פטיש דין משפט גזר דין עתירה דין וחשבון / צלם: פוטוס טו גו
א.מ, איש תקשורת ועסקן פוליטי חרדי מפורסם, ניהל רומן רב שנים עם גיסתו, אחותה של אשתו. כאשר נתגלה דבר הרומן לבני משפחותיהם, ניתן היה לצפות כי חייו של א.מ. ייהרסו, בהיותו אדם ידוע במגזר החרדי, אשר לא רק בגד באשתו, אלא שעשה כן עם גיסתו - אך למרבה הפלא לא כך אירע. דווקא הגיסה הרווקה היא זו אשר שילמה את המחיר הכבד יותר, הפכה למוקצת ובלתי ראויה לשידוך בעיני החברה החרדית, חזרה בשאלה ולא מצאה את מקומה - בעוד שא.מ הצליח לשקם את חיי נישואיו ואף את חייו המקצועיים.
בתסכולה הרב הגיסה פתחה במסע נקמה משולב כנגד א.מ. היא הגישה נגדו תלונה במשטרה, פתחה בהליך בוררות פנים-מגזרי, במסגרתו נפסקו לה פיצויים בסך 400 אלף שקל, ומאוחר יותר הגישה תביעת נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה בגובה 4 מיליון שקל.
אולם הגיסה לא הסתפקה בנקיטת האמצעים החוקיים העומדים לרשותה, אלא פתחה במקביל גם במסע השמצות והכפשות רב-היקף, אותו הפיצה לא רק באינטרנט וברשתות החברתיות, אלא גם בעלונים שחולקו בתיבות הדואר ונתלו בבתי הספר בבני-ברק לטובת בני המגזר, הדוגלים בתקשורת בסגנון הישן.
בנוסף הגיסה הקימה סקנדלים בבית הכנסת, שלחה מסרונים לאחותה ומכתבי דואר אלקטרוני למעסיקיו של א.מ., ובכל אמצעי הפרסום השונים כינתה את א.מ. בשמות גנאי קשים ביותר - מפדופיל ועד פושע.
אין ספק כי הגיסה ניזוקה קשות מתוצאות חשיפת הרומן האסור, אך השאלה המרכזית שנדונה בתביעת הנזיקין שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה הייתה האם האחריות על כך מוטלת על א.מ., והאם יש בכך עילה לפיצוי.
בית המשפט דחה את טענותיה המרכזיות של הגיסה, לפיהן לא ניתן לראות ביחסים ביניהם רומן בהסכמה, אלא ניצול קשה העולה לכדי אונס ובעילה אסורה, בהתחשב בהבדלי יחסי הכוחות ביניהם: נערה חרדית תמימה וחסרת ידע וניסיון מיני מחד, ומנגד גבר נשוי, מנוסה ובעל כוח פוליטי ופרסום רב. הדין הישראלי, קבע בית המשפט, לא מבחין לצורכי החוק הפלילי בין מגדרים ובין מגזרים שונים, והדין שווה עבור כולם. מאחר שהגיסה הייתה בגירה בעת ניהול הרומן ושיתפה עמו פעולה, לא ניתן לראות ברומן עבירה על חוק העונשין, המקימה עילת פיצוי.
פסק הדין מביא לביטוי פעם נוספת את הפער העצום בין עבירות מוסריות שאינן שפיטות לעבירות על החוק. הרומן בין הגיסים מהווה עבירה מוסרית חמורה ועבירה של ממש על חוקי הדת, הרואים ביחסים אלה גילוי עריות, אולם הדין הישראלי אינו מכיר בגילוי עריות כעבירה פלילית. כך באותה מידה בתי המשפט אינם מכירים בבגידה כעבירה המקימה עילת נזיקין ברת-פיצוי, על אף היותה עבירה מוסרית ודתית. משום כך, גם אם אשתו של א.מ הייתה מגישה תביעת נזיקין, הייתה זאת נדחית, על אף שאין מחלוקת כי גם לה נגרם נזק נפשי, תדמיתי ואולי אף כלכלי מהעובדה שבעלה ניהל רומן ארוך-שנים עם אחותה.
לא זאת בלבד שתביעתה של הגיסה לקבלת פיצוי מא.מ. נדחתה, אלא שבסופו של יום היא זאת אשר חויבה לפצות את א.מ., לאחר שהגיש נגדה תביעת לשון הרע בגין הפרסומים השליליים הרבים שהפיצה נגדו. לאור ההיקף הגדול של הפרסומים ומידת חומרתם, א.מ. אמנם תבע פיצוי בגובה 400 אלף שקל, אך בית המשפט זיכה אותו בסך של 8,000 שקל בלבד, לאחר שקבע כי במידה רבה א.מ. הביא את הנזק על עצמו, לאחר שבחר לנהל את הרומן האסור בניגוד לכל ערכי הקהילה והמשפחה במסגרתם הוא חי.
■ עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס", מומחית לדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il