נפתלי בנט / צלם: אלכס קולומויסקי
נפתלי בנט בחר בדובדבנים - והצליח לו. בטווח הארוך, כשהוא כבר יהיה במחוזות פוליטיים אחרים, ההצלחה תוכח הרבה יותר: עוד תלמידי 5 יחידות מתמטיקה, עוד סטודנטים במקצועות ההייטק (על חשבון סטודנטים למשפטים ולמינהל עסקים), עוד סייעות והרבה פחות כיתות צפופות.
אין ספק: דובדבנים זה טעים ובריא. אבל מה על כיכר הלחם? מה על מערכת החינוך שאיכותה בצניחה מתמשכת, שיטות הלמידה עתיקות, מדדי הידע נמוכים במיוחד, איכות המורים בעייתית (הלמ"ס, באוגוסט השנה: ממוצע הציון הכללי בבחינה הפסיכומטרית בקרב עובדי ההוראה עלה מ-477 נקודות ב-2008 ל-494 ב-2017. וואוו!); מה על משרד החינוך הבזבזני, היקר, המנופח; מה על עשרות המחוזות, האגפים, המינהלות, המורים-פקידים שלא ראו תלמיד בעיניהם (בכיר לשעבר: הייתי חותך 30% מעובדי המשרד ואף אחד לא היה מרגיש את זה).
בנט בחר בקצוות. הוא בחר להשביח את ה"טופ" שישראל בהחלט זקוקה לו, אבל במקביל הוא גם בחר לא לגעת בלב הבעיות. הוא בחר לברוח, בתירוץ שנשמע משכנע: "המערכת ידעה הרבה מדי רפורמות - היא צריכה קודם כול להירגע" מהציפייה למהפכה אמיתית בחינוך.
הוא בחר לא להתעמת עם ממסד ההוראה הארכאי. לא התייצב מול הפנים הבעייתיות של רן ארז מארגון המורים, יוסף וסרמן והיום יפה בן דוד מהסתדרות המורים. הוא בחר להתעלם מהמדמנה. הוא בחר להתרכז בדובדבנים.
אפשר שזה חלק מהתודעה שלו. מהנשמה שלו כאיש הייטק, שביצע כמה אקזיטים בימיו. הוא רצה לשנות את חלקת אלוהים הקטנה, המוצלחת והמוכרת שלו. את זה, יש לציין, הוא עושה בנחישות ובהצלחה.
אפשר שזה נובע גם מכך שהוא קודם כול שר עם כוונות פוליטיות גדולות. לא איש חינוך שמהותו ונשמתו בתלמיד ובחינוך - כמו קודמו שי פירון, שחלם בלילה על המשרד הזה. בנט חולם על משרד ראש הממשלה. על המנדטים שיביאו אותו לשם. הוא איש פוליטי - ואיש פוליטי לא רב, לא מתקוטט, נמנע ממיטות חולות ולא מתעמת עם כוחות כבדים, עשרות רבות של אלפי מנדטים פוטנציאליים. בבוא עת הבחירות, יהיה המתמודד מולו אשר יהיה, בנט יתהדר, בצדק, במתמטיקה ובשחרור קופסאות הסרדינים - אבל ישאיר אחריו משרד שמזכיר בלון מנופח, לא יעיל, מיושן, יקר. שהחינוך ממנו והלאה.
ואפשר שזו הטראומה של לימור לבנת, שרת החינוך מלפני שנים, 2001-2006, שלקחה את המהות בידיים, מינתה את "ועדת דברת" והכינה את המהפכה הכי גדולה שעלתה כאן - ונפלה בה, הופלה במכוון ובזדון, בהשמצות אישיות, באופן מכוער ואינטרסנטי, על ידי ממסד ההוראה שנלחם על שימור העבר. על שימור כוחו. הטראומה של לבנת הנחילה פחד לכל שרי החינוך שהחליפו אותה מאז.
כך או אחרת, הנה מבחן התוצאה לסוף 2017: יש יותר תלמידי 5 יחידות מתמטיקה. בכל יום ראשון יש ישיבת "צוות משימה לאומית" בראשותו. בשנה השלישית לעליית התוכנית - שאליה גייס את ברכתו של הנשיא שמעון פרס המנוח, התנה אותה בכך שרמת הבחינות לא תרד וקבע לה יעדים מדידים וחד-משמעים - יש עלייה במספר הלומדים ובנבחנים בכל רחבי הארץ. ב-2010 נרשמו 9,500 מסיימי 5 יחידות. ב-2011 - 9,500; ב-2012 - 8,500. בסוף 2018 ייבחנו 18 אלף תלמידות ותלמידים שכבר שוקדים על החומר. גם ביישובי הפריפריה. גם ב-200 בתי ספר, חמישית ממספר התיכונים בארץ, שנמצאים בפריפריה וקודם לכן לא הייתה בהם נגישות למתמטיקה ברמה גבוהה יותר. "זה מאפשר לילד מדימונה ולילדה מירוחם כניסה נאה ל-8200", אמר. וזה עובד. הוא התחייב שכל בית ספר שיש בו 6 תלמידים ויותר שרוצים 5 יחידות - יקבל מורה. ובית ספר שיש בו 5 תלמידים ופחות יקבל מורה דרך האינטרנט (אגב, מתברר שזו ההצלחה הכי גדולה). את הסנאטים באוניברסיטאות הוא שכנע להעלות את הבונוס בגין 5 יחידות מ-25 נקודות ל-35.
יש מעבדות נוצצות, אבל איפה המרצים
גם את התוכנית לגידול בבוגרי מקצועות הייטק בנט תפר בעצמו. כשר חינוך ויו"ר המל"ג, הוא מינה את פרופ' יפה זילברשץ לראש הוות"ת (הוועדה לתכנון ותקצוב), ובשנת הלימודים הנוכחית כבר התחילה הסטת התקציבים והזרמת הכסף, כלומר סבסוד, ממשפטים ומינהל עסקים המוצפים ממילא למקצועות ההייטק הנדרשים (ראו גרפים).
יותר מזה, במל"ג-ות"ת כבר אושרה הקצאה תקציבית נוספת של 100 מיליון שקל לבניית מבנים ותשתיות למכלול מקצועות ההייטק, להגדלת שיעור הסטודנטים שיתקבלו לתואר ראשון, ובעיקר: מאחר שלא ניתן לשלם שכר גבוה יותר למורי הייטק מיומנים ומנוסים מתוך התעשייה עצמה - בגלל הסכמי השכר המאורגנים שאינם מאפשרים אפילו באקדמיה להתאים בין התוצאה, האיכות והשכר - מצפים שתשתיות מודרניות, מבנים ומעבדות חדשניות יצליחו למשוך אנשי ההייטק לחינוך באקדמיה.
לקראת השנים הבאות, גם נפתלי בנט, כשר חינוך וכמי שבעתיד הפוליטי הקרוב כנראה יכהן כשר בכיר יותר, יודע שהמהפכה חייבת לבוא. שבלעדיה ישראל תידרדר יותר ויותר.
תזכורת: ליאת בן דוד, מורה וכותבת תוכניות לימוד, היום מנהלת מכון דווידסון לחינוך מדעי שליד מכון ויצמן, כתבה פעם: "תם זמנה של מערכת החינוך כפי שהיא. השאלה היא רק עד מתי נוסיף לנתח, להטליא ולהתעלל בגופה הזו, בטרם נביא אותה לקבורה סופית ונתחיל בחיים חדשים". על מערך המורים, המורות, הרמה המקצועית שלהם ושל תלמידיהם אמרה: "כל עוד אנחנו מתייחסים להוראה כאל משרה נוחה ומשלימת הכנסה, אנחנו לא באמת רוצים שהטובים ביננו יבחרו בה. רק מיון רציני ומדויק של מועמדים להוראה, בדיוק ברמה של מועמדים ללימודי רפואה, ומשכורות גבוהות בהתאם, יביאו את התוצאה". אבל זה כבר לא יקרה בקדנציה של נפתלי בנט במשרד החינוך.