בזמן שאתם קוראים את הכתבה גל אהרון נמצאת בצד השני של העולם, בדרום אמריקה, בפגישות מבוקר עד ערב לקראת ההשקה של אנג'י (Engie), הסטארט-אפ שהקימה. "זה מסע מאוד אינטנסיבי. עבודה בלתי פוסקת, בשישי, בשבת, מתי שצריך".
המטרה של אהרון, 28, היא לשנות את עולם הטיפול ברכב. מאחורי החזות העדינה נמצאת בחורה שמבינה ברכבים יותר מרוב הגברים, ולא מרגישה מאוימת מפנצ'רים או מממירים קטליטיים. את אנג'י היא הקימה בגיל 25, והיום כבר יש לחברה כ-200 אלף משתמשים ומאות מוסכים במערכת. עד כה גייסה 3.5 מיליון דולר (הראשון לזהות את הפוטנציאל היה אורי לוין, מייסד Waze, שהיה גם המשקיע הראשון במיזם), ובימים אלה היא סוגרת סבב גיוס משמעותי נוסף ממשקיעים קיימים וחדשים.
"הייתה לי מאזדה ישנה שהייתה זקוקה למוסך כל שני וחמישי, ביקור שתמיד טמן בחובו סוג של חוסר אונים", היא מספרת בראיון ל'ליידי גלובס'. "העובדה שאני, כמו מרבית האנשים, לא בקיאה ברזי המכונית שלי, ייצרה אצלי חוסר ביטחון, שמוסכניקים מיומנים מסוגלים לזהות מקילומטרים. כשהעליתי את הנושא בפני אנשים, הבנתי שזו בעיה שקיימת אצל מיליונים ברחבי העולם. רובנו חסרי ביטחון וחסרי הבנה כשזה מגיע לענייני הטיפול ברכב, ואת זה רציתי לפתור - להנגיש את המידע לכל נהג. כשאנחנו הולכים לרופא אנחנו יודעים בדיוק מה התסמינים שלנו, ומה להסביר לרופא, אז אין שום סיבה שברכב, שהדרך לאבחן אותו הרבה יותר פשוטה מאשר את גוף האדם, נתנהל אחרת".
המוצר של אנג'י מורכב משני חלקים: רכיב בלוטות' המתחבר למחשב הרכב, מתחת ללוח המחוונים, ומאפשר זיהוי תקלה, מעקב דלק, טעינה של סוללה ועדכוני תחזוקה; ואפליקציה שמנתחת את הנתונים, ומציגה אותם בצורה גרפית פשוטה. המודל העסקי מבוסס על העמלה הנגבית מהמוסכים. "יש במערכת פיצ'ר שעורך השוואת מחירים בין מוסכים, ומראה גם את הביקורות עליהם. מבחינתנו הדובדבן שבקצפת הוא המידע שנאסף על הרכבים. יש לנו המון מידע במערכת שקשור בפערי מחירים בין ערים ובין דגמים שונים, שכיחות תקלות ברכבים, והשוואה בין אמינות דגמי רכב ויצרנים. את כל המידע הזה אנחנו מוציאים החוצה, כי אם אני יכולה לעזור בעזרת המידע שאספנו, למה שלא אעשה את זה. אנג'י זה סטארט-אפ מעצים".
קרה שזלזלו בידע שלך כי את אישה?
"היחס לאישה בתחום הסטארט-אפים שונה מהיחס לאישה בתחום הרכב. אחד המשקיעים המרכזיים שלנו אמר לי פעם שדווקא הנשים שמגיעות למעמד הזה הן פי כמה וכמה יותר מוכשרות מהגברים שמגיעים אליו. יש יחס מאוד מכבד לנשים יזמיות, אבל על אישה בתחום הרכב מסתכלים בצורה ספקנית. מוסכניקים וחברות שאנחנו עושים איתם שיתופי פעולה מניחים מראש שאני לא מבינה.
"לא פעם אמרו לי: 'טוב, תביאי לי מישהו שמבין'. הספקנות הזאת דחפה אותי קדימה, וגרמה לי להיות הכי טובה והכי מבינה במקצוע שלי, מתוך מקום של 'אותי לא יכשילו'. אבל כן, זה תמיד קשה להיות מיעוט. בחורה אחת בין 20 גברים זה לא קל. צריך יותר נשים בסטארט-אפים, ואנחנו הולכים לשם".
כמה נשים משתמשות במערכת?
"זה נושא כאוב, וזה כנראה עניין של תהליך. המשתמשים שלנו היום הם כ-5% משוק הרכבים הפרטיים, אבל יש מעט מאוד נשים. לא פיצחנו עדיין איך להגיע למשתמשות נשים, זה קשה גם כי המוסך עצמו, כפורמט, זה משהו מאוד גברי. לנשים לא נוח להיכנס לשם, כי אף אחד לא אוהב להרגיש במיעוט ובמקום שבו מנצלים את חוסר הידע שלו, כביכול. מחקרים מראים שנשים משלמות 15%-30% יותר במוסך, כך שלא סתם הן מרגישות שהן מקבלות יחס אחר, באמת מנצלים את חוסר הידע שלהן. ולא רק בארץ. אנחנו צריכים לעשות חינוך שוק. אין סיבה שלא כל אחת תטפל ברכב שלה בקלות".
זו לא הפעם הראשונה שאהרון מרגישה מיעוט בין גברים - בצבא שירתה כקצינת מבצעים בטייסת קרב שרק הוקמה. "לבה"ד 1 הגעתי יום אחרי שנקעתי את הקרסול. שיגעתי את כל הבה"ד שייתנו לי שבוע להחלים, שאני לא מוותרת, ואני עושה את זה גם עם רגל נקועה וכואבת בטירוף. הרצון להצליח ולא לוותר מובנה אצלי באישיות.
"לאחר מכן החלטתי שאני רוצה להיות בטייסת הכי טובה, והגעתי לזה. קצינת מבצעים היא הלב של כל מה שקורה בטייסת. את לא טסה, אבל את מנהלת את כל שגרת הטייסת באימונים ובמבצעי. שם למדתי שפיקוד מגיע מדוגמה אישית - ברגע שתהיי הראשונה להגיע והאחרונה ללכת, אף אחד לא יתנהל אחרת. ב'אנג'י' אין משהו שאני לא עושה כי אני מנהלת. אצלנו כולם עושים הכול".
חיידק מידבק
אהרון נולדה וגדלה בטבעון להורים שהיו עבורה מודל לחיקוי. "שניהם סטארט-אפיסטים - אמא שלי (ענת אהרון) היא פרופסור להמטולוגיה שהקימה סטארט-אפ לזיהוי סרטן בדם, ואבא שלי (אייל אהרון) הקים כבר ארבעה סטארט-אפים, הנוכחי עוסק בהפחתת קרינה בבדיקת CT. אם פעם אחת עשינו רילוקיישן בגלל אבא שעבד באלביט, הפעם הבאה הייתה כי אמא קיבלה הצעה לעשות את הפוסט דוקטורט שלה בהרווארד, ולא היה היסוס שהולכים על זה".
מה למדת מהם על יזמות?
"ראיתי אותם גם בהצלחות וגם בכישלונות. החיים כיזם הם לא רק זוהרים כמו שרואים בעיתון, זה באמת כמו רכבת הרים, ויש גם תקופות קשות, פשוט לא רואים את זה כל כך מהצד. אבל מההורים למדתי שגם אם סטארט-אפ לא הולך, זה חלק מהסיכונים שאתה יודע שיהיו לך כשאתה יוצא לדרך.
"ראיתי גם שהדבר שלא משתנה זה הברק בעיניים והתשוקה לקום בבוקר, כשאתה עושה משהו שאתה מאמין בו. יזמות היא חיידק מידבק. כשאתה נמצא עם מישהו ורואה איך העיניים שלו בורקות כשהוא מדבר על הסטארט-אפ, ההתרגשות והאדרנלין, שכל יום קורה משהו חדש, אתה רוצה גם".
איך התמודדת כילדה עם המעבר למדינה אחרת, והצורך לדבר שפה אחרת?
"זה אחד הדברים שנתנו לי כלים להתמודד עם אתגרים ועם הלא נודע. הגענו לחו"ל בפעם הראשונה כשהייתי בכיתה א', לא ידעתי מילה באנגלית, ובאחד השיעורים הייתי חייבת לצאת לשירותים ולא ידעתי איך לומר למורה. בסופו של דבר מצאתי דרך יצירתית להסביר לה בסימנים. אם רוצים, מוצאים דרך.
"רילוקיישן תמיד קשה בשלושת החודשים הראשונים - חברתית, תרבותית ותקשורתית. לוקח זמן להתרגל למקום ולאנשים חדשים. אבל בפעמיים שטסנו, אחרי כמה חודשים כבר היה לי קשה לחזור. בני אדם מסתגלים למצבים חדשים באופן מדהים. היום איפה שתשימי אותי אני אסתדר, בכל תרבות אחרת, עם אנשים שונים ממני".
היא למדה לתואר ראשון בתקשורת במרכז הבינתחומי, כשהכירה את שותפיה למיזם. "בשנה השלישית של הלימודים הלכתי לתוכנית zell של הבינתחומי, כי הרגשתי שאני רוצה לאתגר את עצמי ולהתנסות בעולם היזמות. פגשתי שם את אלון הנדלמן וירדן גרוס, והקמנו את אנג'י. לא הגעתי עם הרבה ניסיון, אבל חיפיתי על זה בעבודה קשה ובלמידה מתמדת. היום, אחרי שלוש שנים, אני במקום אחר".
מה התובנה הכי משמעותית שלך על יזמות?
"לא צריך רגע מכונן בחיים כדי להפוך ליזמית, זה לא שמור ליחידות סגולה. מה שכן, צריך אמביציה והבנה שזו עבודה מאוד קשה באופן יומיומי. אם את מוכנה לעבוד קשה - זה יקרה".
אהרון מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה בשש השנים האחרונות, רם אבישר, יזם בתחום הביטקוין. "הכרנו כשהוא נכנס בתור שותף שלישי לדירה שבה גרתי. מבחינתי, כבר בהתחלה היו ניצוצות".
זוגיות של שני סטארט-אפיסטים.
"ליזם מאוד קשה להצליח בלי סביבה תומכת. סטארט-אפ זו סביבה תובענית, וכשיש מרכז תמיכה זה הופך את הדרך לפשוטה יותר. כשאני מגיעה הביתה אני לא צריכה לצאת למלחמה נוספת של להסביר למה בחרתי בדרך הזו. גם קל יותר לקחת סיכונים כשיש על מי להישען.
"עוד דבר חשוב הוא שלמדנו לשים לעצמנו גבולות. בשבת, למשל, כשיש מלא עבודה, אנחנו עובדים עד שש ואחרי זה עושים משהו כיף יחד. מאוד קל להשתעבד לסטארט-אפ אם לא מציבים גבולות ברורים".
כשהמצבר מתרוקן
אני פוגשת את אהרון במשרדי החברה בתל אביב, מוקדם בבוקר. כמו שלמדה בצבא, היא הראשונה להגיע מדי בוקר. "אני לא מרגישה שאני עובדת 12 שעות ביום. בסטארט-אפ יום אחד אתה מוציא פיצ'ר שאתה חושב שהוא ישנה את כל רמת המעורבות של המשתמשים באפליקציה, ויום אחרי מסתבר לך שלא. שיתופי פעולה נופלים, ומסתדרים אחרי שבועיים. כל יום הוא משברון קטן, ובאותו הרגע הם נראים לך משברים ענקיים. אחד הדברים הקשים בתהליך הוא בשלבים הראשוניים - להעביר את מה שיש לך בראש, ולהראות שיש לזה היתכנות".
כשאני מנסה לברר איפה היא מרגישה שעדיין לא הצליחה להתגבר על המגבלות, היא נזכרת במקרה שאירע לפני שנה - האפליקציה של אנג'י התריעה שהמצבר ברכב שלה חלש, ועומד להיגמר. "החלטתי עם אחד המפתחים שאנחנו 'כמעט מוסכניקים', ולכן נחליף אותו לבד במשרד, וכך גם אחסוך את הביקור במוסך".
היא הזמינה מצבר אונליין, פתחה את מכסה המנוע, "ובלי להתבלבל פירקנו את המצבר הישן והתקנו את החדש. בערב ניסיתי להתניע את הרכב, אבל דבר לא קרה. חשבתי שאולי הוא זקוק לתמיכה ראשונית, והתנעתי עם כבלים. בדרך הביתה הרכב כבר כבה לי לגמרי כמה פעמים, מצב ממש מסוכן. למחרת הלכתי לאחד המוסכים שעובדים איתנו, והתברר שלא חיברנו את המצבר טוב. בקיצור, הבנתי שאנחנו עוד לא מוסכניקים".
מה יכול להוות מכשול עבורכם?
"הרבה סטארט-אפים נופלים על אגו. נשים מביאות הרבה פחות אגו וממתנות את האווירה הגברית".
עולם הרכבים האוטונומיים לא יהפוך את האפליקציה למיותרת?
"להפך, אנחנו בונים את הטכנולוגיה שבה ישתמשו הרכבים האוטונומיים לאיתור מוקדם של תקלות ובחירה אוטומטית של המוסך לטיפול בתקלה. גם בעידן של הרכבים האוטונומיים יהיו עדיין תקלות שיצריכו טיפול במוסך. המערכת שפיתחנו תהיה זו שעל בסיס הנתונים שלה יוכל הרכב האוטונומי לקבל החלטה לאיזה מוסך ללכת. צריך להבין, בעוד עשור כל הרכבים יהיו מחוברים זה לזה, אנג'י הופכת כבר היום כל רכב למחובר, ובכך אנחנו בונים את מאגר המידע לעידן הזה".
לברוא את התפקיד הבא שלך
"יש משהו מלא תשוקה בלברוא את התפקיד שלך מתוך עניין אמיתי. לא מעט צעירים היום בוחרים ללכת בדרכים לא מסורתיות, 'להמר' על משהו שמעניין אותם, ולא על מקצוע. גם אצלי זה היה ככה. החלטתי קודם כל שאני עושה משהו שמעניין אותי, ומתוך זה נברא התפקיד שלי.
"ההתחלה הייתה תקופה של צמצום, אבל כשהמטרה הגדולה עומדת לנגד עיניך ואתה באמת מאמין במוצר שלך, אתה יודע שיגיע רגע של רווחה כלכלית.
"מבחינתי הסטארט-אפ הוא כמו הילד שלי, אז כשיש נפילות הן כואבות, ואי אפשר להשאיר את הרגשות בצד. אבל בדיוק כמו שהורים לוקחים את זה קשה כשהילד שלהם התאכזב ממשהו בגן, ומצד שני מבינים שמחר יום חדש והוא יהיה בסדר, ככה גם אני לגבי אנג'י. מה שהכי עוזר לי ברגעים קשים זה ההבנה שאנחנו רצים מרתון ולא ספרינט".