קלפי בארה"ב / צילום: רויטרס
הערב (שעון ישראל) עמדה ועדת הבחירות המרכזית של מדינת וירג'יניה, ליד עיר הבירה וושינגטון, להגריל את בית הנבחרים שלה.
לא, זו אינה מטאפורה. להגריל, פשוטו כמשמעו. פקידי הוועדה עמדו להכניס פתקים למכלי פלסטיק קטנים, שפעם היו משמשים סרטי צילום; לטלטל, לפתוח, ולשלוף פתק. אם על הפתק יופיע שמו של דיוויד יאנסי, בית הנבחרים של וירג'יניה יישאר בשליטת המפלגה הרפובליקאית; אם יופיע שמה של שלי סימונדס, 17 שנות המונופול הרפובליקאי יסתיימו.
זה כנראה לא יקרה הערב, מפני שברגע האחרון שלי סימונדס עתרה אל בית משפט מקומי לתקן "טעות טכנית גסה" של בית משפט אחר, לפסול פתק הצבעה אחד ויחיד של יאנסי, ולהעניק לה את מושב בית הנבחרים. על פתק אחד ויחיד יקום או ייפול בית הנבחרים של מדינה בת 8.5 מיליון תושבים.
ואף כי גורלו של מושב בבית נבחרים של מדינה אחת מ-50 אינו מעורר בדרך כלל עניין מחוץ לגבולות המדינה או מחוץ למחוז הבחירה שבו נמצא המושב, מעשה וירג'יניה זוכה עכשיו בתשומת לב יוצאת דופן בתקשורת האמריקאית. נובע ממנו שיעור באזרחות, היכול להילמד בעצם בכל חברה דמוקרטית. עניינו אלמנטרי לחלוטין: כל קול קובע.
ההתמודדות על מחוז הבחירה מס' 94, בעיר ניוז פורט בווירג'יניה, מאמת את העובדה החבוטה הזו.
וירג'יניה הסגולה
בשבעה בנובמבר היו בווירג'יניה בחירות כלליות. היא בחרה מושל חדש ואסיפה מחוקקת. הבחירות שם התפתחו למבחן מסקרן של דעת הקהל האמריקאית. זו הייתה הפעם הראשונה מאז בחירת דונלד טראמפ שמדינה שלמה הלכה לקלפיות.
וירג'יניה מאופיינת בעגה הפוליטית האמריקאית כ"מדינה סגולה", זאת אומרת מדינה המתנדנדת בין הדמוקרטים (הכחולים) לרפובליקאים (האדומים. קצת משעשע, בהתחשב בזה שהרפובליקאים הם מפלגת הימין).
וירג'יניה שייכת לדרום. בירתה ריצ'מונד הייתה מקום מושבה של ממשלת הקונפדרציה, שפרשה מארה"ב ב-1861, כדי להגן על מוסד העבדות. המרד התמוטט חמש שנים אחר כך. וירג'יניה חזרה הביתה, אבל הצביעה במשך מאה שנה נגד שיווי זכויות האזרח של השחורים.
עד 1964, הדרום הצביע כמעט כאיש אחד לטובת הדמוקרטים, זכר לאיבתם למפלגה הרפובליקאית שהנהיגה את הצפון במלחמת האזרחים. ב-1964, נשיא דמוקרטי דרומי, לינדון ג"ונסון ממדינת טקסס, הנהיג מאמץ הירואי בקונגרס לסיים אחת ולתמיד את ההפרדה הגזעית.
הדרום לא סלח לדמוקרטים, וערק בהמוניו אל הרפובליקאים. ההגמוניה הרפובליקאית בווירג'יניה נפלה לבסוף קורבן לדמוגרפיה המשתנה. הגירה מסיבית, פנימית וחיצונית, לצפון וירג'יניה, שינתה את מאזן הכוחות. הבאים זה מקרוב היו פחות אידיאולוגיים ויותר ליברלים מוותיקי המדינה.
בהדרגה, וירג'יניה חדלה להיות מונחת בכיסם של הרפובליקאים. היא התחילה לבחור סנאטורים דמוקרטיים ומושלים דמוקרטיים. האסיפה המחוקקת שלה, לעומת זאת, על שני בתיה (בית נבחרים וסנאט), נשארה בידי הרפובליקאים.
11,608 מול 11,607
בבחירות לנשיאות של השנה שעברה, וירג'יניה הייתה המדינה הדרומית היחידה שהצביעה לטובת הילארי קלינטון, בהפרש של חמישה אחוזים. אבל בהתקרב הבחירות למושל בתחילת החודש שעבר, סקרי דעת הקהל הראו מאבק צמוד עם נטייה גוברת לטובת הרפובליקאים.
יום הבחירות הפריך את הסקרים מעיקרם. לא זו בלבד שהמועמד הדמוקרטי כבש את כהונת המושל בסערה (בהפרש של 9%), אלא שהדמוקרטים מחקו כמעט לחלוטין את הרוב הרפובליקאי העצום בבית הנבחרים. ערב הבחירות, הרפובליקאים החזיקו 67 ממאה מושבי הבית, הדמוקרטים - רק 33. במוצאי יום הבחירות התברר שהרפובליקאים הפסידו לפחות 16 מושבים, והרוב שלהם כמעט נמחק.
כמעט. אבל הדמוקרטים דרשו ספירה חוזרת בכמה מחוזות בחירה עם רוב רפובליקאי קטנטן. המחוז מס' 94 בניוז פורט הניב מהפך, בהפרש של קול אחד. ב-20 בדצמבר הכריזה הכותרת הראשית ב-Daily Press, העיתון היומי של ניוז פורט, "11,608-11,607". למחרת החליט בית משפט מקומי להכשיר פתק הצבעה, שנפסל בספירה הקודמת בגלל מחיקות שנעשו עליו. הפתק הגדיל בקול אחד את התמיכה ברפובליקאי דיוויד יאנסי. תיקו השתרר אפוא במחוז ה-94.
לוועדת הבחירות המרכזית לא הייתה ברירה. היא הודיעה, כי ב-27 בדצמבר היא תכריע את גורל המחוז ה-94 בהטלת גורל. לא הייתה לה ברירה, מפני שזה לשון החוק בווירג'יניה: תיקו מצריך גורל.
בחירות הן בדרך כלל עניינן של מדינות אינדיבידואליות בארה"ב, לא של הממשלה הפדרלית. אין אפוא הסכמה כללית על גורלות. אבל יש עוד מדינות, המבכרות הטלת גורל על פני הצבעה חוזרת. בקולורדו למשל הסתיימו בחודש שעבר שש התמודדויות על כהונות מקומיות בהטלת גורל. צפון קרוליינה מטילה גורלות, ובלבד שבהצבעה השתתפו לא יותר מ-5,000 בוחרים. ההגבלה הזו מבטיחה שגורל לא יחרוץ בחירות לכהונות מרכזיות.
המנדט של 537 הקולות
זוכרים את נובמבר 2000? הפרש הניצחון בבחירות לנשיאות ארה"ב היה אז כל-כך קטן, ש-537 קולות במדינת פלורידה (מתוך שישה מיליון) עמדו להכריע את הכף לטובת ג"ורג" דאבליו בוש נגד אל גור. במשך חמישה שבועות היה גורל הנשיאות תלוי על בלימה, וההכרעה נפלה לבסוף בבית המשפט העליון.
לאמיתו של דבר אפשר להגיד על הבחירות של 2000 שהן הסתיימו בתיקו. ניצחון על יסוד 537 קולות בארץ של 350 מיליון שקול כנגד הטלת מטבע. אבל מה היה קורה אילו ההפרש בפלורידה היה של קול אחד ויחיד? או שלא היה כלל הפרש?
האם הפרש קטנטן, או סף-תיקו, או תיקו צריך להשפיע על התנהגות המנצח, או המנצחים? האם מותר, או רצוי, שהם ינהגו במנדט שלהם באותו האופן שהיה נוהג מנצח בהפרש גדול, או גדול מאוד? גו'רג' דאבליו בוש לא רק ניצח בהפרש מיקרוסקופי בפלורידה, אלא בעצם הפסיד במניין הקולות הכללי: אל גור קיבל חצי מיליון קולות יותר ממנו. זה לא הפריע לבוש להנהיג את אחד הממשלים הימניים האידיאולוגיים והנוקשים ביותר בתולדות ארה"ב, בלי רמז של פשרה או של פיוס.
בימים האלה עינינו צופות בנשיא, שהובס במניין הקולות הכללי: דונלד טראמפ קיבל שלושה מיליון קולות פחות מהילארי קלינטון. הוא נבחר לנשיא בזכות הפרשים קטנים מאוד - אם כי גדולים מ-537 - בשלוש מדינות מפתח. החוקיות של בחירתו כמובן אינה מוטלת בספק, אבל האומנם יש לו המנדט המוסרי לחולל מהפכה?
אנחנו יודעים שהרוב קובע, ובאוסף הקלישאות שלנו אנחנו מוצאים גם את זו המטעימה ש"רוב של קול אחד הוא רוב". עכשיו אפשר להוסיף, שגם רוב של הטלת גורל הוא רוב. הבבלים הקדמונים היו מטילים גורל כדי להחליט איזו עיר יכבשו למחרת. מי צריך להצביע, כאשר אפשר להטיל מטבע.
■ רשימות קודמות ב-yoavkarny.com. ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny