מוניות / צילום: תמר מצפי
קופות החולים מתארגנות ומקימות לעצמן איגוד שידאג לאינטרסים שלהן. רשתות הקולנוע התארגנו וביחד מאיימות שאם הממשלה והכנסת יכפו עליהן הפחתת עמלות על הזמנת כרטיסים באינטרנט - הן יעלו מחירים. עמדתם המשותפת: הפחתה של שקל אחד שווה להעלאה של 2 שקלים במחיר הכרטיסים. ענף האופנה המקומי, שסובל מתחרות מאתרי הקניות, מתארגן לנצל יחדיו את "נטו הוזלות" של משה כחלון, ומודיע: נוריד מחירים - רק אם תפחיתו לנו מע"מ.
אנשי הקניונים, הרשתות החנויות והסוחרים מתארגנים נגד אמזון המתקרבת וביחד דורשים שהממשלה תיטיב עימם כדי לעצור ולהחליש את התחרות הצפויה. ארגוני היבואנים מתנגדים להיטלי יבוא. היצרנים המקומיים, המאורגנים בהתאחדות התעשיינים, דווקא מתנגדים לביטול ההיטלים הקיימים. ארגון בעלי המוניות הצליח לעצור את כניסת אובר לישראל. סוכני תיירות התארגנו יחדיו להגביל אפשרות עובדיהם לעבור ממקום עבודה אחד לשני.
לאיגוד חברות הביטוח, שמאגד את כל חברות הביטוח בישראל, יש כל פעם חשבון אחר, מאורגן היטב, מול המפקחת, כולל גיוס כללי של ח"כים ולחצנים למיניהם. בלשכת סוכני הביטוח פועלים עכשיו במרץ רב נגד הממונה על שוק ההון שאומרת ומוכיחה שהם דרשו ולקחו עמלות ש לא הגיעו להם. היא גם דורשת שיעבירו לחברות הביטוח את נתוני הקשר עם מבוטחים שהחברות מבטחות. אבל הסוכנים מתעקשים שמספר הטלפון של הלקוח הוא רכושו הבלעדי של הסוכן ואסור שייווצר קשר אחר.
יצרני המזון התאגדו ופעלו מול חברי הכנסת בוועדת הבריאות למניעה, סחיבה, דחייה, הקלה בסימון מזונות בעייתיים, אפילו ייבאו את השגריר האיטלקי שדיבר בעד היצרנים האיטלקים, אבל בעצם הופעל למיצוי האינטרסים של המקומיים. באיגוד הבנקים, מהארגונים המיומנים והמתוחכמים לפעול ביחד ולהציג לחוד, אף-פעם לא מדברים ישירות נגד רפורמות להגברת התחרות בבנקאות - אבל כן כותבים, למשל עכשיו, למי שרוצה לקרוא: "אז מה היה לנו? מדינה צפופה עם מערכת בנקאית שמציעה יותר מכשירים מרוב מדינות העולם פר-תושב; מחירים זולים ומפוקחים של השירותים שלהם; יותר ויותר חלופות קמעונאיות ודיגיטליות שמתחרות בהם ...".
כך הלאה והלאה. בשנים האחרונות אנחנו עדים לגשם התארגנויות-התכנסויות תחת הכינוי: איגוד, ארגון, לשכה, סוכנות ועוד כהנה וכהנה, של בעלי עניין מקצועי משותף שלכולם מאפיין בולט: התארגנות לפעולה משותפת בין חברות, גופים ובעלי עסקים שאמורים להיות מתחרים - בגיבוי חוקי, שנובע מגילוי דעת שניתן לפני 8 שנים, בפברואר 2000, בחתימת הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דוד תדמור.
הכוונה המקורית הייתה סבירה, אפילו דמוקרטית: הרשות מכירה בכך שמתחרים יכולים לשתף פעולה אם הם פועלים מול רגולציה, כלומר, מול המשרדים, הממשלה והכנסת. אלא שהרבה יותר מדי מהר החלה הדמוקרטיה הזו להיות מנוצלת גם למטרות זרות. האם לא הגיע הזמן לשנות, לבטל, לנסח מחדש את גילוי הדעת הזה? נראה שכן.
אמנם מדי פעם פועלת רשות ההגבלים, גם בתקופה הנוכחית של מיכל הלפרין, להציג סוג של סדר, השגחה ופיקוח על ניצול הזדמנויות, שיתוף האינטרסים "החוקי" הזה. רק שזה קורה בעיקר כאשר הפגיעה בתחרות כבר בולטת במיוחד, חריפה במיוחד, וגם זה לעתים די נדירות. מכאן יוצא שאפשר והממונה הציע פרוסת עוגה, אבל המתארגנים האנטי-תחרותיים מנסים לבלוס עוגה שלמה.
הגדרה רשמית: "איגוד או אגודה היא התארגנות של בעלי עניין משותף לרווחתם ולהישגים כלכליים". אף מילה על התארגנות שעלולה להתבטא בתוצאות שיש בהן הגבלת תחרות או מניעתה - אבל זה תמיד נמצא ברקע. במציאות, כפי שהסתבר שוב ושוב באירועים אנטי-ציבוריים, אנטי-תחרותיים, שקרו במהלך השנים, ההתארגנות למטרות העניין המשותף מול הרגולטור, כלומר מוסדות השלטון, היא הזדמנות נוחה וזמינה לפגישה מוסדרת, בלא צורך להתחבא במקומות נסתרים, להתארגנות שעלולה להוות הסדר כובל בפועל, לכאורה.
במילים אחרות: בעלי אינטרסים משותפים, שבחיי היומיום אמורים להתחרות ביניהם - מתכנסים בחסות הוראת הממונה וקובעים ביניהם מה שקובעים. זה יכול להיות כמובן סוג של מינגלינג חביב, שיתוף חוויות יומיומית, מה שפעם היו מכנים "מסיבת קוקטייל" למגזר. אבל זה גם יכול להיות התארגנות על חשבון הציבור - המשך היסטוריה מקומית ריכוזית, מעמדית, שמשתדלת מאוד להמשיך לשמר את עוצמתם של מוקדי כוח אלה ואחרים. גדולים וחזקים.
גילוי דעת 1/00 כותב כך: מזמן לזמן מופנית אל רשות ההגבלים העסקיים שאלה האם פעולה משותפת של מתחרים שנועדה לגרום לנקיטת פעולה כלשהי בידי רשות שלטונית או להביא להימנעות מנקיטתה מהווה "הסדר כובל" כמשמעו בחוק ההגבלים העסקיים. "עמדת הממונה על הגבלים עסקיים היא כי כאשר מתקיימים כל התנאים המפורטים בגילוי דעת זה, הרי פעילות משותפת של מתחרים, שנועדה לגרום לנקיטת פעולה כלשהי בידי רשות שלטונית או להביא להימנעות מנקיטתה, לא תעלה כדי הסדר כובל, ולא תצטרך לפטור או לאישור לפי חוק ההגבלים העסקיים..". ברשימת הסייגים: גילוי הדעת הזה לא מתייחס להתוועדות בעלי מונופולים - גם כאשר ההתוועדות נעשית למטרת פניה לרשויות שלטוניות, וכן שיתוף הפעולה יוגבל רק למטרות ייצוג בפני השלטון.
תיאור השימושים לעיל, ממש מהחודשים האחרונים, מעלה אפשרות שהרסן נחלש, ואולי כן הגיע הזמן לבטל את גילוי הדעת ולמחוק את אפשרות ההתארגנות בחסות החוק, גם לא כדי להתמודד מול הרגולטור. אחרי הכול, גם כאשר ההתארגנות היא למטרת התמודדות משותפת מול הרגולטור - הפגיעה היא בתחרות, בחופש של הציבור לבחור בין מתחרים.
מרשות ההגבלים נמסר בתגובה "בשנת 2000 גיבשה הרשות את גילוי דעת 1/00 המגדיר כי מותר למתחרים לשתף פעולה ביניהם בבואם לנהל מגעים מול רשויות השלטון בכל הנוגע לרגולציה שחלה עליהם. כאשר רואה הרשות ניצול לרעה של גילוי הדעת יש בסמכותה להודיע כי גילוי הדעת לא יחול על מתחרים ספציפיים. הרשות עשתה שימוש בסמכות זאת בעבר, ואף לאחרונה במקרים שהצדיקו זאת".