ראש הממשלה בנימין נתניהו בפגישתו עם נשיא ארה``ב דונלד טראמפ בניו יורק / צילום: אבי אוחיון לעמ
ביום שני בבוקר הגיע ראש הממשלה בנימין נתניהו לתדרוך בוועדת חוץ וביטחון. הנוכחים, חברי הכנסת מכל סיעות הבית, שמעו ממנו מיני-הרצאה בנוגע ליחסי החוץ של ישראל. נתניהו הרחיב על מערכות היחסים עם המעצמות, עם מדינות מתפתחות, סיפר על המאבקים הדיגיטליים שמנהל משרד החוץ תחתיו ואף החמיא למנכ"ל משרד החוץ, יובל רותם. הדיון לא אמור היה להיות על ירושלים משום שאי-שם בתחילת השבוע עדיין לא ידעו שהנשיא טראמפ יעלה את העיר על ראש שמחתנו בנאום מכונן.
אבל ח"כ איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני) הסתקרנה. טראמפ אמור היה לחתום על ה-waiver המפורסם (אותו מסמך שעליו חותמים נשיאים מדי 6 חודשים לדחיית העברת השגרירות האמריקאית), ודיבורי ירושלים התחילו למלא את האוויר. "מה רמת ההיערכות של הכוחות אם הנשיא יחליט שלא לחתום על כתב הוויתור?", היא שאלה.
נתניהו הסביר שהוא אינו מוטרד מהתגובות בעולם הערבי ושישראל נערכת לכל תרחיש, ואף שידר לנוכחים מסר לפיו אף אחד לא צריך להיות מוטרד. רגיעה, תקווה, הרפיה, הכול תחת שליטה. למה צריך לדאוג בכלל?
יממה וקצת אחרי בשורת טראמפ, וההשלכות בשטח עדיין לא ברורות. בינואר 2017, עם היבחרו של טראמפ לנשיא ולאור ההצהרות החזקות מאוד כבר אז, התכוננו רשויות הביטחון הישראליות לתרחישי מהומות. הצמרת המודיעינית והביטחונית של ישראל הבינה שהשגרירות האמריקאית עומדת לעבור לירושלים, אפילו ביומו הראשון של טראמפ בבית הלבן.
בידי המודיעין הישראלי היה מידע וודאי על התארגנויות פלסטיניות אלימות. נערכו הכנות, תרגילים, תרחישים, הכול היה מוכן. בסוף טראמפ נמנע מלהוביל את ההחלטה ודבר לא קרה, אבל יש להניח שאותו תיק תרגיל מלפני שנה נשלף עכשיו והכוחות כבר מתכוננים למה שעתיד להתרחש.
"שום דבר לא משפיע עליו"
למרות האופטימיות הקוסמית של נתניהו באותה ישיבת ועדת חוץ וביטחון, ניסיון העבר מלמד שירושלים היא הנושא הנפיץ ביותר באזורנו. בשטחים הוכרזו ימי זעם, למרות שיש גם דיווחים לפיהם אבו מאזן בן ה-83 ביקש שההפגנות לא יהיו אלימות. מוקדם עדיין לדעת מה ילד יום, אך התבוננות על ראש הממשלה שלבטח ידע, אך טרם גילה, את תוכניות טראמפ - מלמדת דבר מה. הוא היה רגוע, בשליטה, יש האומרים על סף השאננות. אנשים שנכחו באותה ישיבה ציינו בפנינו שנסיבות המפגש ותפקודו של נתניהו הדהימו אותם.
למרות שהוא חשוד בפרשיות שחיתות; שרעייתו שרה עומדת בפני שימוע בחודש הבא; וכך גם מקורביו - דוד ביטן, דני דנון, שלמה פילבר, שאול אלוביץ', אבריאל בר-יוסף, ארי הרו, דוד שרן, ארנון מילצ'ן, ג'יימס פאקר, יצחק מולכו ודוד שמרון. ונתניהו? שום דבר לא ניכר על פניו.
ראש הממשלה הופיע בפני חברי ועדת חוץ וביטחון ממוקד בדיפלומטיה דיגיטלית ויחסי ישראל-אפריקה, למשל. "האיש הזה הוא מכונה", אמר לנו אחד מהח"כים, "כלפי חוץ הוא נראה כאילו שום דבר לא משפיע עליו".
העלה הילוך
שבוע קודם לכן, אוים נתניהו בקריסה פוליטית. ההתפטרות של שר הבריאות, יעקב ליצמן, והתחושה שאם יהדות התורה וש"ס מקפלות את עצמן - הליכוד צפוי לחטוף מכה קשה.
פעילים של המפלגה התקשרו ודיברו ואמרו 'כן, אנחנו מסורתיים, אבל נטישת הליכוד את הציבור החילוני עשויה לחולל משבר ענק. התנהגות כזו של הליכוד ונתניהו תעלה את יאיר לפיד לשלטון'. זהירות, הם התריעו. משחק ברכבת הוא כמשחק באש.
מיד אחרי פרישת ליצמן התפוצצה לכולם בפנים הפרשה הפלילית של ביטן בליכוד, ופעם נוספת תוך כמה ימים הרגישו את האדמה רועדת. ביטן, שפעם אפשר היה לומר עליו "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה" - האיש שלא מפסיד שעת שידור, לא מדלג על סינק, לא מתעלם מאולפן - נדם.
עצירת רצף הראיונות של יו"ר הקואליציה הורגשה בכל תחנת רדיו. ואקום ענק נוצר. חבר הכנסת דוד אמסלם, שותפו של ביטן לשולחן העגול של "ארץ נהדרת" וגם חברו בחיים האמיתיים, עשה גם הוא פאוזה. ממתראיין תדיר, גם קולו נדם. הצעת החוק לאסור על המשטרה לפרסם את המלצותיה הועברה לליבון בוועדת הפנים, אבל ח"כ אמסלם שם ברקס על התהליך.
נתניהו, הן במשבר סביב ליצמן וגם עם התנתקות ביטן ממנו, ידע שהוא חייב להחזיק את הדבק הקואליציוני הזה לפחות עוד קצת עד לנאום טראמפ. לפני שבוע ושבועיים, סביב האיומים של ליצמן, הוא היה מוכן למה שעומד לבוא בפתח, ירושלים של זהב.
זו אחת הסיבות שראש הממשלה גם עשה שמיניות באוויר כדי שהקואליציה לא תנזול לו מבין האצבעות. ואז, כשהתפרסם ברבים כי טרמאפ עושה סבבי טלפונים, מסביר לאבו מאזן את החלטתו, מתקשר למלך עבדאללה ולנשיא א-סיסי, העלה נתניהו את ההילוך משני לשלישי.
ההוראה הבאה לשרי ממשלתו להפסיק להתראיין נועדה לשמירת ביטחון האזור. החשש היה מפני פליטות פה לא ראויות. לשרים נאמר שהבית הלבן ביקש מנתניהו לשמור על השקט, אבל ההוראה נועדה גם כדי שהבמה תהיה כול כולה של ראש הממשלה. הוא האיש ששכנע את הנשיא, שהביא את ההישג - ובעונה פוליטית כה בוערת.
חשוב לנתניהו לנעוץ את הקרדיט באופן המדויק והנכון. הישג ירושלים הוא ההישג של נתניהו - ושל נתניהו בלבד. ושאף אחד אחר לא יעז להתראיין על זה יותר מדי.