איילת שקד בוועידת ישראל לעסקים / צילום: איל יצהר
שרת המשפטים, איילת שקד, 41, לא עוצרת. הפוליטיקאית המוכשרת והאמביציוזית המשיכה גם בשנה האחרונה לטפס מעלה ברמת החשיפה והפופולריות שלה, וניכר עליה שהיא כבר נכונה לאתגרים חדשים. באותה נשימה, היא המשיכה "לגייס" לה מתנגדים ואויבים מקרב הפוליטיקאים החוששים מקידומה, ומקרב השמאל וראשי מערכת המשפט, שמתנגדים נחרצות ליוזמות החקיקה ולרפורמות ששקד מנסה להוביל.
בזמן שחקירת ראש הממשלה בנימין נתניהו מקרבת את מועד הבחירות הבאות לכנסת, ביחס כמעט ישיר להתקרבות הזאת, שקד הגבירה את ההתקפות על מערכת המשפט. בספטמבר השנה, נשאה שקד נאום שבו הכריזה על "מהפכה מוסרית ופוליטית", שתכליתה להעצים את כוחם של ערכים לאומיים על-חשבון זכויות פרט אוניברסליות.
בעקבות הנאום הזה, השווה אותה עיתונאי "הארץ", רוגל אלפר, לשליט הפשיסט מוסוליני. כמה ימים מאוחר יותר יצאו שקד ומנהיג מפלגתה, השר נפתלי בנט, במה שהם מכנים "התוכנית החקיקתית", שתכליתה לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, שיצמצם את התערבות בית-המשפט העליון בעבודת הכנסת והממשלה.
בחודש שעבר, ב-21 בדצמבר, נשאה שקד נאום חריף בכנס "העמותה למשפט ציבורי" בזכרון יעקב, שבו המשיכה לתקוף את בית המשפט העליון. "הדמוקרטיה הישראלית בורחת מהעם", אמרה שקד וטענה כי "הדבר נובע מפחד עמוק וקמאי מהעם, ומריחוקן של חלק מהאליטות הישנות ממציאות החיים".
שקד רמזה בדבריה לפסילת "חוק המסתננים" על-ידי בג"ץ, ואמרה כי "השיטה שלנו רואה לנגד עיניה בבירור את 'ירושלים של מעלה', אבל לא מצליחה להבחין בדרום תל-אביב של מטה". עוד אמרה השרה, כי "ההתייחסות (של ביהמ"ש העליון, ח"מ) להכרעת הרוב כאל עניין הליכי בלבד, כקליפת הדמוקרטיה, היא זלזול בציבור וזלזול במוסד הדמוקרטי היחיד שהציבור בוחר בו באופן ישיר".
205 שופטים חדשים בתוך שנה
לפני מספר חודשים הצליחה שקד למנות ארבע שופטים לביהמ"ש העליון. השופטים - ד"ר דוד מינץ, יעל וילנר, יוסף אלרון, וג'ורג' קרא - שהיא רואה בהם כמי שיגדילו את ה"איזון" בין שופטים "אקטיביסטים" לשופטים "שמרנים" בעליון. קודם לכן השרה שקד עוררה במהלך השנה דיון פומבי ראשון מסוגו בכנסת, בשאלת המשכיות הנוהג שלפיו נשיא ביהמ"ש העליון ממונה על-פי "שיטת הסניוריטי" - השופט בעל הוותק הרב ביותר ממונה לתפקיד.
למרות כל אלה, שקד טוענת שהיא לא מנהלת מאבק מול ונגד בית המשפט העליון. בראיון שנתנה ל"גלובס" ב-11 באוקטובר אשתקד, טענה השרה כי יש ניסיון למתג אותה כמי שמנהלת מאבק מול העליון. "יש לי אג'נדה מסוימת, ויש לי מחלוקת איתם על מידת ההתערבות של בית-המשפט במהלכים של הרשות המבצעת והמחוקקת", היא אמרה.
לדבריה, "זו מחלוקת אידיאולוגית אמיתית. אני לא חושבת שאני מתויגת כאויבת של בית-המשפט העליון, וזה גם באמת לא נכון. יש לי ביקורת על פסקי-דין, ובמדינה דמוקרטית בית המשפט לא צריך להיות חסין מביקורת. בית המשפט העליון מתערב באופן מוגזם בענייני הכנסת והממשלה, וזה לא בא לידי ביטוי בעיקר בביטול חוקים, אלא בעצם זה שכל עתירה נדונה, והמדינה צריכה להשיב, ויש הליך משפטי. זה מאוד מסרבל ומקשה".
אבל מעבר לעיסוק הבעייתי של שקד בסוגיות החוקתיות, היא עשתה עוד הרבה מאוד דברים במסגרת תפקידה כשרת משפטים.
בין היתר, היא דחפה למינוי 205 שופטים חדשים לבתי-המשפט המחוזיים, השלום העבודה, המשפחה, והתעבורה; בהם שתי שופטות ראשונות ממוצא אתיופי. שקד קידמה חוקים שונים, שגם הם שנויים מאוד במחלוקת, ובמרכזם "החוק לבחירת יועץ-משפטי של שר" על-ידי ועדת איתור ולא על-ידי מכרז. חוק שמעורר חשש גדול לגל של מינויים פוליטיים ולא מקצועיים לתפקיד החשוב.
בנוסף, הביאה שקד לקידום הצעת החוק להטלת אגרות ביהמ"ש כתנאי להגשת בקשות לתביעות ייצוגיות. גם כאן היא חוטפת ביקורת מצד מי שטוען כי הטלת האגרות תפגע במהות של הליך התביעה הייצוגית, שנועד לאזרח הקטן לבוא חשבון עם גופים גדולים במשק כשהם פועלים בדרכים לא ישרות.
לזוז למרכז-ימין כדי לרכוש עוד קולות
בתחום המאבק בטרור והסרת תכנים מהרשת, קידמה שקד את "חוק הפייסבוק". על-פי הצעת החוק, בית המשפט לעניינים מנהליים יהיה רשאי, לבקשת המדינה, לתת צו לספקית אינטרנט, כדוגמת פייסבוק או גוגל, להסרת תכנים מסיתים מהרשת.
בכובעה כפוליטיקאית התנהלה השנה שקד בין שני קטבים: מצד אחד, היא טענה פעם אחר פעם שראש-הממשלה, בנימין נתניהו, לא צריך להתפטר מתפקידו בשל החקירה הפלילית נגדו, ולפחות לא עד הגשת כתב אישום, אם יוגש.
מצד שני, שקד החלה לרמוז בשיחות סגורות יותר וסגורות פחות, כי היא מתכוונת להתמודד יום אחד על התפקיד שממלא היום נתניהו. אך הדרך לשם, מבחינתה, עוד ארוכה.
בשנה הקרובה ינסו השרה שקד ושותפה הפוליטי והאידיאולוגי, השר נפתלי בנט, למצוא את הנתיב מהימין הכמעט קיצוני של המפה הפוליטית, אל המרכז-ימין של המפה. זאת, בניסיון לרכוש עוד קולות ולהמשיך לטפס במעלה הפירמידה השלטונית.