שאול אלוביץ' / צילום: איל יצהר
לפני כשנה שלח מנכ"ל משרד התקשורת דאז, שלמה פילבר, מכתב שמצביע על כוונת המשרד לבטל את ההפרדה המבנית בבזק. המכתב, שעליו דיווחה בזק לבורסה, טמן בחובו זרע פורענות וספק אם בעלי השליטה בבזק הבינו עד הסוף מה הם מביאים על עצמם, וגם פילבר.
במכתב המפורסם ניסה פילבר, בתיאום עם בזק, לגבש מתווה לביטול ההפרדה המבנית וזאת במטרה לקדם תשלומים שיורוקום, בעלת השליטה בבזק, אמורה הייתה לקבל בעסקת בזק-yes.
בניגוד למה שחושבים, חקירת הרשות לניירות ערך לא החלה בשלב הזה. היא החלה הרבה קודם לכן. אבל ללא ספק המכתב ומה שקרה בעקבותיו היו אבני דרך חשובות ביותר בהליך החקירתי.
מאז, כאמור, החלה להתגלגל פרשה שאת תוצאותיה רואים היום.
מיד לאחר חשיפת אותו מכתב, פנה "גלובס" למשרד התקשורת בבקשות הבהרה, שכן המשרד התחייב שלא לפעול לביטול ההפרדה עקב בקשת מבקר המדינה שלא לעשות שינויים רגולטוריים. בעקבות כך ניסה פילבר למזער נזקים: הלחץ והפרסומים עשו את שלהם ואילצו את החברה לתקן את הדיווחים, כך שביטול ההפרדה המבנית ייערך לאחר שימוע. פילבר תיקן את הודעתו, ובהבהרה שהוציא ציין כי טרם תבוטל ההפרדה המבנית, ייערך שימוע ציבורי בנושא.
אבל מבחינת יורוקום - ובכן, אותה כבר לא עניין כלום.
יורוקום נלחמה על כל שקל (היום אפשר גם להבין מדוע - הלחצים של הבנקים הנושים כבדים מאוד וכל ממון שיכלה לגייס היה יכול לעזור). ולכן, למרות ההסתייגות של המשרד ואי הוודאות לגבי ביטול ההפרדה המבנית, המשיכה יורוקום לקדם את ביטול ההפרדה מול חברת yes בכל הכוח מבחינה משפטית, וכל זאת כאשר הדירקטוריון של החברה יודע ומבין שהוא הולך על חבל דק וקיים סיכון שיורוקום חותרת לקבל סכומים שלא מגיעים לה. למרות זאת, התמורה המותנית השנייה בעסקה - בסך 57 מיליון שקל (מתוך 170 מותנים בסך-הכול) - אושרה.
זו תמצית של סיפור שהפך להיות חקירת דגל ברשות לניירות ערך וללא כל ספק אחד מהאירועים הכלכליים המשמעותיים ביותר של 2017 - אירועים שיובילו לכך ששאול אלוביץ' ייאלץ להיפרד מיורוקום.
החמיץ וטעה
אלוביץ' של השנים האחרונות לא החמיץ אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות. במסגרת עסקאות בעלי העניין, אפשר להגיד שאלוביץ' ניצל את בזק ועשה בה כבתוך שלו לטובת האינטרסים הפרטיים שלו. במצוקותיו האישיות הוא ניצל את בזק היכן שנקרתה לו ההזדמנות. הוא מכר לבזק, בעסקאות בעלי עניין, מכסים לבורות תקשורת, טלוויזיות, ראוטרים, ואף ניסה לדחוף לחברה ציוד של יצרנים לליבת הרשת שלא עברו את סף הבדיקות הטכנולוגיות. עד כדי כך. הוא לא דאג לרווחיות בזק, הוא דאג לעצמו ולעסקיו. הוא היה מוכן למכור לבזק ציוד פחות טוב שיאפשר לו לגזור עמלה.
למרבה הצער מבחינתו, מצבה של יורוקום הורע והוא נאלץ לעשות דברים שלא ייעשו. חברי הדירקטוריון, מלבד הדירקטור מטעם העובדים, רמי נומקין, שמרו לו אמונים באופן אישי במקום לחברה, ושירתו את האינטרסים של יורוקום. גם בכירים בחברה ובקבוצה חטאו בחטא ההתקרנפות. כולם מלבד שניים: אלון רווה ודודו מזרחי, סמנכ"לי הכספים של בזק שפרשו לאחר שראו שכלו כל הקיצים וכי העסקאות נגועות באי סדרים.
איך אלוביץ' לא הבין שהתפטרותם היא דגל אדום? הרי הכול היה כתוב בעיתונים ובאתרים, מדוע אם כך הוא לא עצר? מה חשב כשהתקבלו הטלפונים מהרשות לניירות ערך שביקשו הבהרות?
התשובה לכך היא שהוא חי בתפיסה שאם עסקה עברה את כל האישורים, של הדירקטוריון והאסיפה הכללית, היא מקבלת חותמת כשרות. רשמית, הוא צודק. אם עסקת בזק-yes הייתה נחתכת בפעם אחת, ללא הצורך בתשלומים המותנים בסך 170 מיליון שקל התלויים בביצועי yes או בביטול ההפרדה המבנית, סביר להניח שאלוביץ' היה היום במקום אחר. הצירוף של הקשיים בקבלת התמורה המותנית ביחד עם נפילות הלוויינים בחברת חלל, יצרו משבר קשה ואלוביץ' נאלץ לעגל פינות באופן מסוכן.
גם הלקחים של הבנקים מקריסת חברו אליעזר פישמן עשו את שלהם. כאשר נגד פישמן רוצים להקים ועדת בדיקה מיוחדת כדי לחקור כיצד הבנקים נתנו לו אשראי, אי-אפשר באותה הזדמנות לתת לאלוביץ' לחמוק ולהציל את עצמו. הבנקים כבר הריחו את הלחץ הציבורי שהיו מפעילים עליהם אם חלילה הציבור היה נאלץ שוב לסבסד חובות אבודים של טייקונים.
גם עכשיו ייאלצו הבנקים למחוק חובות ליורוקום. אמנם בהיקפים פחות גדולים מאשר לפישמן, אבל עדיין מאות מיליוני שקלים ישולמו מכספי החוסכים. לכן הם חייבים (בעיקר בנק הפועלים) להראות, ולו למראית עין, כי למדו את הלקח.
סד של לחצים
אלוביץ' חטא גם בחטא היוהרה. אותו חטא שגרם לו לחשוב כי הוא יכול לנצל את הידידות שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, כדי שיקל ברגולציה על עסקיו. האם באמת הוא היה כה תמים לחשוב ששיתוף הפעולה הקצר עם אתר וואלה שבשליטתו יפעל באהדה כלפי נתניהו ומשפחתו ואיש לא ירגיש?
לזכותו של אלוביץ' ייאמר שהוא היה נתון בסד של לחצים רגולטוריים מטורף תחת כהונתו של שר התקשורת הקודם גלעד ארדן. האחרון שם לו למטרה להחמיר עם בזק כדי לאפשר את התחרות בשוק הקווי, דרך הרחבת התחרות בטלוויזיה. ארדן השתמש בביטויים קשים ביותר כלפיו בשיחות בארבע עיניים והדבר השפיע על אלוביץ'. לכן, כשארדן עזב ונתניהו בא במקומו, אלוביץ' הרגיש כאילו שבע השנים הרעות חלפו. גם המינוי של שלמה פילבר לתפקיד מנכ"ל המשרד במקומו של אבי ברגר היה מבחינת בזק "לשתות משהו קר בלב מדבר".
מי זוכר היום בכלל שאלוביץ' יכול היה לקבל את ביטול ההפרדה המבנית ב-2015/16 אילו רק היה מוכן לקבל ביטול הדרגתי קודם כל של בזק בינלאומי ואחר כך מול yes. מי זוכר בכלל שהצעה כזו עמדה על הפרק והוא דחה אותה רק משום שלא האמין שמשרד התקשורת יעמוד בהבטחתו ולא יבטל את המיזוג עם yes? והרי הדבר שהכי חשוב היה לו, לכאורה, הצורך האישי שלו בביטול ההפרדה מול yes, ולכן דחה את ההצעה שהייתה מצוינת לבזק וגם לו בסופו של דבר.
ובכל זאת משהו מכל התסבוכת הזאת שיכול מעט להאיר את פניו של אלוביץ'. ייתכן שהסיטואציה שבה הוא נפרד מיורוקום תסייע לו בחקירה הפלילית. יש הבדל גדול כאשר הוא מגיע להליך הפלילי נטול יורוקום על כל הפירמידה שלה, לבין מצב שבו היה מגיע כמי שממשיך לנסות ולהיאחז בה בכל כוחו.