אבו מאזן / צילום: רויטרס
אחרי שנים ארוכות של משאים ומתנים, התרחקות, התקרבות, הסתמכות על נשיאים וגם קיפאון מדיני מוחלט בשלוש השנים האחרונות, הפלסטינים יסכמו היום פרק. הם כשלו. נבעטו על ידי מנהיגי מדינות ערב. ב-24 השעות האחרונות ניכרת תכונה סביב ההצהרה הצפויה של טראמפ הלילה, אבל איפה היו מנהיגי מדינות ערב עד הערב? ישראל מקבלת מן האמריקאים את קופסת מתנת חג המולד הגדולה ביותר השמורה לבן המשפחה האהוב, מתחת לעץ האשוח, והפלסטינים? כאחרון העובדים הזנוחים במשרד לא מקבלים אפילו גיפט-קארד לרכישות ב-10 דולר במבצעי החג.
הפלסטינים יכלו לחשוב, לחלום שמנהיגי מדינות ערב יאיימו בנשק העלאת מחירי הנפט, יחזירו שגרירים למדינותיהם, יצעקו על ניתוקי קשרים, אך בעידן הנוכחי הם נאלצים להבין שאף אחד בעולם הסוני המתון אינו מסכים לסכן את היחסים עם אמריקה הגדולה. בשנים האחרונות רבו הדיווחים על קשרים עסקיים בין ישראלים לעמיתים במדינות המפרץ, מרוקו, אולי אפילו בערב הסעודית. לוותר על כל הטוב הזה עבור מאות אלפי פלסטנים שחיים בעיר המזרחית?
וכך, הפלסטינים, אלה החיים בעזה (אותם אין מי שסופר כלל), בשטחים ובמיוחד ערביי מזרח ירושלים נותרו לבד. המנהיג שלהם, אבו מאזן חלש. הישגים דיפלומטיים - אין להם. תנועת ה-BDS כושלת. היי, אפילו מנהיג הלייבור בבריטניה ג"רמי קורבין מתחיל להפנים שאם ירצה להיות ראש הממשלה של בריטניה, כדאי לו להפסיק להזדהות עם מסעות ההחרמה. ביממות האחרונות, נשיא צרפת עמנואל מקרון, ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי הביעו הסתייגות מן ההודעה הצפויה של טראמפ, אבל מחר הם ידפדפו הלאה וישאירו לטראמפ את הזירה להתמודד עם השלכות המהלך.
בצד הצבאי הישראלי, נערכים כבר למעלה משנה לאפשרות של העברת השגרירות ולפרוץ מהומות. לפני קצת פחות משנה, כאשר הנשיא טראמפ נכנס לבית הלבן היתה תכונה מסוימת סביב ירושלים מיד ביומו הראשון של הנשיא בבית הלבן. גורמים צבאיים ישראלים הכינו את התשתית להתמודדות עם פרוץ מהומות. טראמפ נזקק לעוד זמן, ולא העביר את השגרירות. זה לא קרה גם כעבור חצי שנה ביוני 2017. אך ההערכות בשטח נותרו בעינן. מצד אחד, מנהיגי מדינות ערב מוחים מן השפה לחוץ, לא מגויסים למען הפלסטינים, אך מזהירים את העולם שאין להם שליטה בהתנהגות עממית. מנגד, הציבור, האנשים הפשוטים במדינות ערב, תוססים סביב נושא ירושלים.
והפלסטינים עצמם? אנה מועדות פניהם. הם לא הכינו חלופות דיפלומטיות ליום שכזה. ה-6 בדצמבר 2017, סוף עונה. 50 שנים של דיונים על פתרונות אפשריים, 24 מתוכן של עיסוק בתיאוריה שנקראת פתרון שתי המדינות, מסתיימות באחת. גם אם טראמפ יכריז היום בלילה שפתרון שתי המדינות - זו התכנית ואין בלתה, האמירה המשמעותית שלו היום כלפי הפלסטינים היא - אל תנטשו את השולחן. זו המתנה לחג המולד שהוא משגר לעברם.
מאמר המערכת של ה"ניו יורק טיימס" הלילה, שאל את המתבקש. האם טראמפ מעוניין כלל במו"מ בין הצדדים? "הוא תמיד התרברב בהיותו סוחר מוכשר, אבל מי שסוגר עסקה, לא עושה ויתורים לפני תחילת המו"מ, כפי שהנשיא עושה במקרה הזה" המנצח הגדול הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו, שממשלתו הימנית לא מעוניינת בשלום, לפחות לא שלום שמכיל את פתרון שתי המדינות", נכתב במאמר.
ניתן לפטור את ה"ניו יורק טיימס" ככלי הביטוי של האליטות הליברליות הישנות של אמריקה, אלה שלא מבינים את נפשו של טראמפ, את רצונו של העם. יחד עם זאת, העיתון הנקרא ביותר על ידי דרגי מקבלי ההחלטות והציבור המשכיל בארה"ב, משפיע ומניע את הדיון הציבורי.
דברי המערכת של הניו יורק טיימס משקפים תובנה של בירות נוספות בעולם, והיא שהודעת הנשיא הלילה עשויה לסמן את סופו של פתרון 2 המדינות. 50 שנים עסקו בכך, והנה הגיע הרגע לשים לזה סוף.