הורים וילדים / צילום:Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
התיקים הקשים ביותר עבור שופטי בתי המשפט לענייני משפחה עוסקים בקריעת ילדים מהוריהם, לא רק במסגרת הפנייתם לאימוץ, אלא גם במסגרת תביעה של אחד ההורים להגר עם הילד לחו"ל, על אף התנגדותו של ההורה האחר.
אומנם ניתן להשתמש כיום בסקייפ, וואטסאפ ותוכנות דיגיטליות נוספות, המאפשרות להורה ולילד לשמור על קשר ויזואלי ולא רק קולי, אך אין בנמצא אפליקציה שתחליף את המגע האישי, החום, החיבוק, האפשרות להשכיב את הילד לישון בלילה וללוות אותו לטקסים בבית הספר.
זמני הביקורים בארץ, איכותיים ככל שיהיו, לא יכולים להחליף את חלוקת זמני השהות הרחבים הנהוגים כיום במרבית המשפחות הפרודות, ולכן בתי המשפט נוהגים להקשות בצדק על האפשרות של ההורה (כמעט תמיד מדובר באם) לעבור עם הילד למגורים בארץ אחרת.
בית המשפט מחויב לשקול את התביעה מנקודת המבט של טובת הילד בלבד. מטבע הדברים לילד עצמו אין צורך עצמאי לעבור למדינה אחרת, ואין זה מטובתו בדרך-כלל להתרחק ממקום מגוריו הרגיל, אביו ומשפחתו המורחבת, חבריו וכו', ולכן הטיעון העיקרי בעד מעבר כזה הוא שטובתו היא לגדול עם אמא מאושרת, ואם האם תיאלץ לוותר על רצונה לעבור להתגורר בחו"ל, הילד יגדל עם אם מתוסכלת ומרירה.
עד כמה קיצוני צריך להיות מצבה הנפשי הקשה של האם עקב שלילת המעבר, בכדי שיגבר על טובתו הטבעית של הילד לחיות בקרבת אביו? מקרה סבוך במיוחד נידון השבוע בבית המשפט המחוזי, כערכאת ערעור על הכרעת בית המשפט לעניני משפחה, אשר דחה בקשה של אם להגר עם בנה לסקוטלנד.
הורי הילד בן השבע נפרדו עוד בטרם מלאו לו שנה, ובמשך מספר שנים ניהלו הליכי משמורת בבית המשפט על רקע סירובה של האם לקיים משמורת משותפת עם האב, בטענה לפגמים במסוגלותו ההורית.
כבר בשנת 2012 האם ביקשה להגר עם הבן לאנגליה, בטענה כי היא מבקשת להתחיל בלימודי פוסט-דוקטורט בחו"ל בכדי לקדם את הקריירה המקצועית שלה, וכן כי בכוונתה להינשא לבן זוגה הנוכחי, אשר חיפש אותה עת מקום עבודה בחו"ל כמרצה פוסט-דוקטורט.
בקשתה נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי הגירה עם הילד בן השנתיים תביא לניתוק היחסים בינו לבין אביו, שטרם התגבשו דיים גם כך, על רקע המכשולים שהציבה האם בפני הקשר ביניהם.
בחלוף שנה וחצי נוספות, שבה האם ופנתה בבקשה להגר עם הבן לאנגליה, בהצביעה על מספר שינויי נסיבות שחלו מאז, והעיקרי שבהם הוא הולדת בן נוסף, הפעם מבן זוגה שחי באנגליה. המשמעות היא שכעת כל החלטה של בית המשפט תקרע את אחד מילדיה של האם מאביו: אם יאשר בית המשפט את ההגירה, יגדל בנה הבכור ללא אביו שחי בארץ, ואם בית המשפט ידחה את בקשת ההגירה, יגדל בנה השני ללא אביו שחי בחו"ל.
בית המשפט נדרש לבחון מחדש את טובתו של הילד במספר מעגלים. ראשית נבדקה השאלה האם המעבר יטיב עם הילד במנותק מהאינטרסים של הוריו, ולגבי הילד בתיק זה התשובה על כך הייתה שלילית. מומחים שמינה בית המשפט קבעו כי מדובר בילד בעל צרכים מיוחדים, שההסתגלות לחיים במדינה זרה ובשפה זרה יקשו עליו מאד, וכך גם הנסיעות לישראל לצורכי ביקוריו אצל אביו.
במעגל השני, בית המשפט בחן את ההשלכות של קבלת או דחיית בקשת ההגירה על מצבם של שני ההורים - וכתוצאה מכך על הילד. המומחים שמינה בית המשפט אישרו כי תוצאת דחיית בקשת ההגירה קשה מאד עבור האם לאור מצבה המשפחתי המורכב, אך יש לצפות מהאם, כאדם מבוגר, שתדע לשאוב כוחות נפש להתמודד עם הקשיים ועם האכזבה מבלי להשליך זאת על הילד.
יתר על כן, בית המשפט יכול לאסור על הגירת הבן, אך הוא אינו אוסר על הגירת האם ללא הבן, ובמקרה זה האם הצהירה באופן חד-משמעי כי גם אם בקשתה תידחה, בדעתה להגר ולעבור להתגורר עם אבי בנה השני בחו"ל ללא בנה הבכור. כלומר, בניגוד לטענתה לאורך השנים כי האב אינו כשיר אפילו להיפגש עם בנו ללא פיקוח - כעת היא מוכנה לכאורה להותיר את הבן במשמורת מלאה של האב.
בית המשפט לא נבהל מהאיום אלא להפך: לדבריו, אם האם תהגר לחו"ל ללא הבן, הוא יישאר לחיות עם אביו בארץ, מבלי שיצטרך להתמודד עם סבלה של אמו ועם הנזק שנגרם לה מדחיית בקשתה באופן יומיומי. בנסיבות הקיימות, בהן לא ניתן בכל מקרה להגיע לאופציה שתטיב באופן מוחלט עם הבן, תוצאה זאת עשויה להתגלות כרע במיעוטו.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il