ייצג אותו עורך דין את בני משפחתו בעניינים משפחתיים, והוא נעזר בו באופן פרטי בייצוג בשני עניינים אישיים שלו. הייצוג היה בתשלום, ואין לו כל חוב כלפי עורך הדין.
השופט אישר גם כי לא גילה לצדדים על דבר היכרותו עם עורך הדין, זאת משום שהמינוי נעשה, לדבריו, על רקע שיקול-דעת מקצועי בלבד, ואין בינו לבין עורך הדין כל יחסים כלכליים או יחסי חברות קרובים.
חרף טיעונים אלה, נציב הביקורת מצא את התלונה מוצדקת, ובין היתר קבע כי "העובדה שהיכרות מקצועית קרובה של בית המשפט, בעבר או בהווה, עם מומחה מסוים היא שהביאה למינויו בתיק המתנהל בפני בית המשפט, אינה גורעת מחובת הגילוי המוטלת עליו. היעדר יידוע של הצדדים אודות יחסי הקרבה בין בית המשפט למומחה (לא כל שכן כשהוא סייע/ייצג אותו בעבר בעניינים משפחתיים ואישיים), מעורר חשש לפגיעה במראית פני הצדק".
עוד ציין ריבלין בהחלטה כי "את יתרון ההיכרות המקצועית החיובית עם בעלי התפקיד יש לשקול כנגד הפגם שבמינוי של מכר לאותו תפקיד. ניתן להניח את קיומם של מועמדים מקצועיים לתפקיד גם מבין אלה שאינם נמנים עם מכריו של השופט".
עם זאת, הנציב ציין כי אין זה בסמכותו לקבוע אם בנסיבות העניין ראוי שהשופט לא יפסוק את שכרו של עורך הדין הכונס.