שני טולדנו הייתה בת 25 כשאביה, הרצל, נפטר מסרטן ריאות בגיל 55 - לפני חמש שנים בדיוק. היא עבדה אז בתעשייה האווירית ולמדה הנדסה מכנית במכללת אפקה. הסרטן התגלה בפתאומיות ובשלב מאוחר מדי לטיפול. טולדנו צמצמה את היקף עבודתה והקדישה את עצמה לטיפול באביה, עד הסוף. "במהלך התקופה למדתי שלמרות שסרטן ריאות הוא הסרטן הקטלני ביותר בעולם המערבי, אין לו שום בדיקת סקר לגילוי מוקדם; מלבד CT, שזו בדיקה גם מסוכנת (המון קרינה) וגם נורא יקרה - וזה שיגע אותי. אמרתי: למה אי אפשר לעשות משהו שיהיה יותר זול, בטוח ומדויק?".
כשנתיים אחר כך, במהלך הרצאה של ד"ר משה תשובה, נפל פתאום האסימון. "למדנו על תכונה פיזיקלית מסוימת, ובום! הבנתי שיש פה שיטת הדמיה חדשה!". זה אולי נשמע קצת מופרך, אבל רק למי שלא פגש את שני טולדנו: לבחורה הזו יש אנרגיה של כור גרעיני. לקח לה עוד קצת זמן לגבש את הרעיון, להדליק עליו את המרצה שלה, ולגייס גם את ד"ר אמיר און, מנהל היחידה לתפקודי ריאה בבית חולים שיבא, שטיפל באביה. שניהם התלהבו. לפני שנתיים וחצי עזבה את עבודתה בתעשייה האווירית והקימה את הסטארט־אפ HT bioimaging (ע"ש אביה, הרצל טולדנו), גייסה את יזם ההייטק גידי ברק כשותף - ויצאו לדרך.
"זו שיטה חדשה של הדמיה. אנחנו בעצם מזרימים חום לתוך הרקמה ומסתכלים איך החום זורם. בתאים סרטניים החום זורם אחרת ולמקומות אחרים. זו החדשנות. השיטה הזו לא מסכנת, אין קרינה, אין כלום - רק חימום במנורות מסוימות"
"זו שיטה חדשה של הדמיה", היא מסבירה. "אנחנו בעצם מזרימים חום לתוך הרקמה ומסתכלים איך החום זורם. בתאים סרטניים החום זורם אחרת ולמקומות אחרים. זו החדשנות. השיטה הזו לא מסכנת, אין קרינה, אין כלום - רק חימום במנורות מסוימות. העניין הוא שאנחנו מצליחים לגלות את זה כבר בשלבים הכי ראשונים. אצל עכברים ראינו שינוי עוד כשהגידולים זעירים, בגודל מילימטר".
"ולא רק זה", היא ממשיכה, "הבדיקה שלנו זו בדיקה של 40 שניות. בסרטן צוואר רחם, לדוגמה, לוקחים דגימה, שולחים למעבדה, מחכים חמישה שבועות, ואז מקבלים תשובה שיש בה 35% טעויות. תבין: לשליש מהנשים שאומרים להן שהכול בסדר יש תאים סרטניים שמתפתחים. זו בדיקה שנמצאת כבר 45 שנה בשוק - צריך להזיז אותה".
"הבדיקה שלנו זו בדיקה של 40 שניות. בסרטן צוואר רחם, לדוגמה, לוקחים דגימה, שולחים למעבדה, מחכים חמישה שבועות, ואז מקבלים תשובה שיש בה 35% טעויות. לשליש מהנשים שאומרים להן שהכול בסדר יש תאים סרטניים שמתפתחים"
למה לסרטן ריאות אין גילוי מוקדם?
"זה מטורף. אבא שלי היה צעיר, בן 55 - חי את החיים, אופנועים, מה לא. הפסיק לעשן עשר שנים לפני שהמחלה הגיעה. עשה בדיקות רנטגן - הכול היה בסדר. עד שפתאום - בום! סרטן שלב 4. גידול של 4 ס"מ. גידול בשד - בגודל של ס"מ אחד זה כבר ענק, ומגלים את זה במישוש. אבל בריאות אין חיישני כאב, הכול אוויר. אם הייתה בדיקת סקר, זה היה מתגלה קודם. זה שיגע אותי. שיגע. הייתי ליד אבא שלי ולא יכולתי לחשוב על שום דבר אחר. רק על זה חשבתי כל הזמן. זה היה החלום שלי: לגלות את סרטן הריאות".
ואיפה זה עומד חמש שנים אחר כך?
"כשפיתחנו את הטכנולוגיה ובדקנו את השווקים, הבנו שריאות זה סיפור מסובך מאוד - צריך הרבה מאוד כסף, וזמן וה-FDA יקרעו אותנו. אלה גם בדיקות פולשניות, סיפור מאוד קשה ומאוד יקר. אז מתחילים עם סרטן צוואר הרחם, וככה נוכל לייצר משהו שיש בו הוכחת יכולות, נביא ערך לחברה ונעבור הלאה. מדובר, בעצם, במכשיר בגודל כף יד, אבל החזון של החברה זה לא לייצר את החומרה, אלא מקווים לחבור לאחת הענקיות. אנחנו נייצר את הדאטה והם את הפלסטיקה".
"אני כל הזמן על זה"
הסטארט-אפ של טולדנו נמצא כעת בנקודה קריטית, "אישרנו את הניסוי הקליני הראשון שלנו בבני אדם, בשיבא ואסף הרופא, ואנחנו מתחילים בקרוב מאוד עם סרטן צוואר הרחם".
ואם המכשיר שלך עובד בסוג אחד של סרטן, הוא יעבוד בכולם?
"באופן עקרוני כן, צריך לייצר אופטיקה ומכניקה שתתאים לכל סוג סרטן, העומק והמיקום שלו בגוף וכו'. אבל הפלטפורמה יכולה לעבוד תיאורטית בכל סרטן".
נשמע רציני.
"זה רציני מאוד. בניסוי משתתפים מאה חולים, וזה ייקח משהו כמו חצי שנה. אם נוכיח היתכנות, נצליח לגייס כסף לשנתיים קדימה, להוציא מוצר - זו אבן דרך סופר משמעותית".
את עובדת הרבה?
"ממוצע של 13 שעות ביום. אני כל הזמן על זה. נרדמת עם זה וקמה עם זה. ה-13 שעות זה רק במשרד. אבל אתה יודע, ככה זה... זו פעם ראשונה בחיים שלי שזו לא 'עבודה' - זה החיים שלי. ישיבת צוות או בילוי עם חברים - זה אותו כיף מבחינתי. מבחינתי, זה המתכון - כשאתה מצליח להרגיש שאתה לא עובד, אלא עושה מה שטוב לך ממקום של מימוש ותשוקה. הכול למען המטרה. אני גם מזכירה וגם מנקה את המשרד - עושה את הכול. וגם לומדת תוך כדי, עושה מאסטר בבינה מלאכותית באפקה. זה המקום".
נשמע שמדובר כמעט בסיפור סינדרלה, בלי לפגוע. נכון שהכול התחיל עם אסון, אבל בעקבותיו היה רעיון, ומשם הכול פחות או יותר טס. המרצה נדלק, השותף התגייס, המשקיעים זרמו. נשמע שהלך יחסית קל. לא דפקת את הראש בהרבה קירות. למה?
"אולי כי זה רעיון טוב. אבל תאמין לי שחוויתי את כל גלריית הקשיים של הקמת עסק קטן בישראל. לא היה קל לגייס את הכסף - היה מאוד קשה. אמרו לי שזו מהפכה גדולה מדי, לא האמינו. לפתח את ה-CT וה-MRI לקח שנים. מה גם שבתחום הזה אין אקזיטים מהירים, זו לא אפליקציה. ההחזרים נמוכים, עובדים קשה, לאורך הרבה יותר זמן.
"החזון שלי הוא להשפיע על איכות החיים של אנשים בעולם הזה. אני עושה את זה דרך החברה, דרך אימונים עסקיים שאני עושה לאנשים, דרך התנדבות עם נשים - מבחינתי, ההשפעה זה מה שמוביל אותי ואני מזכירה לעצמי את זה כל יום, גם בוויכוחים על כסף ובגיוסים, וביומיום של החברה שיכול להיות מתיש. אני רוצה להשפיע".
גם ביומיום את מדברת בכאלה מילים גדולות או רק בראיונות?
"לגמרי. כל הזמן. אני חיה את זה. זו התמימות שלי, עוד לא נכוויתי בעסקים. אני ממש מאמינה בזה. בכניסה למשרד יש שלט - אני ואתה נשנה את העולם. בשבילי זו אחלה תזכורת".
ואיפה את מתנדבת?
"ב'לתת עתיד' - זרועה של 'לתת' שעובדת עם נשים ממצב כלכלי נמוך ונותנת להן כלים לפתוח עסקים קטנים, קוסמטיקה וכאלה. זה ליווי עסקי. עשיתי אימון בעצמי כשהקמתי את החברה, והתאהבתי בזה. יש לי תעודת מאמנת עסקית".
"עדיין עושה מילואים"
לפני ארבעה חודשים התחתנה עם אורן. "לא יצאנו לירח דבש, אבל עשינו הרבה גיחות קצרות לחו"ל", היא מספרת. "נסענו לעשות חצי מרתון. היה מגניב לאללה. אני מתה על ספורט. רצה. מתאמנת בפארק, שלוש פעמים בשבוע מינימום. זה משחרר, מרגיע. הרבה מהבעיות נפתרות תוך כדי אימון - פשוט צריך לזוז מהסטרס".
עוד תחביבים?
"אני מתה על מוזיקה ישראלית של פעם, להקות צבאיות. בחתונה שרתי שיר לאורן, את 'אתה לי ארץ' של ירדנה ארזי". טולדנו מתחילה לשיר בבית הקפה שאנחנו יושבים בו. יש לה קול יפה ולא מעט כריזמה. אבל בכל זאת, זה עדיין די מביך.
מה בעינייך צריך לשנות ולשפר במדינה?
"צריך לעשות פה סדרת חינוך. לנקות את האגרסיביות. בן זוגי רואה הרבה ערוץ הכנסת - אני לא מבינה איך אפשר לשאת את הגועל הזה. זה פשוט נורא, חייבים לנקות את כל השיט מהמערכת. אבל אני באמת לא מתעניינת מי יודע מה. זה לא מעניין אותי. אני לא מנותקת, ממש לא, עדיין עושה מילואים וזה, אבל פוליטיקה - זה כל-כך הרבה חרא".
אביך ז"ל בטח היה מבסוט ממך.
"בטוח, הוא היה בעננים".
כתב: דרור פויר