יוסי בכר ודוד ברודט / צילומים : איל יצהר
תופרים חליפות ל-2018 ומתכוננים ל-2019. יושב ראש בנק הוא אחד התפקידים החזקים והמפתים שיש. בעבר התנאים אמנם היו מפנקים יותר - שכר של 5-8 מיליון שקל בשנה, ואפילו אפשרות לכהן במקביל בתפקידים נוספים; היום מדובר במשרה מלאה ותקרת שכר של 2.5 מיליון שקל - ועדיין מדובר בתפקיד יוקרתי, שרבים לוטשים אליו עיניים. בשנתיים הקרובות צפויים לפחות שני תפקידים כאלה להתפנות - וההכנות בעיצומן. מתמודדים שונים, בעיני עצמם ובעיני אחרים, כבר נפגשים, בשקט, עם מי שצריך.
במהלך 2018 תתקיים התמודדות על תפקיד יו"ר בנק דיסקונט - מחליף/ה ליוסי בכר המסיים 9 שנים בתפקיד, ובשנה שאחרי תהיה התמודדות על יו"ר חדש לבנק לאומי במקום דוד ברודט, שיסיים גם הוא קדנציה של 9 שנים. גם בהרכב הוועדה למינוי דירקטורים של בנק ישראל צפוי שינוי: העומדת בראש הוועדה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס אילה פרוקצ'יה, צפויה לפרוש ביוני הבא, ובלשכת הנגידה קרנית פלוג כבר אוספים שמות למחליפה.
על פי הוראות הפיקוח, יו"ר בנק ללא גרעין שליטה (כמו בלאומי ובדיסקונט) יכול לכהן 3 קדנציות, כל אחת בת 3 שנים, ולפרוש בכבוד. האם יהיו יושבי ראש שימצאו תירוצים ועילות, יפעילו לחצים כדי להישאר מעבר לנקבע? סביר להניח שכן. אבל לא השנה, לא יוסי בכר. המפקחת על הבנקים ד"ר חדוה בר וד"ר בכר כבר סיכמו שהוא יכהן עד ליום האחרון של שנת 2018 ויעביר את התפקיד באופן מסודר למחליפו/מחליפתו שייבחרו באסיפה כללית שתתקיים ביוני השנה.
בכר עצמו, כמו יושבי ראש אחרים, לא יכול להיות מעורב, בכל צורה שהיא בהמלצות או בבחירה, לא במישרין ולא בעקיפין. כך לפחות על פי דרישות המפקחת. עם זאת, כבר חודשים שהוא נפגש עם אנשים שרואים עצמם, או מישהו רואה בהם, מועמדים ליו"ר הבא.
אבל לפני שמתמנים לתפקיד היו"ר, יש לכהן כדירקטור בבנק. דיסקונט הוא בנק ללא גרעין שליטה, וככזה מתכנסת הוועדה לבחירת דירקטורים בראשות פרוקצי'ה לבחור ולהמליץ על מועמדים לדירקטוריון.
הוועדה הנוכחית נדרשת לבחור 4 דירקטורים חדשים, היא צפויה להמליץ על 5, בהם כמה דירקטורים שכבר יושבים בדירקטוריון דיסקונט, בעיקר כאלה שסיימו קדנציה אחת - מה שהופך אותם גם למועמדים להיות היו"ר/ית הבא/ה.
השלב הרשמי הראשון החל לפני כחודשיים, בקריאת הוועדה להגשת מועמדים ל-4 דירקטורים לדיסקונט, מתוכם דח"צ אחד. בהודעה נכתב כך: "לצורך מקצה זה לשנת 2018, הוועדה מדגישה בזה את חשיבות הצגת מועמדויות של אנשים בעלי כישורים וניסיון המתאימים לשמש גם כיו"ר דירקטוריון הבנק".
כך נפתח בגלוי המאבק על התפקיד המבוקש. מלבד פרוקצ'יה, חברים בוועדה חיים אורון (ח"כ לשעבר) ויצחק בן ישראל (אלוף במיל'), וגם שני דירקטורים חיצוניים בדיסקונט, יהלי שפי ועידית לוסקי - שניהם יסיימו בקרוב 3 קדנציות וייפרדו מהבנק. עד אז, תהיה להם השפעה מכרעת על בחירת הדירקטורים הנבחרים ובוודאי על דמות היו"ר הבא. הם אמורים לייצג את הדירקטוריון, בפועל הם מייצגים גם את האינטרסים של ההנהלה.
אז מה הלו"ז? הגשת המועמדויות לדירקטוריון הבנק הסתיימה לפני קרוב לשבועיים. החלטות הוועדה חייבות להתקבל עד מארס 2018, והרשימה נשמרת בסודיות רבה. כמה חודשים אחרי, בסוף יוני, תתכנס אסיפה כללית של בעלי המניות ותבחר את הדירקטורים הנבחרים. בשלב שאחרי: הדירקטוריון יבחר מתוכו, מקרבו, את היו"ר הבא.
דיסקונט: בוגרי המוסדיים או האוצר
אז מי יהיה היו"ר הבא? אפשרות אחת היא שתגיע דמות מחוץ לדירקטוריון. כדי שדמות שכזו, שאין לה ניסיון בדירקטוריון דיסקונט, תיבחר, עליה להיות מה שמכונה במקומותינו "דמות ציבורית בעלת שיעור קומה". מישהו או מישהי שיכולים להתיישב באופן כמו-טבעי על כיסא היו"ר (המציאות מוכיחה ש"בכיר לשעבר באוצר" תמיד הולך טוב, בעוד "בכיר לשעבר בבנק ישראל" נחשב פחות אטרקטיבי). דמות כזו יכולה להופיע ברשימת הדירקטורים של הוועדה לבחירת דירקטורים בראשות פרוקצ'יה, אך היא יכולה לצוץ גם כמועמד של אחד המוסדיים או בעלי המניות האחרים בבנק. לקראת אסיפת בעלי המניות ביוני, יוכלו המוסדיים המחזיקים במניות דיסקונט להציע ואף להפתיע במועמד כזה. לרוב לא נוהגים המוסדיים להציע מועמדים, אבל ייתכן שכעת, כאשר מדובר גם במינוי לתפקיד יו"ר הבנק, הם יגלו יותר מעורבות.
בקרב המוסדיים מציינים כמה שמות שיכולים להיות מועמדים ראויים לתפקיד: הראשון הוא יו"ר רשות ני"ע, פרופ' שמואל האוזר, שהודיע באחרונה במפתיע על פרישתו לאחר קדנציה וחצי מוצלחות. האוזר צפוי לסיים את תפקידו בתחילת 2018, ועל פי החוק בכירי הרשות נדרשים ל-3 חודשי צינון בלבד (בניגוד לשנת צינון מלאה שנדרשים לה הרגולטוריים האחרים), כך שתיאורטית הוא יוכל להתמודד על תפקיד יו"ר דיסקונט. אפשר גם שיעדיף להמתין קצת ולהתמודד על התפקיד הבכיר יותר - יו"ר בנק לאומי, שיתפנה שנה לאחר מכן.
עוד מוזכרים שלושה יוצאי אוצר אפשריים נוספים: מיכל עבאדי בויאנג'ו, לשעבר החשכ"לית. עבאדי בויאנג'ו, שככל הנראה לא הגישה מועמדות לדירקטוריון דיסקונט, ניהלה באחרונה מגעים כדי להתמנות לתפקיד מנכ"לית מגדל, אך לא הגיעה להסכמות עם בעל השליטה שלמה אליהו. מוסדיים מציינים כי היא מועמדת ראויה לתפקיד יו"ר דיסקונט. עוד מועמדים "חמים", בעיני עצמם או בעיני אחרים, שלא ברור אם הגישו מועמדות לוועדה בציפייה שתבחר בהם, הם יעל אנדורן שהייתה מנכ"לית האוצר בתקופת כהונתו של יאיר לפיד כשר אוצר, וירום אריאב שהיה מנכ"ל האוצר בתקופת אברהם הירשזון, אהוד אולמרט ויובל שטייניץ. אריאב מקיים קשרים רציפים עם בכירי האוצר לשעבר והם דוחפים את מועמדותו.
היה ולא יגיע "כוכב שביט" מבחוץ, הרי שיתקיים התרחיש הסביר שבו ימונה לתפקיד אחד מחברי הדירקטוריון המכהנים. לפי חוק החברות, רק דירקטורים רגילים (שאינם דח"צים) יכולים להתמודד על תפקיד היו"ר.
לפי הערכות יש שני מועמדים מרכזיים מתוך דירקטוריון דיסקונט: יודפת הראל בוכריס ופרופ' אשר אלחיאני. הראל בוכריס, רעייתו של פנחס בוכריס (לשעבר מנכ"ל משרד הביטחון), מכהנת כדירקטורית בבנק זה כשנתיים וההערכה היא שהגישה מועמדות לקדנציה נוספת. היא ניהלה בעבר את קבוצת טמרס של המילארדר פויו זבלדוביץ' ואף תבעה אותו בגין בונוסים שלא קיבלה. מאז עבדה כיועצת עסקית ודירקטורית בחברות שונות כגון פרוטליק ואלטק. אלחיאני, לעומת זאת, ששימש כמנכ"ל קופ"ח מאוחדת, מכהן כדירקטור בבנק קרוב לשנתיים.
תפקיד יו"ר בנק נחשב אטרקטיבי בכלל, אבל עוד יותר בבנק ללא גרעין שליטה, שאין בו בעל בית עם דרישות, והבנק כולו מהווה ממלכה פרטית של היו"ר והמנכ"ל. הצלחה בתפקיד תלויה גם בכימיה בין שתי הדמויות החזקות - מה שלא תמיד מתקיים במציאות, שכן מדובר בתפקידים בכירים במיוחד, בעלי השפעה גדולה, הכרוכים גם במאבקי אגו. במקרה של בכר ולילך אשר-טופילסקי המנכ"לית, הזיווג עבד. בכר הביא את אשר-טופילסקי לדיסקונט מפועלים והשניים ידעו לחלק ביניהם את הסמכויות והשליטה בבנק. בסמוך לכניסתה נפרד הבנק מבעלי השליטה שלו, קבוצת ברונפמן-שראן. דיסקונט נמצא כיום במצב הרבה יותר טוב מבעבר - עם יחסי יעילות טובים יותר וצמיחה באשראי, אולם האם היחסים הטובים יישמרו גם עם היו"ר הבא? העתיד יגיד.
לאומי: מועדף על פני דיסקונט
פרשת מינוי יו"ר לדיסקונט תסתיים בסוף 2018 - ואז תתחיל סאגה חדשה, אפשר אפילו סוערת יותר, הפעם בלאומי, גם הוא בנק ללא גרעין שליטה. דוד ברודט נכנס לתפקיד היו"ר ביולי 2010 וצפוי לסיים קדנציה שלישית ואחרונה ביולי 2019, כך שמהלכי הבחירה ייפתחו במהלך 2018, ובאופן לא רשמי הרבה לפני כן - למעשה הם כבר החלו. כאלה שלא ייבחרו לדיסקונט - עשויים להתמודד על לאומי. יש כאלה שכבר החליטו לא להתמודד על דיסקונט, כדי להמתין ללאומי.
הוועדה לבחירת הדירקטורים בלאומי, בכללה 2 דירקטורים חיצוניים שייצגו את דירקטוריון הבנק ובפועל גם את מנהליו, תפרסם הודעות. הוועדה תאסוף מועמדים, תבחן, ובעיקר תשקול על פי דעתה שלה, ובתקווה שלא על רק על פי דמותה שלה כפי שקורה עד היום. לא מוקדם מדי לומר, שכמה מהדירקטורים הנוכחיים בלאומי כבר רכשו את הבד ההולם לחליפת היו"ר.
אז מי יכול להיות מועמד מתוך דירקטוריון לאומי? ברשימה ניתן למצוא את אסתר דומיניסיני ויצחק שריר שנכנסו השנה לתפקיד, אסתר לבנון לשעבר מנכ"לית הבורסה שנכנסה לתפקיד בשנה שעברה וד"ר סאמר חאג' יחיא המכהן כדירקטור זה כ-3 שנים. בלאומי יותר מדיסקונט, אנו עשויים לראות יותר מועמדים "מוצנחים" מחוץ לדירקטוריון. קודם כל, המדינה מחזיקה דרך משרד האוצר (חברת נכסים מ.י) כ-6% ממניות לאומי. אם החבילה הזו לא תימכר עד להתמודדות - בהחלט ייתכן שנראה מועמד של שר האוצר (יהיה מי שיהיה אז השר).
עוד צפוי להיפרד בקרוב מהכס הוא זאב אבלס, יו"ר בנק אגוד, שמונה כבר 18 שנים תמימות בתפקיד. אבלס, לפני כן המפקח על הבנקים, צפוי לסיים את תפקידו אם בנק אגוד יימכר ויתמזג לתוך מזרחי טפחות, אולם גם אם העסקה לא תצא אל הפועל, סביר כי יסיים את תפקידו. ישנה אי נוחות בפיקוח על הבנקים מכך שאבלס מכהן בתפקיד תקופה ארוכה כל כך. אבלס "נהנה" בעקיפין מהמחלוקות בין הבעלים באגוד, וביסס את מעמדו בבנק, וגם צבר בשנות כהונתו שכר בעלות של כ-50 מיליון שקל, כל זאת בזמן שהיה מתחת לראדר.
מי שעוד תיפרד השנה מתפקידה היא האישה שמשפיעה על איוש התפקיד הנחשק של דירקטור בבנק - השופטת בדימוס אילה פרוקצ'יה, העומדת בראש הוועדה למינוי דירקטורים בתאגידים בנקאיים. פרוקצ'יה תסיים את תפקידה ביוני 2018, מיד אחרי שתכריע דה פקטו על דמות היו"ר/ית הבא/ה של דיסקונט, שייכנס/תיכנס לתפקיד בסוף השנה. פרוקצ'יה תסגור 5 שנים בתפקיד. את מי שיחליף את פרוקצ'יה תמנה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, בתיאום עם המפקחת חדווה בר.
בר מבקשת לקצוב כהונת היו"רים
ומה באשר ליתר הבנקים? בבנק הפועלים, מזרחי טפחות, הבינלאומי וירושלים יש גרעין שליטה, כך שמהלכי בחירת היו"ר שונים. לבעלי השליטה יש את מרב כוח ההחלטה, באישור המפקחת על הבנקים.
עד לאחרונה, לא הייתה מגבלת זמן לקדנציה של יו"ר בבנק עם שליטה (בניגוד כאמור לבנק ללא גרעין שליטה). אולם בתיקון האחרון בהוראת דירקטוריון, הוראה 301, במטרה לחזק את הממשל התאגידי בבנקים, הורתה המפקחת, בין היתר, שכל דירקטוריון יגדיר לעצמו מדיניות לתקופה מקסימלית של כהונת יו"ר. מדיניות זו, אחרי שתיקבע, תועבר למפקחת. אם המדיניות לא תהיה סבירה, כלומר למעשה לא תגביל את פרק הזמן לכהונה, הפיקוח עשוי להתערב ולא לאשר זאת. ההערכה היא שהמפקחת מבקשת לקבוע תקופת כהונה הדומה לזו של יו"ר בבנק ללא גרעין שליטה - כלומר 9 שנים. חשוב שיהיה רענון, אמרה בר לבנקאים, שהיו"ר יהיה גמיש לסביבה העסקית המשתנה, זה קריטי לחיזוק הממשל התאגידי.
כחלק מאותו ניעור לדירקטוריון החליטה בר גם לחייב הקטנת מספר החברים בדירקטוריון מ-14 ל-10, בכוונה להגדיל את האחריות של כל דירקטור הנהנה משכר חודשי של כמה וכמה עשרות אלפי שקלים בחודש (ככל שיש יותר ישיבות דירקטוריון ויותר ועדות משנה שלו - כך גדלה ההכנסה). בחלק מהבנקים מספר חברי הדירקטוריון כבר הצטמצם וימשיך להצטמצם בשנים הבאות. ברוב הבנקים מונה יו"ר בשנתיים האחרונות: בפועלים נכנס יו"ר חדש, עודד ערן, בינואר 2017. כלומר, מוקדם מדי מכדי לחייב את הדירקטוריון לקבוע מדיניות זמן עקרונית ולדווח עליה. באותו הזמן פחות או יותר מונתה בבנק הבינלאומי היו"ר אירית איזקסון, ובבנק ירושלים יושב זאב נהרי בתפקיד מסוף 2015.
היו"ר הוותיק ביותר בקבוצה זו של גרעיני השליטה מכהן במזרחי טפחות - משה וידמן - שנכנס לתפקיד בסוף 2012. מאחר שהיה דירקטור בבנק כמה שנים לפני שהחליף את יעקב פרי ומונה ליו"ר, הרי בסך הכל הוא מכהן כדירקטור 8 שנים.
דירקטוריון מזרחי טפחות טרם התכנס לקבוע מדיניות לקצבת כהונה ליו"ר. סביר להניח שיצטרך, או יידרש, לעשות את זה במהלך השנה הקרובה.
גם המנכ"לית תפרוש? לרקפת רוסק עמינח תחנת יציאה ב-2019
בסוף מארס 2018 תפרסם רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית לאומי, את הדוחות הכספיים ל-2017. היא מסיימת עוד שנה מצוינת, ומצמצמת פערים מול בנק הפועלים.
רוסק עמינח תסגור בשנה הבאה 6 שנים בתפקיד. היא סוף-סוף קוצרת פירות אחרי שנים ראשונות קשות, שכללו תוכניות התייעלות מאסיביות וחקירה בארה"ב. אם תעזוב עכשיו, היא עוזבת למעשה בשיא, ועיקר העיקרים: היא לא רוצה להיות גליה מאור. היא לא תאחז בכל כוחה בשולחן המנהלת.
בשנתיים האחרונות רוסק עמינח גם מעמיקה מאוד את קשריה בחו"ל - נוסעת, נואמת בכנסים ומתראיינת, ונראה שהיא מכוונת את המשך הקריירה לפעילות בחברה בינלאומית. נראה שזה גם מביא תוצאות - רוסק עמינח אף קיבלה הצעה מבנק ההשקעות יוליוס בר לתפקיד בכיר, אך לבסוף העדיפה להישאר בלאומי. האם היא תודיע על פרישתה בעת פרסום הדוח השנתי של הבנק ל-2017, כלומר בעוד 3 חודשים? בשנה שעברה הייתה סביב תקופה זו חרושת שמועות. רוסק עמינח יצאה במהלך שחיסל (זמנית) את השמועה וביצעה סבב מינויים בהנהלה, שכלל קידום של מקורביה. זמן קצר לאחר מכן, בשיחה עם "גלובס", היא הכחישה רשמית את השמועה כשאמרה: "אני כאן, ויש לי עוד הרבה מה לעשות בלאומי".
גם השנה בסביבת רוסק עמינח דוחים את השמועות על עזיבה קרובה, אלא שמבדיקת "גלובס" עולה כי למנכ"לית תחנה מעניינת בהסכם השכר שלה בשנת 2019, שעשויה לגרום לה להודיע על עזיבה עד לאפריל 2019. במה מדובר? במסגרת חוק שכר הבכירים שקבע תקרת שכר של 2.5 מיליון שקל בפיננסים, נבנתה תוכנית תגמול חדשה גם בלאומי. לפי התוכנית רוסק עמינח זכאית לקצבת ביניים (מעין פנסיית גישור), המופרשת לה לקופה מיוחדת אף שהיא ממשיכה לכהן כמנכ"לית. בתוכנית התגמול נכתב כי: "אם המנכ"לית תמשיך בעבודתה בבנק, ישוחרר ויוחזר לבנק מדי תקופה של 3 שנים חלק יחסי מההפקדה שבוצעה". כלומר, על מנת שהיא תיהנה מהכספים הללו עליה לעזוב את לאומי בתוך 3 שנים מאז תחילת הסכם השכר החדש. ההסכם נכנס לתוקף באוקטובר 2016.
בנוסף, לרוסק עמינח חצי שנה התראה מראש בעת עזיבה. בשורה התחתונה על מנת שהיא תיהנה מהכספים עליה לעזוב את בנק לאומי עד אפריל 2019. אף שהישארותה של רוסק עמינח מעבר לתקופה זו תהיה כרוכה באובדן כספי, גורמים בנקאיים מציינים כי אם חוק שכר הבכירים שחתך את שכרה בעשרות אחוזים לא גרם לה לעזוב, הרי שגם סעיף זה לא יהיה מה שיכריע. יחד עם זאת, אין ספק שמדובר בתחנה חשובה, שעשויה לדרבן אותה לקבל את ההחלטה לעזוב אחרי קדנציה מכובדת של 6-7 שנים וכשהיא משאירה אחריה תוצאות טובות לבנק.
בכל מקרה, בבנק כבר רוחשים מאבקי הירושה, ובעיקר בשאלה מי יחליט. האם ימונה לתפקיד איש/ת אמונה של רוסק עמינח, כשם שהיא הייתה מינוי של מאור, או שהיו"ר דוד ברודט יממש את חלומו למנות מנכ"ל כלבבו, איש אמונו - מה שמגדיל את סיכויו של קובי הבר, המכהן כיום כראש החטיבה העסקית בבנק ונחשב למועמד פנימי מוביל לתפקיד.