עולא בכר סלאמה / צילום: איל יצהר
עולא בכר סלאמה, מבחירות ה-40 הצעירים עד גיל 40 של "גלובס":
"הבת שלי שאלה אותי: למה את עובדת רק עם גברים? אין נשים חשובות?
יש חסמים רבים, פוליטיים, חברתיים, במקרה שלי גם לאומניים. אני רוצה להעביר מסר לאלה מאיתנו שבחרו להשתלב בשוק העובדה ולנהל קריירה קשה תובענית ומוצלחת. אנו בנות מזל. גדלנו בדור שיכולנו לבחור לנהל קריירה, מה שלא היה מובן בדורות הקודמים. אנו ניצבות על כתפי הנשים שבאו לפנינו, שהיו צריכות להילחם על זכויות. מצבנו היום כנשים טוב יותר.
אניטה סאמר התקבלה ככלכלנית לעבודה בשנת 1947. הבוס אמר עליה: אני רואה שאני מקבל אותו השכל בפחות כסף. 70 שנה אחרי זה אנו עדיין נלחמות על שוויון תעסוקתי, לא הצלחנו לכבוש את ראש הפירמידה. אנו עדיין חיים בסביה עסקית שנשלטת על ידי קודים גבריים.
גדלתי בעכו לזוג הורים עובדים, חונכתי לשאיפה למצוינות. לא הצטיינתי בשום דבר, לא בלימודים, לא בשום חוג. הוריי מעולם לא התערבו בהחלטות שקיבלתי. גדלתי בבית הנכון. הצלחתי לטפס בסולם הדרגות והיום אני מנהלת חברה מאוד מצליחה בשם סיבנה מדיקל בתחום פיתוח תרופות.
בואו נדבר על הצד האפל של זה: מעולם לא היו לי מודלים נשיים. עבדתי בלחצים אקוטיים, כצעירה רבייה אם לילדים שמפתחת קריירה.
אני ובעלי בחרנו לפתח קרייה במקביל ולנהל בית במקביל.
אני שומעת הערות שוודאי איני חושבת שאקבל את תואר אם השנה. ההערות האלה פוגעות. יש לנו שתי דרכים להתמודד עם זה: אחת - להיות מתוסכלת שאיני ממלאת את תפקידי כהורה. שנייה - לא לתת לזה להשפיע עלי.
לקחת את הנגטיביות הזו ולהמיר אותה לדלק כדי שנוכל לנוע ולהתקדם. אני בחרתי תמיד ללכת עם האופציה השניה. אנו צריכות תמיד להאמין בעצמנו. נשים באופן עקבי ממעיטות להעריך את עצמן.
להאמין בעצמנו - זה מה שלמדתי לעשות.
דבר שני שלמדתי זה להקיף את עצמנו במעגלי נשים.
לאחרונה נסעתי במשלחת לסיליקון ואלי. למדתי שם את העוצמה שיש לנו הנשים לעזור אחת לשנייה. אנו חסרות אגו כשצריך לעזור, לא שיפוטיות. העצה שלי זה להקיף את עצמכן במעגלים נשיים כי משם תשאבו כוח ומשם יוצאות עוצמות אדירות.
אני מאחלת לבת שלי שהיא תהיה גאה לומר שהיא הבת של אמא בדיוק כמו שהיא גאה ומר שהיא הבת של אבא. אני מאחלת לבן שלי שהמונח "בן של אמא" יקבל מושג אחר".