גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מעבדת ה"מייקרים" שחותרת לשנות את בתי הספר

פרופ' פאולו בליקשטיין משוכנע שגם משחקי מחשב לא יכולים להחליף לימוד דרך הידיים ■ "בנינו את בתי הספר סביב הרעיון שיש רק דרך אחת להיות מוצלח, וזה סותר את כל המחקר על הביולוגיה האנושית"

ילדים בהאקתון של מייקרים בירוחם / צילום: יחצ
ילדים בהאקתון של מייקרים בירוחם / צילום: יחצ

"כשהייתי ילד, היה לי עניין רב בפנסים אישיים", מספר פרופ' פאולו בליקשטיין, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת סטנפורד. "הייתי הולך לכל מקום עם מזוודה גדולה, ובה נורות, כבלים ופנסים מכל הסוגים - ניידים, עמידים במים, גדולים וקטנים. כשהתחלנו ללמוד בבית הספר על חשמל וחבריי טענו שזה מסובך, אמרתי להם, 'בואו תראו, זה קל! כי הרגשתי שיש לי קשר אישי לזה. מעגלים חשמליים היו חלק מהחיים מבחינתי".

היום, פרופ' בליקשטיין מוביל את פרויקט ה-FabLabs, שמטרתו להכניס את מעבדות המייקרים ("היצרנים")לבתי הספר. "הייתי רוצה שלכל ילד תהיה המזוודה שלו, שבה יהיו דברים מהעולם האמיתי שחשובים לתרבות שלו ולחיים שלו", הוא אומר. "לילד בנגב או בתל אביב יהיו חשובים דברים שונים, ויהיו בידיהם חומרים שונים שיחברו אותם לתוכניות לימודים שונות. היום, טכנולוגיות רבות זמינות לנו במחירים סבירים לגמרי, ואפשר להרחיב את ההיצע של מזוודת המייקרים האישית. אם אני החזקתי בה רק כבלים וסוללות, היום הילדים יכולים להשתמש במחשבים כדי לתכנן את המוצר שלהם, להדפיס אותו במדפסות תלת ממדיות, ליצור בקלות יחסית רובוטים או מכונות. רמת הפיזיקה והמתמטיקה שאפשר ללמוד מזה, לעומת מעבדת מייקרים של פעם שבה היו אולי קצת עץ ודבק, היא גדולה יותר לאין ערוך".

בדרכו הייחודית, בליקשטיין מוציא לפועל את הרעיון החדש יחסית, שכבר הפך לצו השעה בתחום החינוך: למידה באמצעות חקר, כלומר, במקום להמטיר על ילדים, בני נוער או סטודנטים עובדות, קודם כול נעורר את סקרנותם, ואז נאפשר להם להגיע לתשובות בעצמם, עם הכוונה של המורים.

מעבדת המייקרים של בליקשטיין מוסיפה נדבך נוסף לרעיון הזה - חקירה לא רק באמצעות האינטלקט, אלא גם באמצעות עבודת ידיים. מעבדות היו בבתי הספר כנראה מאז שחר ילדותו של הקורא המבוגר ביותר של שורות אלה, אולם לרוב השיעורים בהן היו מעטים וקצרים, ולדברי בליקשטיין הן נועדו לשחזר את מה שכבר נלמד בתיאוריה ולא כדי לגלות דבר מה חדש. לכן שיעורי המעבדה הללו לא הותירו רושם רב אצל רבים, ודאי לא על אלה שלא הרגישו קשר אישי ראשוני למדעים.

מחקרים שערכו בליקשטיין וצוותו, הכולל גם את הישראלית ד"ר תמר פרומן, מראים שהגישה הזאת מניבה פירות. "בדקנו שתי קבוצות ילדים", מספר בליקשטיין, "האחת ביצעה משימת חקר במעבדה ואחר כך שמעה הרצאה, והאחרת שמעה תחילה את ההרצאה ואחר כך ביצעה משימת חקר, שהדגימה את הדברים שנאמרו בהרצאה. בקבוצה שהחלה את השיעור במשימת החקר, הילדים זכרו 25% יותר מהמונחים המדעיים שהוסברו בהרצאה".

המסקנה שהגיעו אליה החוקרים היא שלא מספיק לאפשר לילדים לראות כי מה שלימדנו אותם אכן קורה במציאות. הזיכרון הוא חזק יותר כאשר קודם כול מאפשרים להם לשאול את השאלות ורק אחר כך, כשסקרנותם מתעוררת, נותנים להם תשובות. כך נוצרת במוחם פתיחות לקליטת התשובות.

בליקשטיין הגיע לאחרונה לישראל כדי להשתתף בכנס משותף של MindCET (חממת טכנולוגיות החינוך של המרכז לטכנולוגיה חינוכית), משרד החינוך ומוזיאון בלומפילד למדע. "ישראל עשירה בתרבות מייקרים אך זה לא ממש מגיע אל מערכת החינוך, למרות שהולך ונאסף ידע אקדמי עשיר שמראה את התרומה של המעבדות הללו ללימודים", אומרת ד"ר ססיליה וייסמן, סמנכ"לית מחקר ופיתוח ב-MindCET. "יש פער מדאיג בין האופן שבו ילדים לומדים לבין צורת הלימודים שיכולה להכין אותם לעתיד באמת. לכן כשפגשנו את פאולו ותמר התלהבנו מאוד ממה שהם עושים. שנה-שנתיים של דיאלוג הובילו לביקור שלו".

מדע משולב בתרבות מקומית

הפרויקטים שעובדים עליהם במעבדות המייקרים של בליקשטיין מגוונים ומותאמים לעניין האישי של הילדים. כך, קבוצת נערות פיתחו חיישן לביטחון אישי, שמרכיבים על גבי התיק והוא מאותת אם מישהו מתקרב מאחור, ללא צורך לעצור ולהסתובב. קבוצת ילדים אחרת פיתחה מערכת שעוזרת לחסוך בחשמל, כדי לשמור על הסביבה. אלה אותן מערכות רובוטיות שנבנו בשנים האחרונות על ידי ילדים חובבי פיזיקה ומתמטיקה לשמן, אבל לצרכים שחשובים בעיני ילדים אחרים.

"טכנולוגיה יכולה לשמש לדברים רבים, גם לאמנות ולאסתטיקה, אם זה מה שמושך את התלמיד", אומר בליקשטיין. "לדוגמה, באחד הפרויקטים שלנו תלמידים היו צריכים ליצור מונומנט לאישה חשובה בהיסטוריה האמריקאית. זה היה רעיון של מורה להיסטוריה, שחשבה שאין מספיק ייצוג לנשים במונומנטים בארה"ב. התהליך כלל תכנון, הדפסת תלת-ממד, וגם חישוב מתמטי, כי המורה במעבדה התעקש שכל הרכיבים של המונומנט יהיה בפרופורציה זה לזה - הדשא, הספסלים והפסל עצמו. זה לא כל כך פשוט לחשב את זה ברמה המתמטית".

בפרויקט נוסף, ילדים שאוהבים לכתוב כתבו סיפור ותכנתו רובוט כך שיוציא את הסיפור לפועל בתיאטרון בובות. היום הרבה סוגי אמנות מחוברים למדעים, ובכל פעם שאנחנו נתקלים במורה יצירתי, לא משנה לאיזה מקצוע, אפשר לשלב גם אותו".

בליקשטיין, ברזילאי במקור, הקים מעבדה כזאת גם בקהילה כפרית במדינה והכניס בה אלמנטים מהתרבות המקומית. "יש לקהילות שונות אומנויות היסטוריות, דברים שהן כבר מייצרות, למשל אריגה ועבודה בעץ. אנחנו מכניסים את האומנות הזאת לתוך המעבדה ומעודדים את הילדים שמכירים למשל את אומנות האריגה מהבית, ליצור למשל קערה ארוגה עם אורות, או עם חיישנים שמאותתים מתי האוכל חם או קר.

"בסטנפורד אנחנו עובדים עם קהילה לטינית ברובה, ורבים מההורים הם נגרים או מכונאי רכב. יש היום בחלק מהקהילות נתק בין ההורים לבית הספר, אז אנחנו מזמינים את ההורה שהוא נגר, או מכונאי, להגיע לבית הספר ולהסביר לילדים על האומנות שלו, ואז משלבים אותה בדברים שהם לומדים להכין במעבדה. הילדים הללו לא חשבו מעולם שההורה שלהם יכול ללמד".

- זה גורם לכך שההורים מסכימים להשאיר את הילדים יותר שנים בבית הספר?

"כן. בברזיל חלק מהילדים לא מסיימים את בית הספר התיכון או את האוניברסיטה כי הם צריכים לעבוד. החשיפה הזאת והחיבור של הילדים לבית הספר מאפשרים להורים לראות את הערך שלו לטווח ארוך, והם ישתדלו יותר לאפשר להם ללמוד".

היתרון של עבודה בידיים

היום ניתן להמחיש לילדים קונספטים מדעיים רבים באמצעות משחקי מחשב, שהם יכולים לתפעל בתנועות יד. מדוע, אם כך, לעבוד במגע יד? האם זה טוב יותר מלראות את הדברים על מסך?

"מורים אומרים לי לפעמים, 'אנחנו בדור הסנאפצ'ט והאינסטגרם, איך אפשר בכלל ללמד ילד משהו בכיתה?', וזה נכון שהילדים, אפילו אם הם נוכחים בכיתה, הם לא שם אלא עושים כל מיני דברים אחרים. הכלים שפעם היו לנו כדי להכריח ילדים להקשיב, למשל לשים אותם במקום פיזי מסוים ללא גירויים, כבר לא ממש עובדים.

"מחקרים רבים מראים שהידיים הן הכלי העיקרי שהגוף משתמש בו כדי לבחון דברים בתלת ממד, ואנחנו חווים את החיים אחרת כאשר אנחנו חוקרים אותם עם הידיים. המסך מפריע להתפתחות היכולות הללו, ולפעמים הוא פשוט מסיח את הדעת. לדוגמה, התברר שילדים זוכרים פחות מספר דיגיטלי אינטראקטיבי מאשר מספר רגיל, כנראה משום שהגרוי האינטראקטיבי הסיח את דעתם מהסיפור. לא הכול צריך כל הזמן להיות אינטראקטיבי. לפעמים הוא פשוט צריך להיות הדבר עצמו.

"המורים אומרים לי, ל-40% מהילדים כאן יש הפרעות קשב. נו, זה לא נראה הגיוני. ל-40% מהילדים יש פגם מוחי שדורש טיפול? נראה שצריך לעשות משהו אחר, לראות איך בונים מחדש את בית הספר לדור החדש, לא כמקום שיש בו 90% מהזמן מבחנים או הרצאות, אלא משהו שדומה יותר לעולם האמיתי של המאה ה-21. כלומר, בחלק מהזמן צריך לתת לאנשים ללכת אחרי הלב שלהם. ואנחנו אכן רואים ילדים שהמורים אומרים עליהם שהם 'אף פעם לא מתרכזים', מתבייתים במשך שעות על פרויקט אישי. אנחנו כל הזמן רואים את פריחתם של מי שהמערכת מתייגת כ'תלמידים הגרועים' ברגע שנותנים להם ללכת בדרך שמתאימה להם.

"אין שום היגיון בכך שבעולם של אנשים שונים תהיה רק דרך אחת להצליח בלימודים. אנשים רוכשים ידע ואנשים מביעים ידע בדרכים שונות. היסטורית, בנינו את בתי הספר סביב הרעיון שיש רק דרך אחת להיות מוצלח, וזה סותר את כל המחקר על הביולוגיה האנושית. אנשים הרי עוסקים במקצועות שונים. בית הספר המונוליטי שייך לתקופת המהפכה התעשייתית ומתאים לעולם שבו מעוניינים לתת השכלה רחבה רק לעילית, וליתר מעוניינים להעניק בעיקר הכשרה בסיסית וצייתנות. לפני 50 שנה בלבד, רק 30% מהאוכלוסייה סיימו תיכון. היום אנחנו רוצים ש-100% יסיימו.

"היום, בכלכלת הידע, אנחנו רוצים לתת כלי מחשבה אמיתיים לכולם. זה חשוב לא רק לעולם העבודה אלא לאזרחות ולחיים עצמם. כולנו צריכים להחליט על בסיס סטטיסטיקה, על בסיס בחירה בין חלופות מורכבות. לדוגמה, איך אפשר היום להתנהל בעולם הזה אם אינך יודע מהו 'אלגוריתם לומד'? אלגוריתמים כאלה מכוונים מה נמצא בגוגל ואת מי נפגוש בפייסבוק ולמי יגיע הסרטון שהעלינו ביוטיוב ובעתיד יגדיר כמעט כל דבר שנעשה בחיים. כבר היום הם מגדירים זכאות לביטוח וכללי ענישה פליליים. מי שהתנסה בתכנות אלגוריתם לומד פשוט ערוך הרבה יותר להתמודד מול עולם שנשלט במידה רבה על ידי האלגוריתמים הללו. הוא גם מבין שהאלגוריתם הזה הוא רק אלגוריתם שמישהו תכנן, ולא המציאות היחידה.

"או לדוגמה, מי שמבין באלקטרוניקה, יבין שלפעמים הטלפון הנייד החדש הוא יעיל בדיוק כמו הקודם, ולא חייבים לרכוש את הדגם החדש. יש כל כך הרבה החלטות בחיים המודרניים שלנו שהן על התפר שבין מדע, טכנולוגיה וערכים. אדם צריך להשתמש במדע כדי ליישם את הערכים שלו".

"תחרויות רובוטיקה לא משנות את בית הספר"

תחרויות הרובוטיקה העולמיות הפכו לסמן הימני של לימודי הפיזיקה והמתמטיקה ברמה גבוהה ומקושרת למציאות. ילדים מוכשרים מתכננים בעצמם רובוטים מורכבים, שלפעמים עולים ביצירתיות ובישימות שלהם על אלה שיוצרים מייקרים מבוגרים בהאקת'ונים מקצועיים.

"תחרויות הרובוטיקה, ובאופן כללי חוגי המדעים למיניהם, הם לא מה שמשנה את בית הספר. רק מעט ילדים מוכשרים מלכתחילה וקרובים מלכתחילה לעולמות הללו יבחרו מרצונם החופשי לבלות כך את זמנם. מי שלא טוב במתמטיקה ובהנדסה, או יותר נכון, מי שלא חושב שהוא טוב בזה, מי שלא חושב שזה מעניין אותו - לא יגיע.

"אחד העקרונות שלנו הוא שהמעבדה חייבת להיות חלק מהחיים היומיומיים בבית הספר. לא 'לומדים, ואז מעבדה', אלא לומדים בתוך המעבדה, כשהמורים הקבועים של בית הספר הם חלק מהתהליך. אולי לא לומדים במעבדה כל יום, בינתיים, אבל לפחות כמה פעמים בשבוע".

ציינת באחת מהרצאותיך שאחת הבעיות העיקריות שלכם היום היא שקשה להקדיש זמן משמעותי לעבודה במעבדה בלי לוותר על משהו אחר בתוכנית הלימודים, ומערכות החינוך לא כל כך ששות לוותר.

"ללמוד במעבדת המייקרים 30 דקות בשבוע זה בערך כמו ללמוד כינור 30 דקות בשבוע - חסר ערך ומתסכל. היום מדינות רבות מבינות שעדיף ללמד פחות תחומים מדעיים, אבל ללמוד כל תחום יותר לעומק".

- על מה מוותרים ומה משאירים?

"תחום כמו אופטיקה, למשל, זה נחמד לדעת, אבל לא ממש בא לידי ביטוי בחיים האמיתיים של רובנו. אנחנו מעדיפים ללמד את מה שקשור לבעיות בוערות כמו ההתחממות הגלובלית, או נושאים שניתנים להכללה כמו ממה מורכב החומר, או צורות מחשבה במתמטיקה שהן ישימות לבעיות חיים יומיומיות. למשל, סטטיסטיקה או אומדן. הכי חשוב זה ללמד איך ללמוד, ושזה כיף ומועיל ללמוד".

- איך משתלבים המורים בתוכנית?

"הם חלק קריטי ממה שאנחנו עושים. אין תוכנית חינוך שאפשר ליישם בלי מורה מעולה ומחויב. אנחנו מדברים עם מורים על תוכנית לימוד שהם כבר כתבו, ומבקשים מהם לתכנן אותה מחדש תוך שימוש בכלים החדשים שזמינים במעבדה. בחלק מבתי הספר יצרנו מפגש בין מורה מקצוע למורה מעבדה, כדי לתכנן מחדש את השיעור יחד, מתוך המערך שהכי מלהיב אותם באופן אישי. אנחנו מזמינים אלינו מורים להכשרה שהיא עצמה מאוד 'עם הידיים', ואז הם חוזרים לבית הספר ואנחנו באים איתם ומיישמים את השיעור יחד במעבדה".

- כמה בתי ספר פועלים בשיטה שלכם היום?

"קרוב ל-100. אנחנו עובדים עם קרנות ומערכות חינוך במקומות רבים בעולם, ועם כל אחת בדרך אחרת. בארה"ב אנחנו בונים את המעבדות יחד עם הנהלת המחוז. בדנמרק עם האוניברסיטאות, והן מטמיעות את זה בבתי ספר באזור שלהן. בברזיל אנחנו עובדים עם כמה מערכות חינוך, ואנחנו נמצאים גם בבתי ספר מסוימים בתאילנד ובמקסיקו".

- ומה בישראל?

"לישראל יש מוניטין נהדר של חדשנות בתחומים רבים. בכל בית קפה שני בעמק הסיליקון מדברים עברית, אבל לעיתים קרובות כשאני מדבר עם חברים כאן, הם אומרים שבתי הספר נשארו מאחור. מדינות אחרות שהן מהירות יותר עלולות לעקוף אתכם, ואתם תישארו מאחור. כמו כן, אם הילדים מבלים את כל הילדות שלהם בבית הספר, אבל לא נהנים ממנו, זו לא דרך טובה לגדל דור חדש, אופטימי ומעורב".

עוד כתבות

קשיש / צילום: שלומי יוסף

משבר ידוע מראש: למה המדינה מזניחה את ביטוח לאומי?

קופת הביטוח הלאומי צפויה להתרוקן תוך 20-30 שנה, אך המלצות ועדה לשיפור המצב שוכבות כבר שש שנים במגירה ● "אנשים לא מפנימים את הבעיה בגלל המצב הכלכלי הטוב בשנים האחרונות" ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

בנימין נתניהו , עו"ד אייל כהן, עו"ד עמית חדד, יעקוב וינרוט  / איור: גיל ג'יבלי

מאחורי הקלעים: כך התגבש הצוות המשפטי של בנימין נתניהו

בכירי סנגורי הצווארון הלבן חששו ממידת הפניות של ראש הממשלה, לא התלהבו מייצוגה של שרה נתניהו ותהו ביחס לתשלום ● בנימין נתניהו, מצידו, לא רצה פרקליטים שמזוהים עם משפחות פשע או עם אולמרט ● ניתוח מיוחד בעקבות הצוות המשפטי שגיבש ראש הממשלה

עמרי זרחוביץ' / איור: גיל ג'יבלי

לא "חמוצים", חושבים על העתיד

תכנון ארוך טווח לא חייב להיות בהכרח ל-30 שנה. העיקר שיהיה ניסיון להיערך לאתגרים עתידיים ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

יוסי היימן / איור: גיל ג'יבלי

להפוך את הגיל השלישי מנטל לנכס

ישראל מזדקנת וזה אכן מאתגר. אך בכל אתגר יש גם הזדמנות, אם רק נדע לנצל אותה ● דעה ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

מימי צמח / צילום: איל יצהר

"אם לא נהיה יותר קריאטיביים, לא נהיה סטארט-אפ ניישן"

ענף היזמות הישראלי הלך ונעשה עם השנים יותר רדוד, רודף-בצע ופחות מונחה אידיאלים, קובעת מימי צמח, עורכת הדין החזקה בהייטק ● מי שמתמודדת עם כרישי הענף, מסבירה בראיון ל"ליידי גלובס": "היום בסטארט-אפים מצמוץ אחד ואתה מחוץ למשחק, כבר לא רלוונטי"

בית קברות / צילום: shutterstock

מצוקת שטח בתי הקברות מחייבת פתרונות יצירתיים

בתי הקברות הפסטורליים הולכים ונכחדים בשל מצוקת הקרקעות ● 1.8 מיליון איש ייקברו בישראל עד 2048, אך הממשלה לא מתכננת לטווח הארוך ● חוששים היכן תיקברו? כנראה שבצדק ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד 

ג'ף בזוס   / צילום: רויטרס

אמזון מקלה על הרכישות הבינלאומיות, גם מישראל

השירות החדש יאפשר ללקוחות לשלם במטבע המקור שלהם והן יאפשר להם לעיין בקטלוג ולצפות רק במוצרים שניתנים למשלוח למדינה שלהם ● ישראל כלולה בשירות

תאונת מטוס סאות' ווסט איירליינס \ צילום: רויטרס

סאות' ווסט מפצה ב-5,000 דולר את נוסעי הטיסה הקטלנית

חברת התעופה האמריקאית שלחה מכתבי התנצלות עם המחאות פיצוי לכל הנוסעים בטיסתה השבוע, שבמהלכה התפוצץ אחד ממנועי המטוס והביא למותה של נוסעת: "מקווים שתתנו לנו הזדמנות נוספת להחזיר את אמונכם בסאות' ווסט"

המנכ"ל היוצא, Margo Georgiadis / צילום: סטיב מרקוס, רויטרס

ינון קרייז הישראלי מונה למנכ"ל חברת הצעצועים מאטל

קרייז יחליף בתפקיד את מרגו גאורגידיס, שהודיעה על התפטרותה מיצרנית בובת הברבי, החל מהשבוע הבא

יום מסחר בבורסה  ב1968 / צילום: משה מילנר לעמ

החברות הדואליות הישראליות שהכו את מדדי הייחוס

הפעם אנו משווים את ביצועיהן של כמה חברות ישראליות בולטות, הנסחרות מעבר לים, למדדי הייחוס שלהן ● המניות הללו, מתברר, השיאו תשואה עודפת משמעותית, אבל חלק מהן רשמו באחרונה ירידות, שמייצרות הזדמנות רכישה עבור משקיעים שפחות מתרגשים מהטווח הקצר

האחים נוימן / צילום: ענבל מרמרי

לקראת הדיון בפירוק: סיידוף והאחים נוימן הגישו הצעה לאינטרנט זהב

בבנקים לא מתלהבים מההצעות, המתבססות על שווי השוק הנמוך של אינטרנט זהב, ונוטים להעדיף הליכה במסלול של פירוק לקבוצת יורוקום ● הדיון בבקשת הפירוק ייערך ביום ראשון

 

 

בני הזוג ברוניצקי / צילום: איל יצהר

"השנים הראשונות היו קשות מאוד. אני לא מתגעגעת אליהן"

סטף ורטהיימר המציא את "מודל תפן" להקמת גני תעשייה, דב לאוטמן ז"ל לא נתן למחלה להפריע לו להוביל יוזמות, ובני הזוג ברוניצקי הקימו בית ספר תעשייתי ומרכז יזמות בטכניון ● שלושה ישראלים, שלושה סיפורים על תעשייה - והרבה מעבר לזה ● בוני הארץ, פרויקט מיוחד

קים ג'ונג און / צילום: רויטרס

שליט צפון קוריאה הודיע על הפסקת הניסויים הגרעיניים

לדברי קים ג'ונג און ארצו אינה צריכה לערוך עוד ניסויים בטילים בליסטיים משום שכבר הצליחה לפתח נשק מסוג זה, ולכן התכנית תושעה ● על פי סוכנות הידיעות הרשמית, ההשעיה תיכנס לתוקף באופן מידי ואתר ניסויים בצפון המדינה ייסגר

איתי בן זאב / צילום : יעל ארנון

מי את מניקיי - הקרן שתהפוך לבעלת המניות הגדולה בבורסה

הקרן, שתרכוש כ-20% ממניות הבורסה לפי שווי של כ-550 מיליון שקל, הוקמה ב-2008 ובין משקיעיה המיליארדר האוסטרלי פרנק לואי וגולדמן זאקס

ירון גלאי / צילום: נועם גלאי

ירון גלאי מבטיח לשחרר את כלי התקשורת מהתלות בפייסבוק

שווי של מיליארד דולר? "הערכות שווי בחברות פרטיות הן די קשקוש" ● שמועות על ניסיון להזיז אותו מתפקידו? "היוזמה למנות מנכ"ל משותף הייתה שלי" ● מיזוג עם טאבולה? "מעריך שזה לעולם לא יקרה" ● ירון גלאי, ממייסדי אאוטבריין, משיק מיזם שמבטיח לשחרר את התקשורת מהתלות בפייסבוק

סופטבנק / צילום: רויטרס

סופטבנק מתכננת לשלוט בעולם - ומערערת את תעשיית ההייטק

התאגיד היפני סופטבנק מציג חזון נדיר איך ישלוט בתעשיית ההייטק בעוד 30 שנה ואפילו 300 שנה ● הדרך לשם עוברת בהשקעות של מאות מיליארדי דולרים - שעלולים לשנות את התעשייה כולה ולגרום לה נזק ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

הנסיגה הישראלית מלבנון / צילום: רויטרס

איפה הם המנהיגים ההם? תזכורת ל-10 החלטות אמיצות

גם אם רוב הזמן אנו חיים בתחושה שאי אפשר להזיז כלום במדינה הזאת, לפעמים דברים קורים ● הנה כמה מאותם רגעים נדירים ב-30 השנים האחרונות שבהם הפוליטיקאים, המדינה והציבור הצליחו לשנות את המציאות הישראלית ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

בנימין נתניהו / צילום: shutterstock

למה נתניהו מאשים את שיטת הממשל - אבל לא משנה אותה?

הפוליטיקאים סבורים כי צריך לשנות את שיטת הממשל, עד שזה נוגע לכיסא שלהם ● הגבלת כהונה יכולה לעודד בעלי תפקידים לפעולה - אבל לא נראה שמישהו מעוניין לקדם זאת ● במקום לדאוג לעתידה של ישראל, נבחרי הציבור ימשיכו לחיות ממהדורת חדשות אחת לשנייה ● ישראל 2048, פרויקט מיוחד

חלל, החלל החיצון, אסטרונאוט / שאטרסטוק

נאס"א תשלח לחלל אפוד נגד קרינה מתוצרת ישראלית

החברה הישראלית סטמראד פיתחה את האפוד בשת"פ עם לוקהיד מרטין ● נציגי נאס"א וסוכנות החלל הישראלית חתמו על הסכם לניסוי אפודים כאלה ברכבי חלל אמריקאים לקראת שיגור חלליות מאוישות למאדים

“ארץ פראית מאוד” / צילום: באדיבות נטפליקס

הסדרה על אושו מגדירה מחדש את המילים "מעבר לכל דמיון"

סדרת הדוקו "ארץ פראית מאוד" בנטפליקס על אושו ומאמיניו, מתארת את המציאות המשוגעת כמו ביצירה ספרותית ● ביקורת