אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
דרכו של ד"ר אביחי מנדלבליט לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לא הייתה קלה. מנדלבליט (54) נאלץ להתמודד עם כמה עתירות נגד המינוי שלו. רק בינואר 2016, נסללה דרכו סופית לתפקיד הנכסף לאחר שבג"ץ דחה פה־אחד את העתירות שהוגשו נגד המינוי על־ידי תנועת אומ"ץ והתנועה לאיכות השלטון. זאת, בין היתר בשל מעורבותו של מנדלבליט ב"פרשת הרפז", היעדר תקופת צינון אחרי תפקידו כמזכיר הממשלה, וטענות כי הוא מקורב לראש הממשלה, בנימין נתניהו.
מנדלבליט לא יכול היה לשער שפחות משנה אחרי כניסתו לתפקיד הוא באמת יצטרך להתמודד עם הצל שמלווה את המינוי שלו - הטענה כי הוא מקורב לנתניהו ו"חייב לו" לאחר שדחף למינויו. כשפרצו החשדות לפלילים נגד נתניהו לעולם, מנדלבליט נראה היה לעיתים כמי שכפאו שד. התקופה שבה נוהלה בדיקה בנוגע לחשדות לשחיתות נגד ראש הממשלה לבין היום שבו הוחלט שהבדיקה תהפוך לחקירה פלילית הייתה ארוכה מדי. אולם בסופו של דבר מנדלבליט הורה על חקירה, והחל מינואר 2017 הוא הממונה העליון על חקירתו של נתניהו באזהרה במשטרה בתיקים 1000 (תיק המתנות) ו-2000 (תיק נתניהו-מוזס).
גורלו המקצועי של מנדלבליט תלוי במידה רבה, בגורל חקירת נתניהו. אם היועמ"ש לא יקבל את המלצת המשטרה הצפויה על העמדה לדין של נתניהו, הוא יקבל מטח של ביקורת מצד גורמים בתקשורת ובציבור, ולעד ייחשב על ידם כמי שחטא לתפקידו הציבורי החשוב. מנגד, אם מנדלבליט יחליט להעמיד לדין את נתניהו, הוא יירדף על-ידי גורמים בימין שיראו בו "משת"פ" של השמאל וכמי שנכנע להפגנות במוצאי שבת מול ביתו בפתח-תקווה. אכן, קשים חייו של היועץ המשפטי לממשלה.
אצבע בסכר יוזמות החקיקה
לא רק עם ההפגנות מול ביתו ועם חוסר אמון גובר מצד חלק מהציבור צריך היה להתמודד השנה מנדלבליט, אלא גם עם הצעות חוק מצד הממשלה וחברי כנסת מהליכוד שחלקן מנוגדות לעמדתו וחלקן ממש בזויות בעיניו. היועץ הודיע כי לא יגן על "חוק ההסדרה" שמקדמת הממשלה להסדרת מעמדן של התנחלויות שהוקמו על אדמות פלסטיניות פרטיות, ומתח ביקורת על "חוק ההמלצות", האוסר על המשטרה לפרסם המלצות להגשת כתבי אישום, ועל הצעת החוק שלא עברה, שקבעה שאין לחקור ראש ממשלה מכהן.
"מקבץ הצעות חוק אלו חייבות להטריד את מנוחתו של כל אחד, ובוודאי מטריד את מנוחתי שלי", אמר מנדלבליט. "התוצאה של הצעות החוק הללו עלולה להיות קשה: מדובר בהחלשה של ההגנה על זכויות האדם, בפגיעה קשה במנגנוני ההגנה על מינהל תקין ומניעת שחיתות שלטונית ובפריצת עיקרון היסוד של שוויון בפני החוק", הוא הוסיף.
האמירות הללו לא ממש עזרו לו. לקראת סוף שנת 2017 צצו ועלו יוזמות חקיקה קיצוניות נוספות שמנדלבליט לא יוכל להגן עליהן, ובראשן ההצעה להטיל עונש מוות על מחבלים של יו"ר ישראל ביתנו ושר הביטחון, אביגדור ליברמן, המכונה "חוק המוות". ההצעה מנוגד לעמדת מנדלבליט בסוגיית עונש המוות, מנוגדת להשקפה של מרבית אומות העולם, והיא עלולה לסכן את מעמדה הבינלאומי של ישראל. אבל מעל הכול, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי בהצעת ליברמן להטיל עונש מוות על מחבלים, אין שום היגיון, שכן אותם מחבלים ממילא מבקשים את מותם.
אם בעבר עוד היה סיכוי שעונש מוות למחבלים יביא להרתעה, היום אנחנו חיים למרבה הצער, בעידן שבו המפגעים והמחבלים הם שהידים. הם נוהגים "לטהר" את עצמם, להיפרד מקרוביהם, לשלם את החוב האחרון במכולת לפני שהם יוצאים לפיגוע. הם יודעים שרוב הסיכויים שימותו במהלכו, ואפילו מעוניינים בכך. לכן, הטלת עונש מוות במדינת ישראל, על מחבלים שלא הצליחו להפוך לשהידים, היא במידה רבה מילוי המשאלה האחרונה שלהם. מה עוד שמאות מחקרים בעולם מראים כי עונש מוות לא מביא להרתעה של רוצחים או מפגעים פוטנציאליים.
תמרור עצור להסתה מימין
מנדלבליט עשה את מרבית הקריירה המשפטית שלו בצבא. למרות זאת, ואולי דווקא בגלל זה, הוא מיעט להתבטא בנוגע למשפט הסוער והמתוקשר ביותר שהתרחש השנה בישראל - משפטו של החייל היורה, אלאור אזריה, שהסתיים בהרשעתו בהריגה ובשליחתו למאסר קצר יחסית.
עם זאת, מנדלבליט, לא היסס להורות על פתיחת חקירה בחשד לעבירות הסתה לאלימות בעקבות הפגנות תמיכה באזריה שהתקיימו לאחר הרשעתו של החייל, שבמהלכן נשמעו קריאות הסתה, בין היתר, כלפי הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, כגון: "גדי תיזהר, רבין מחפש חבר". מנדלבליט הבהיר בצורה המיידית והנחרצת ביותר כי המדינה לא תשלים עם התבטאויות מסיתות, לא כלפי שופטים, לא כלפי קצינים בצה"ל, ולא כלפי כל גורם אחר במערכת אכיפת החוק ובכלל. "מערכת אכיפת החוק תפעל בצורה נחושה ובלתי מתפשרת ביחס לקריאות של הסתה לאלימות וגזענות", הוא אמר.
בפן הכלכלי השאיר מנדלבליט את מרבית העבודה לעוזריו, ובראשם המשנים ליועמ"ש לעניינים פיסקליים - הקודם, אבי ליכט, והנוכחי מאיר לוין. באמצעות הפרקליטים הכפופים לו התערב היועמ"ש לא אחת בהליכים משפטיים כלכליים שלהם השפעה מרחיקת לכת.
התערבות בהליכים משפטיים כלכליים
אחד המקרים הבולטים להתערבות בהליכים משפטיים כלכליים מצד היועמ"ש עסק בתביעה הנגזרת שהוגשה בשל פרשת רכישת עיתון "מעריב" על-ידי קונצרן אי.די.בי ב-2011. מקרה זה מהווה דוגמה לאופן שבו דירקטוריון חברה פעל באופן רשלני, שלא לטובת החברה ובעלי המניות שלה מקרב הציבור ולא פיקח כמצופה על בעל השליטה.
ב-24 במארס 2011 התבקש דירקטוריון דסק"ש לאשר את הצעת בעל השליטה דאז בחברה, נוחי דנקנר, להתקשר בעסקה לרכישת השליטה ב"מעריב החזקות". הדירקטוריון קיים דיון של כשעה וחצי בלבד בעסקה, ובסופו אישר פה-אחד את ההתקשרות, בהתאם להצעה שהונחה לפניו. בעקבות החלטה זו השקיעה דסק"ש ב"מעריב" במהלך השנה וחצי שלאחר מכן סכום של כ-360 מיליון שקל - שרובו ככולו ירד לטמיון.
בתביעה נגזרת שהוגשה מאוחר יותר נגד חברי הדירקטוריון נטען כי החלטת דירקטוריון דסק"ש בדבר רכישת "מעריב", כמו גם החלטות שהתקבלו לאחר מכן שהביאו להגדלת ההשקעה ב"מעריב", התקבלו באופן רשלני ופזיז. לטענת התובע הייצוגי, לדירקטורים שקיבלו החלטות אלה יש אחריות כלפי החברה בגין ההפסד שנגרם לה.
ביולי האחרון התגבשה פשרה בין הצדדים, שלפיה דנקנר והדירקטורים בדסק"ש ישלמו 100 מיליון שקל - מתוכם 4 מיליון דולר מכיסם הפרטי - לטובת סגירת התביעה הנגזרת. אולם, בנובמבר האחרון התערב היועמ"ש מנדלבליט ומתח ביקורת חריפה על כך שהחברה הפקיעה לדבריו את זכותו של התובע הייצוגי לנהל את ההליך ו"נטלה על דעת עצמה את המושכות" להגעה לפשרה ללא אישור מביהמ"ש.
מאוחר יותר נחשף ב"גלובס" כי במשרד המשפטים הוקם צוות בראשות מאיר לוין שבוחן את הדרכים לחזק את עצמאות הדירקטוריונים בחברות הציבוריות כדי לנסות ולנוע בעתיד מקרים כמו זה שקרה בעסקת רכישת "מעריב", שבהם הדירקטוריון צועד בעיניים עיוורות אחרי בעל השליטה.
שנת 2017 הייתה שנה קשה ומורכבת עבור היועמ"ש והוא נאלץ להתמודד עם התקפות מכל עבר, ועם הפגנות בסמוך לביתו. אבל זה לא אומר ששנת 2018 תהיה פשוטה יותר. תפקיד היועמ"ש הוא תמיד תפקיד קשה, ולעיתים גם כפוי טובה. ודאי כאשר הקריירה של ראש הממשלה ועתיד הממשלה המכהנת כולה נמצאים על כף המאזניים.
מקורביו של מנדלבליט אומרים שהעובדה שהוא מותקף מכיוונים שונים, מימין ומשמאל, רק מוכיחה כי הוא תמיד יקבל את ההחלטה הנכונה מקצועית ומשפטית מבחינתו ולעולם לא יקבל החלטות ממניעים לא ענייניים. לדבריהם, האיש שגדל כחילוני וחזר בתשובה, שמעריץ את נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס, מאיר שמגר, וששיחק בעברו הרחוק ככדורגלן מקצועי במכבי ת"א, הוא לא אחד שיפר את כללי המשחק ויסטה מהוראות שלטון החוק או יפר את הכללים בשל לחץ חיצוני.