עריכת צוואה / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
אדם המכין צוואה שבה הוא מדיר חלק מילדיו, מוריש לילדיו רכוש שונה בשוויו או היקפו, מוריש רכוש לאישה מנישואים שניים וכיוצא בזה, צופה לא פעם מראש כי אישור קיום הצוואה לא עתיד לעבור חלק, וכי יורשיו יגררו להליך משפטי ארוך ויקר.
אחד האמצעים למנוע תרחיש כזה הוא לכלול בצוואה "תניית סילוקין", לפיה מי שיפעל כנגד רצונו של המוריש, יסולק מהצוואה. זהו מלכוד המציב את מי שמעוניין להתנגד לצוואה בדילמה במסגרתה הוא נדרש לקחת הימור גדול מאד, שכן אם יגיש תביעות במטרה לנסות להגדיל את חלקו בירושה - הוא עלול לאבד גם את הרכוש המועט יותר שהיה זכאי לו על-פי הצוואה.
קיימות תניות סילוקין משני סוגים: "תניית אי-תקיפה", שמביאה לסילוקו של יורש אשר יגיש התנגדות להוראות הצוואה בדבר זהות היורשים וחלקם ברכוש; ו"תניית אי-תביעה", שמביאה לסילוקו של יורש אשר יגיש תביעה בנושא היקף הרכוש שנכלל בעיזבון. מוריש שרוצה להבטיח את עצמו מפני תקיפת צוואתו ועיזבונו בכל דרך משפטית, צריך לדאוג לכלול את שני סוגי התניות בצוואה.
צוואה הכוללת תניית סילוקין כפולה נדונה בחודש שעבר בבית המשפט המחוזי. אלמן, אב לשני בנים בגירים החיים בחו"ל, ניהל מערכת יחסים חמה עם אישה, אשר תמכה בו וסייעה לו גם כאשר חלה. לאורך השנים הוא ערך מספר צוואות, שבכל אחת מהן הגדיל את היקף הרכוש שבכוונתו להוריש לה, עד שבצוואתו האחרונה הוא הוריש לאישה דירה ושליש מהכספים.
המוריש היה אמנם חולה בגופו, אך צלול במחשבתו, ופירט בצוואתו באופן מקיף את שיקוליו בחלוקת הרכוש: "ברצוני להעלות על הכתב כי השינויים שנעשו על-ידי בצוואתי זו, נעשו לאחר שלאחרונה, ובמשך תקופת זמן מה, הייתי מאושפז בבית החולים איכילוב, ובאותה עת, באיחור רב מאוד, למרות שידעו על מחלתי, באו מגרמניה בני ש' ואשתו לשעבר . בני י' כלל לא הגיע. הם לא באו לסעוד אותי אלא באו למטרותיהם הם, שלשמן הם פגעו ופעלו כנגד ב', שהיא היחידה הסועדת אותי במסירות אין-קץ במשך כל השנים האחרונות. בכך הם פגעו גם בי, עד כדי כך שאפילו סירבתי לראות את בני ש'. ילדיי י' ו- ש' למעשה אינם מתעניינים בי כבר תקופה ארוכה".
לאור התנהגותם של בניו כלפיו, היה ברור למוריש שהם צפויים לנסות לסכל את רצונו להוריש חלק גדול מרכושו לאישה, ולכן כלל תניית סילוקין כפולה: "אני מורה בזאת, כי במקרה שמי מילדיי י' או ש'... או מי מטעמם יתנגד לקיומה של צוואה זו, או לכל סעיף מסעיפיה, לרבות... (ש) החשבון וכל הכספים בו בבל"ל הם בבעלותי, הרי המתנגד לא יירש כל חלק מעיזבוני".
בניו של המוריש החליטו לקחת את הסיכון והגישו את שני סוגי התביעות מהם חשש אביהם: הם הגישו התנגדות להוראות הצוואה המורישות חלקים מהרכוש לאישה, תוך הפרת תניית אי-התקיפה וכן הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, על-פיו העיזבון לא כולל את חשבון הבנק, בניגוד לתניית אי-תביעה שכלל המוריש בצוואתו.
שתי התביעות נדחו על-ידי בית המשפט, שקבע כי לא נפל כל פגם בצוואה. המוריש היה כשיר, צלול והבין היטב את ההוראות הכתובות בה, היא משקפת את רצונו החופשי, והוא לא היה נתון תחת לחץ פסול או השפעה בלתי הוגנת מצד האישה. כמו כן קבע בית המשפט כי הכספים בחשבון הבנק אכן שייכים לבעלותו הבלעדית של המוריש כפי שהוא טען בצוואתו.
לאור זאת עלתה השאלה האם תיכנס לתוקף תניית הסילוקין, אשר משמעותה שגם החלקים שהבנים היו אמורים לרשת במקור על-פי הצוואה, יעברו כעת במלואם לאישה. כדי למנוע מצב שבו מורישים יכללו בצוואות פסולות תניות סילוקין, ויביאו בכך למעגל שוטה, שבו לא ניתן יהיה להתנגד לצוואה גם אם יש לכך עילה ממשית, טרם יישום תניית הסילוקין, בית המשפט נדרש לבחון את תם-הלב ואת הלגיטימיות של ההתנגדויות שהגישו היורשים.
במקרה זה בית המשפט פסק כי בניו של המוריש פעלו בחוסר תום-לב, הציגו בבית המשפט טענות מופרכות ואף שקריות, פגעו בפעולתו של מומחה שמונה על-ידי בית המשפט ועוד, ולכן ניתן תוקף לתניית הסילוקין, והבנים מודרו לגמרי מירושתו של אביהם.
כתוצאה מכך, בנוסף לזכייתה של האישה במלוא העיזבון, חויבו הבנים לשלם לה סך של 40,000 שקל עבור הוצאות משפט בהליך זה, ככל הנראה בנוסף לעשרות אלפי שקלים שכבר שילמו לה כהוצאות בעת דחיית התביעות המקוריות והערעורים שהוגשו עליהן.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il