יאיר לפיד / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
יאיר לפיד ממתין. הוא יושב על הגדר במשך תקופת המתנה ממושכת. ימי ההתשה. המערכה על לבו של הציבור הישראלי ארוכה, אך ההכרעה האמיתית נופלת בסופה של מערכת בחירות ולפיד מעוניין להיות שם, ברגעים האחרונים. 72 שעות לפני שאנשים יצעדו לקלפיות הוא רוצה להיות ה-Fallout Guy. לא מעניין אותו שבעלי טורים ופרשנים מזלזלים בו, לא חשובה לו הביקורת על כך שהוא נמלט מנושאים בלב ההוויה הישראלית ובעניינים אחרים שעל סדר היום - הוא מחפש רק את קו האמצע. יאיר לפיד יודע שהאקט של הצבעה הוא עניין של רגש, ומטרתו היא אחת: להיות במקום שבו "הלב יצליח להערים על השכל ולגבור עליו" (לה-רושפוקו). וכן, מטרתו השנייה היא להיות האיש שמביא פתגמים יפים מן הנייר לחיים.
הנה למשל: "אחד החוקים העתיקים והנכונים של הפוליטיקה הוא שהבוחר העומד בקלפי אינו אומר שם משהו רק על המועמד או על המפלגה, אלא גם משהו מהותי על עצמו". הציטוט, שמנסח במילים פשוטות את התפיסה של לפיד לגבי "פוליטיקת הרגש", לקוח מתוך מאמר הגות רחב היקפים במונחים של ימינו בן 7,000 מילה על הדרך המרכזית בפוליטיקה. הוא פרסם את הדברים בכתב העת "השילוח" ששייך לצד השמרני-ליברלי של המפה הפוליטית.
כך ניתן לסכם את שנת 2017 של ממציא המותג "יש עתיד": מנהיגות של ציפייה, ייחול והתייצבות על הקווים. הוא מניח את עצמו בפני הציבור, אך מניח במדויק על קו החצי. זו גם הסיבה לכך שבשנה האחרונה הוא שם דגש על מיצובו האישי כ"המסביר הלאומי" - מעין מנהיג מרכז שדלתות פוליטיקאים בעולם נפתחות עבורו. הוא טס לדיון בוועדת החוץ של הפרלמנט ההולנדי שבו דנו בהוצאת חיזבאללה אל מחוץ לחוק, ביקש משגריר בלגיה בישראל להפסיק את פגישות הבלגים עם שוברים שתיקה ובצלם, שלח מכתבים לראש עירית ברלין במחאה על הפגנה שבה נישאו תמונות חסן נסראללה, ושיגר משלחת צעירים מטעם יש עתיד לקמפוסים בגרמניה כדי להיאבק ב-BDS. יותר משהוא המסביר הלאומי, הוא בעיקר "המסביר המתמיד".
אולם העיקרון החשוב ביותר ללפיד מודל 2017, היה לזקק את ישותו הפוליטית למרכז המפה כדי שיהפוך בבוא העת לאיש שכל הצדדים ירגישו בנוח לבוא אליו, אחרי שתסתיים תקופת ראש ממשלה בהמתנה. כדי להיות שם לפיד בחר לעסוק בנושאים שיחברו אותו ללב הישראליות: לזעום על מספרם הרב של אנשי לשכת נתניהו שנפלו זה אחר זה כזבובים, תוך התמקדות בפרשת הצוללות. בכל מה שקשור לנהנתנות האישית של נתניהו, לפיד לא נגע - לא כי הסכים לה, אלא כי הבין שדיבורים על שמפניות, סיגרים ומתנות מרתיחים את אנשי הימין.
לפיד חיבק את בני בגין, לפחות פעמיים באופן פומבי. פעם אחת כאשר הודיע שמפלגתו תצביע בעד חוק יסוד הלאום כפי שנוסח על ידי בגין (ולא לנוסח חוק יסוד הלאום המקודם על ידי ח"כ אבי דיכטר ואחרים מן הליכוד) ופעם שנייה, כאשר בגין הודח בחמת זעמם של דוד ביטן ודוד אמסלם מוועדת הפנים. לפיד הגדיל לעשות והציע לנצר למשפחת בגין, לשבת באותה הוועדה בכיסא של יש עתיד. לפיד, לא עצר בבגין. הוא חיבק השנה גם את משה ארנס, שר הביטחון לשעבר, שבמשך שנים היה פטרונו של נתניהו בליכוד; הוא מיצב את עצמו לצדו של הסופר והאינטלקטואל ד"ר מיכה גודמן, מאנשי קרן תקווה ומכון הרטמן, מחבר רבי-מכר ואיש הציונות הדתית.
אין מקום לספונטניות במכונה הפוליטית המשומנת ששמה יאיר לפיד. כל אחד מהמהלכים האלה נבדק בקפידה כדבר ההולם את המרכז הישראלי. ההתחשבנות הפוליטית פינתה את מקומה למחשבה אקסלית של תועלת ורווח. בהתאם לכך, לפיד נזהר מלתקוף את אבי גבאי, השאיר על השולחן את האופציות הפוליטיות לחבירה אל משה כחלון ואביגדור ליברמן כפתוחות ושקל בכובד ראש לצרף אליו כמספר 2 את שר הביטחון לשעבר משה בוגי יעלון (לא ביחד עם ליברמן, מן הסתם) ואם לא את יעלון, אולי את הרמטכ"ל בדימוס גבי אשכנזי.
במדד המרכזיות שלו, לפיד חישב ומצא שנוכחות במליאה לא מהותית. בבדיקות שעון הנוכחות של חברי הכנסת לשנת 2017, נמצא שיאיר לפיד עומד על המקום הלא-מכובד של 109 (מתוך 120 חברי כנסת). המידע מתחדד עוד יותר כאשר במקום ה-110 ומטה נמצאים בעיקר חברי כנסת שהתפטרו במהלך 2017 או כאלה שרק נכנסו. הטבלה לא משקרת וזו אינדיקציה לא מרשימה בלשון המעטה עבור מי שעומד בראש מפלגה ורואה את עצמו כראש ממשלה בהמתנה.
סכנה ברורה ומיידית
ובכל זאת, למרות שמדובר בתקופה אפרפרה בחייו הפוליטיים של הפוליטיקאי ש"מסרב" להשאיר חותם פרלמנטרי בכנסת, יש בכל זאת כמה דברים שהזרימו קצת דם ללחיים של יאיר לפיד בשנה האחרונה. היו אלה דווקא המשברים שאחרים חוללו. בכל פעם שהחרדים זעמו על עבודות רכבת בשבת, איימו לסגור את המרכולים של תל-אביב בשבת או ארגנו הפגנות מחאה עצומות על גיוס חרדים - פייה פיזרה אבק קסמים ומספר התומכים בלפיד צמח. המשוואה הפכה למובהקת עד שנראה היה שצינה וצמרמורת החלה לאחוז בשר הבריאות לשעבר יעקב ליצמן ויו"ר ועדת הכספים, משה גפני. הם נאלצו לשים בצד לעתים את החשיבה המסורתית ולעשות חשבונות פוליטיים קרים: מה יותר חשוב להם, לשמור על השבת או לשמור על המדינה מפני הנהגת לפיד? מבחינתם, צמיחתו האפשרית היא סכנה ברורה ומיידית.
קשריו של לפיד עם החרדים הם גם עקב אכילס הגדול שלו. זה בדיוק האלמנט המצמיח אותו בסקרים אך גם זה שעשוי לשלוח את מאוכזבי נתניהו למפלגות אחרות באותן 72 שעות קריטיות של סוף מערכת בחירות. מי שרואה עצמו ראש ממשלה בהמתנה, צומח על רקע מאבקים של דת ומדינה - אותם מאבקים שדוחקים את החרדים לקצוות ולהצהרות שהם לעולם לא יישבו עם לפיד סביב אותו שולחן ממשלה. וזה המלכוד שלפיד כלוא בתוכו: בעוד שכוחו נבנה מכל מאבקי הדת עם החרדים, הוא גם יודע שללא ש"ס ויהדות התורה, קשה עד בלתי אפשרי להקים פה ממשלה.