שרה אדלר / צילום: YVES LAVALLETTE
כבר כמה שנים שבין מבקרי הקולנוע בארץ מתחולל קונצנזוס לגבי איכויותיה של השחקנית שרה אדלר, ורק טבעי היה שההסכמה הזו תקבל כעת גם גושפנקה רשמית עם בחירתה לשחקנית הטובה ביותר לשנת 2017 על-ידי פורום המבקרים הישראלי. אדלר מככבת בשני סרטים שרצים כעת על האקרנים: ב"פוקסטרוט" של הבמאי שמוליק מעוז, שגרף את פרס אופיר האחרון ונמצא עדיין במירוץ לייצג את ישראל בקטגוריית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה בטקס האוסקר, ו"האופה מברלין", סרט הביכורים המוערך של הבמאי אופיר ראול גרייצר.
בשיחת טלפון מחופשת חג מולד בכפר במרכז צרפת, טבולה טבע ירוק וקור עז, אדלר מאושרת מהבחירה בה, אף שברזומה שלה יש הישגים לא פחות מרשימים, כמו הופעה ב"מוזיקה שלנו" של ז'אן לוק גודאר האגדי, שהוצג בפסטיבל קאן, ועבודה לצד שחקניות כמו פרנסס מקדורמנד וקריסטן דנסט, ועם במאים דוגמת רישאר דמבו וסופיה קופולה. אדלר אף רשמה בעבר מועמדות לאוסקר, עם הקאסט של "איה", שהתחרה בקטגוריית הסרט הזר הקצר.
את יותר ישראלית או יותר צרפתייה, נוכח העובדה שנולדת שם ועלית לארץ בגיל עשר?
"אני ממש מרגישה עם שניהם אותו הדבר עם השנים. גדלתי והתפתחתי בתור שחקנית בישראל וחשוב לי ללוות את הפרויקטים שבהם אני מעורבת בישראל עד הסוף. זה הכבוד שאני נותנת לעצמי ולמקצוע".
עד כמה אפשר ללוות עד הסוף פרויקטים בישראל כשאת גרה בצרפת?
"אם הייתי רוצה להיות סופר-אקטיבית בארץ, הייתי חיה בארץ. אני נרתמת לפרויקטים ספציפיים שהם חשובים ומספיק טובים".
ובצרפת?
"אני עושה סרטים וסרטי טלוויזיה. כרגע אין משהו חדש על הפרק".
זה מלחיץ מבחינה כלכלית?
"תמיד זה ככה. זה מקצוע שיש בו תקופות ריקות. חוסכים לתקופות שיש בהן פחות עבודה".
ויש לך ילדה לדאוג לה.
"ומהבחינה הזאת זה עלול להלחיץ. בכלל, בארץ קשה להיות רק שחקן קולנוע. בצרפת זה יותר סביר, כי יש יותר תנאים סוציאליים. אם אתה לא עובד, אתה מקבל דמי אבטלה לאמנים, שנגזרים מההכנסה בתקופות של עבודה, כולל הצוותים של מאחורי הקלעים".
אין ספק שהממשל הצרפתי יותר טולרנטי כלפי אמנים מאשר הישראלי.
"בצרפת האמנות היא נושא מרכזי שמקבל הרבה מאוד כספים".
אני מנחשת שאת מנחשת מה השאלה הבאה - "פוקסטרוט".
"ידענו שהסרט יכול לעורר תגובות כי הסרטים של שמוליק תמיד מעוררים שיח", היא משיבה בעברית מתובלת בנדיבות במבטא צרפתי, שמינונו כמעט נעלם בסרטים, לפי דרישות הדמות שהיא מגלמת. "בארץ כולם נוטים להגיד מה הם חושבים ואם משהו לא עונה על התמיכה הפוליטית שלהם, הם מגיבים, אבל זה לא סרט פרובוקטיבי והעניין הוא לא הביקורת על צה"ל. הסרט מסתכל על הגורל והאשמה בראייה אוניברסלית, ועל צבא באופן כוללני. דווקא הקטע על הצבא הוא יותר אבסורדי ופואטי".
היית משתתפת בסרט שמותח ביקורת על מדינת ישראל?
"אני משתדלת להיות זהירה מאוד ולעשות בחירות מדויקות ומאוזנות בעיניי. אני לא לוקחת כל דבר, וכן, בחרתי את הפרויקטים שלי גם מנקודת מבט ישראלית, כי אני מודעת לתדמית של ישראל בעולם".
הישראליות שלך הפריעה לך בקריירה? היו תפקידים שהפסדת, במאים שלא בחרו בך בגלל הישראליות או מחשש מבעיות הפצה עתידיות של הסרט במדינות ערביות?
"אני לא יכולה לדעת את זה עד הסוף, אבל אי אפשר להתעלם מזה. לפעמים הישראליות מוסיפה ויש כאלה שזה מרתק אותם, ויש כאלה שלא".
למרות הסערה בארץ, "פוקסטרוט" התקבל בעולם בחיבוק גדול.
"הוא תפס תאוצה מרשימה. שמוליק היה מדויק ומרוכז באופן שבו הוא רצה לצלם את הסרט והמסרים שרצה להעביר, ואותי זה לא מפתיע".
בסוף ינואר יוכרזו המועמדים הסופיים לאוסקר. יש סיכוי?
"מקווה שכן".
תטוסי ללוס אנג'לס אם כן?
"כבר הייתי בטקס עם 'איה' כשהיינו מועמדים והיה מעניין. זה כמו מחקר אנתרופולוגי כזה, טקס שהייתי רואה בילדותי בטלוויזיה ופתאום אני שם. זה כמו להיות מאחורי הקלעים".
נשמע שהיית לגמרי קול, שלא נלחצת.
"לא יותר מדי. היינו כל הצוות ביחד, מה שהקל על הלחץ".
בואי נחזור אל הקריירה שלך. איך את מקדמת אותה? אל הוליווד למשל?
"את האמת? אני לא עושה יותר מדי כדי שתהיה לי עבודה במקומות אחרים חוץ מצרפת וישראל. כרגע אין סוכנות בארצות הברית".
את לא דוחפת את עצמך?
"ממש לא. אני לא אוהבת לדחוף בכלל. רוצה שהדברים יגיעו במינון הנכון ולא יותר מדי בהכרח. החיים די מעניינים ואני רוצה לנצל אותם כדי לעשות עוד דברים חוץ מהקריירה".
מה למשל?
"יש לי קריירה חלופית. אני עושה הנחיית קבוצות של צעירים ומהגרים במסגרת חברה פרטית שעובדת עם הממשלה".
למדת הנחיית קבוצות?
"לא. במהלך השנים רכשתי כלים, אלמנטים של משחק, שמסייעים לי לעזור לאנשים שהגיעו לצרפת מלוב, מסודן, מסוריה. לא פליטים חדשים, אלא כאלה שנמצאים כבר כמה שנים בצרפת וצריכים עוד כלים שיעזרו להם להשתלב בחברה, כמו איך להביע את עצמם טוב יותר, לתקשר, להבין תהליכים בחברה יותר לעומק, להגדיר לעצמם מטרות מקצועיות. אני לא מתכננת להפסיק לשחק, אבל השילוב הזה הוא אולטימטיבי בשבילי ותורם לי מאוד מהצד האנושי".
אגב המימד האנושי, "האופה מברלין" עוסק במפגש בין אלמנה לבין המאהב של בעלה, סיטואציה דרמתית ונפיצה.
"כי לאישה אין מושג שלבעלה היה מאהב. שניהם מתקרבים ועוזרים אחד לשני לחזור לחיים. צילמנו את הסרט לפני שנתיים בערך וממש עכשיו הוא בבתי הקולנוע בישראל".
איך מתחברים לקידום סרט שצילמת לפני כל-כך הרבה זמן?
"בהתחלה זה מוזר להתחבר לאווירה ולסיפור, אבל אחרי הקרנה עם קהל, אחרי שרואים את המוצר השלם, קל יותר להתחבר לזה".
איך את בהקרנות בכורה? מסתתרת מאחורי המשענת, או נשענת אחורה ונהנית מכל רגע?
"אני נהנית יותר מאשר סובלת. זה הרגע הסופי בתהליך ממושך ומרובד של עשייה, שכל הזמן משתנה - וגם אם את מאוכזבת שהדברים לא יצאו בדיוק כמו שחשבת, אין יותר מה לעשות. אני כל-כך אוהבת לראות את המוצר הסופי עם אנשים, זה לחלוק איתם משהו באופן בלתי אמצעי".
אם את מחפשת את הקשר הבלתי אמצעי הזה, תשחקי יותר בתיאטרון.
"לצערי, זה כמעט ולא קורה. האינטימיות שאני חווה עם אנשים באה לידי ביטוי בצילומים של הסרט. תיאטרון דורש צורת חיים מסוימת, לא להיות בבית בערבים, וסרטים זאת תקופה אינטנסיבית שאחריה יש נוכחות בבית לאורך הרבה זמן. גם בתור צופה אני יותר מתחברת לקולנוע, אני אוהבת את התחושה של כניסה לעולם אמיתי ושלם".
אבא שלך היה שחקן תיאטרון.
"יכול להיות שרציתי לעשות משהו שונה ממנו".
שרה אדלר
אישי: 39, אם לבת מנישואיה בעבר לבמאי רפאל נג'ארי, גרה בצרפת
אקטואלי: משחקת בסרטים "פוקסטרוט" ו"האופה מברלין" שעלו לאקרנים בשנה החולפת. על תפקידיה בשני הסרטים זכתה בפרס השחקנית הטובה ל-2017 על-ידי פורום מבקרי הקולנוע בישראל