עובדי ECI מותקפים ע"י מאבטחים / צילום: עובדי ECI
חצי שעה לאחר שצולם הבוקר סרטון נוסף המתעד אלימות במשרדי ECI בפתח-תקווה, שיחררה הנהלת החברה את המאבטחים שניסו לצמצם את היקף שביתת העובדים. סימני השאלה על התנהלות החברה עלו מדרג העובדים, ש-80 מהם מיועדים לפיטורים, לדרג מנהלי הביניים. הרושם שנוצר שם הוא שהנחישות לשבור את התארגנות העובדים אינה של ההנהלה הבכירה, אלא של הבעלים שאול שני.
גם אתמול התרחשו עימותים פיזיים בין העובדים החוסמים את כל הכניסות לבניין המשרדים של ECI לבין מאבטחים ביריונים. אחד העובדים, שעבר לפני כמה חודשים צנתור, הורחק באגרסיביות מהפתח הראשי של הבניין על ידי המאבטחים וחש ברע. הוא פונה באמבולנס לבית חולים ועדיין מאושפז שם להשגחה. האירועים האלימים אתמול והיום אינם מחזות נפוצים בסכסוכי עבודה בכלל ובסכסוכי עבודה בהייטק בפרט.
על הרקע הזה ניתן להבין את העצבנות הרבה הנושבת מכיוון ההנהלה. אט אט מחלחלת שם ההבנה שהנזק הנגרם מהתפתחות סכסוך העבודה עלול להיות גבוה מהתועלת שבסירוב להגיע עם העובדים למתווה מוסכם. העובדה שהתובנה הזאת מחלחלת באיחור ורק לאחר אלימות מתועדת אינה מפתיעה. זהו עוד מקרה של התנגשות בין דור הבייבי בומרס השמרן, שהתמסר לקפיטליזם בגרסתו הבלתי מוסרית, לבין ערכי הדור החדש, הכוללים כבוד להתארגנויות עובדים ושיח פתוח יותר.
אין זה מקרה שדור הבייבי בומרס הוא גם הנמען הראשי של קמפיין #metoo. בין המקרים יש כמובן שוני גדול, אבל במישור הערכי מדובר במאבקים הנובעים מאותו פער בין תפיסות העולם המיושנות, המאופיינות יותר מכל בחוסר רגישות קיצוני, לבין העולם החדש, שבו כבוד האדם והחובה לנהוג בחמלה הם ערכים מובילים. היעדר השקיפות הקיצוני של ההנהלה לאורך הסכסוך; הסירוב המוחלט להגיע לנוסחה מוסכמת עם הוועד; העוינות העמוקה להסתדרות; המכתבים לשאר העובדים בניסיון לייצר הפרד ומשול; גרירת המו"מ על הסכם קיבוצי כבר שנה וחצי; והמחשבה שבריונים בכניסות למשרדים הם הפתרון - כל אלה הם סימנים להנהלה מנותקת.
הרכישה של ECI על ידי שאול שני ב-2007, לא שינתה את הדיאנאיי של החברה שהוקמה כבר ב-1959. נכון להיום מדובר בחברה מיושנת ונוקשה, שבמקום לשים דגש על ההון האנושי, לטפח ולהכשיר מהנדסים שנתנו לה 25 שנה מחייהם לאתגרים הבאים, עוסקת בניסיונות הפחדה ובחיסכון של 35 אלף שקל בשנה על חדר הכושר, באמצעות צמצום שעות הפתיחה וייקור המנוי ב-15 שקל. במקביל עומדת החברה להוציא 2 מיליון שקל על כנס לאנשי המכירות, שיתקיים בשבוע הבא באיטליה. הכנס כשלעצמו אינו בעייתי, כך הדברים צריכים לעבוד, אך ההשקעה בו ממחישה כמה קטנוני ומיותר העיסוק בחדר הכושר.
קשה להאמין שחברה המוכרת בקרוב ל-400 מיליון דולר בשנה אינה יכולה להתגמש עם ועד העובדים ועם נציגי ההסתדרות, שמביעים נכונות להיות גמישים וליישם מגוון פתרונות - כולל פיטורים - שיצמצמו את הפגיעה. אבל גם אם מקבלים את גישת הנהלת החברה שמדובר במהלך הישרדותי לכל דבר, שבלעדיו החברה לא תהיה מוכנה לאתגרי העתיד, לא כך יוצרים אופק בחברה המבקשת להתחדש ולהתעדכן. יותר מזה - ספק רב אם הנהלה שבוחרת באסטרטגיה כזאת כשירה בכלל להוביל קדימה את החברה.
כדי לחולל שינוי אמיתי ועמוק ב-ECI, הנהלת החברה חייבת להגיע בהקדם האפשרי למתווה מוסכם עם הוועד וההסתדרות על מהלך ההתייעלות הנוכחי. המתווה צריך לכלול השקעה בהכשרת המהנדסים הוותיקים שמעוניינים להישאר, כדי שישלטו בטכנולוגיות החדשות ויוכלו להמשיך ולתרום גם בעתיד. מיד לאחר מכן צריך להיחתם הסכם קיבוצי בחברה, שיהיה הוגן לשני הצדדים ויאפשר לנקות לפחות חלק מהמשקעים, כדי להתחיל מחדש מנקודה טובה יותר ולשמור על הבסיס הישראלי של החברה.