עובדי הייטק / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
לו היה נוחת פה חייזר ומנסה לנחש את גודלו של שוק ההייטק בישראל, קרוב לוודאי שהיה מציין מספר סביב ה-50%. זו התחושה שנשקפת מתוך השיח בתקשורת, ברשתות החברתיות ובכלל, אותה החלטתי לבדוק בסקר קצרצר של כמה עשרות נשאלים מזדמנים, כולם אקדמאים בני 25-45 ממגוון רחב של תחומי עיסוק.
שאלתי שאלה פשוטה אחת: "איזה אחוז מהעובדים בישראל עובדים להערכתך בהייטק?".
ולהלן התשובות: למעלה מחצי מהנשאלים (מהם 3 עובדי הייטק - שני מהנדסים ומנהלת משאבי אנוש) העריכו כי בהייטק מועסקים בין 30% ל 40% מהעובדים במשק, כרבע זרקו מספר שנע בין 15% ל-30%, פחות מרבע נתנו הערכה נמוכה מ-15%.
התשובות איששו את התחושה - יותר מחצי מהנשאלים הם חייזרים.
גודלו של השוק הוא סביב 7-8% מכוח העבודה בישראל, כ-300 אלף עובדים, מתוכם כמה עשרות אלפים (להערכתי סביב 20%) אינם אנשי הייטק פרופר אלא 'תומכי לחימה' (אנשי כספים, IT, משאבי אנוש, תקשורת שיווקית, רכש, תחזוקה, אדמיניסטרציה וכו') שבמקרה עובדים בחברות הייטק ונספרים כחלק מהתעשייה.
להביא את הכלב לעבודה
למה הסוגיה הזאת חשובה? נדרשתי לה לאור התגובות הרבות שקבלתי בעקבות הטור הקודם - שוק העבודה מנצח את המילניאלז - מהן עולה חד-משמעית כי הדומיננטיות של ההייטק במדיה מעצבת את התפיסה של שוק העבודה ומסבירה חלק לא מבוטל מהתנהלותם של בני דור ה-Y, ולא רק שלהם.
התקשורת רוויה בראיונות עם הייטקיסטים, בסיפורי גבורה על אקזיטים חלומיים, בשלל כתבות מגזין במשרדים מעוצבים של יזמים מבטיחים, בערמות של מחקרים, תחזיות וסקרים, חלקם לא פחות מהזויים, ולמעשה מכתיבה תדמית כוזבת של שוק העבודה בישראל, מייצרת תמונה מעוות שרלוונטית לקומץ זניח מהעובדים, אך נתפסת כמציאות בעיני רבים אחרים. העיוות מתעצם בשל בולטות היתר שמקבלים סטארט-אפים בתקשורת, שהיא גדולה בהרבה מחלקם היחסי בשוק, כשלמעשה הם אינם מייצגים חלקים ניכרים גם בתוך מגזר ההייטק.
המשמעות היא השתלטות שלהם על התודעה והשפעה דרמטית על תפיסת עולם התעסוקה, שעומדת ביחס הפוך לגיל. כלומר, ככל שהאנשים הם צעירים יותר תפיסת המציאות שלהם מעוותת יותר וכמוה הצפיות התעסוקתיות שהם מפתחים. למשל העיוות בתפיסת שיעור היזמים המצליחים מוביל רבים להשקיע מאמצים עקרים ולהשחית זמן יקר על מיזמים חסרי סיכוי, לעתים תוך ויתור על השכלה אקדמית ("למה ללמוד, ממילא הרובוטים בדרך להסתער על שוק העבודה").
השכירים שבחבורה מפתחים ציפיות בלתי מציאותיות לגבי מקום העבודה, החל מאיך שהוא צריך להראות ומה צריכה להיות התרבות הארגונית בו, מתאכזבים לגלות שהיא שונה מהתרבות הדינמית, בלתי פורמלית, צעירה, ואינטימית הנהוגה בסטארט-אפים. אצלם אף אחד לא מגיע לעבודה עם גיטרה או מביא איתו את הכלב, וגם לא מאפשרים להם להוביל יוזמות משל מדובר בעסק של 20 עובדים. אז מה אם הם עובדים בארגון גדול בתעשייה שמרנית, הם עדין מצפים לאותה רמת השפעה וגיוון בתפקיד כבר בתחילת הקריירה, עוזבים פוזיציות שעתידות לשמש מקפצה לקריירה מצליחה ומתגמלת לטובת כל מיני דרכים ללא מוצא.
קטר ההייטק נוסע לבד
התדמית הסטארט-אפית שמשדרת המדיה מובילה לציפיות בלתי ריאליות גם בנושאים קריטיים כמו קצב התפתחות הקריירה, קידום ושכר ולשיבוש התפיסה באשר למשך קדנציה סביר בתפקיד, מידת המומחיות הנדרשת, רמת השכלה, הסבירות לזוז בין שווקי תעסוקה ומקצועות שונים וכו'. התוצאה היא חוסר סבלנות וקבלת החלטות שגויות שמחבלות בפוטנציאל לבנות קריירה ראויה ומספקת, ועלולות לפגוע בכושר הפרנסה העתידי, לעתים בצורה אנושה.
לכן בכל מה שנוגע לשוק העבודה ההמלצה הגורפת היא לקחת את התקשרות בעירבון מוגבל, כולל את הרשתות החברתיות, ולחקור לעומק את שווקי העבודה הרלוונטיים לפני כל תזוזה שאתם עושים. זכרו, בקריירה קשה מאד לתקן טעויות אסטרטגיות, מה גם ש"זמן קריירה" הוא מוגבל, ולא ניתן להחזיר זמן שהלך לאיבוד בחיפושי אחר כיוונים חלופיים ומיזמים כושלים, טכנולוגים ואחרים. בהצלחה.
■ הכותבת היא מומחית לשוק העבודה. לתגובות: orna@rudi-cm.com